>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
יום כיפור נחשב כיום בו עלינו לחתור לתיקון עצמנו. בזמן הזה הרבה אנשים רואים בכך דבר מיותר. מילא אם אדם הורס דבר מה, רק את עצמו הוא הורס ולא את החברה כולה. ולהפך, אדם אחד לא יכול לתקן את העולם כולו, זהו נראה רעיון רחוק וגדול מידי להגשמה.
מסופר על הרבי מקוצק שאמר על אחד מהאדמו"רים שהוא "צדיק בפרווה", הוא עושה פעולות רק כדי לחמם ולחזק את עצמו במקום "להדליק מדורה" ובכך לחמם ולחזק את כל הסובבים אותו. צדיק שכזה הוא צדיק מדומה, שבעצם חי בפחד גדול מהתמודדות עם החיים, עם החובה שלו לתקן את העולם, בדיוק כמו המצב שתואר מקודם, זאת נראית משימה גדולה מידי.
אבל "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא" זאת אינה מליצה. לאדם אחד אכן יש את היכולת ואת האחריות לתקן את כל העולם. היום, יותר מבעבר, אנו יודעים את העוצמה הוויראלית השוררת בין האנשים בחברה. סטטוס מצחיק של אדם אחד יכול לכבוש את העולם כולו. הקרדיט לא מגיע לאדם, והוא לא האחראי היחיד להפצת המסר, אבל הוא זה שהבעיר את המדורה, את הניצוץ הראשוני, ובלעדיו זה לא היה קורה.
מתחילים בתיקון קטן
בווידוי הגדול של יום הכיפורים לא מצויים כל העבירות החמורות הגדולות ביותר. אדם אולי רוצה לחזור עליהם בתשובה ומרגיש חרטה עמוקה, אבל לעתים המטרה יכולה להיות רחוקה מדי, גם אם היא מאוד רצויה ומבוקשת. ממילא, יש לזכור ש"סוף מעשה במחשבה תחילה". לא היינו מגיעים לעבירות חמורות ע"י צעד יחיד. עבירה גוררת עבירה, הכול התחיל מקטן, מאיזה מילה שלא אמרנו במקומה, מאיזה שטות שפעם התפתינו לעשות. אין אדם שמתחיל מעברות החמורות ביותר. לכן, גם התיקון לא מתחיל מלסמן את המטרה הגדולה ביותר. צריך להתחיל לתקן מקטן, מהרהור הלב, מטיפשות פה ומלצון. 'עבירות' קלות מאוד, שחלקן אפילו לא אסורות מהתורה או מדרבנן.
אחד מהדברים שאנו מתוודים עליו הוא "נטיית גרון" או "שׂיקור עין" – שניהם מכוונים להתנהגות צבועה, הליכה בגאוותנות וביהירות, בצוואר מורם, בבועה משלנו החוצצת בינינו לבין שאר החברה. גם זה, כמו דברים רבים בווידוי, אינו חטא לכשעצמו, אבל הוא מחטיא את המטרה שלנו בעולם הזה. כשאנו שקועים בעצמנו, אנו מתכחשים לחברה, אותה אנחנו יכולים לתקן בקלות. גם אם איננו מושלמים, אנחנו ראויים להתוודות, בדיוק כמו הכהן הגדול בשעתו, על דבר רע שאנו רואים אצלנו בבית, בחברה הקטנה, או באנושות כולה. אל לנו לפספס כזאת אפשרות.
קבלו על עצמכם דבר טוב אחד לעשות, דבר קטן, דבר חמוד ונחמד שגם החברים שלכם יאהבו אותו, וגם הם יפיצו הלאה והלאה. כפי שאמר הרב קוק, התשובה הולכת מסוף העולם ועד סופו. בתפילה אנו אומרים "השווה ומשווה קטון וגדול". אין חומרת המעשה קובעת, אלא המגמה אליה אנו שואפים. כמאמר הקהלת, מיליארדר שהפסיד מיליונים הוא עדיין מיליונר אבל לא יכול לישון בלילה. הפועל שהרוויח את שכרו, נמצא בדרך למעלה, וגם אם לא יהיה מיליונר אין מאושר ממנו.
דרך התשובה מצד אחד היא ברורה, לחדול אט-אט מלעשות רע. אבל היא מיסטית, אין אנו יודעים מה יקרה בדרך, במה נפגוש, אילו אתגרים ואילו הפתעות נעימות יקרו. אפשר לחשוש מהלא-נודע, ממה יאמרו אנשים וממה יצא מאיתנו בסוף. אבל אמת מה נהדר יהיה כשנצא מן הדרך הקדושה הזאת, בשלום בלי פגע. הצלחנו לתקן חלק מהעולם וזה לא היה אפילו קשה כל כך. "ראו דורו ושמחו".
גמר חתימה טובה.
הרב רון יוסף עומד בראש ארגון הו"ד – הומואים דתיים