>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
להיטמע בחברה היהודית - או לשמור על המקום ממנו באתי?
אני זוכר את הנקודה הזו בחיי. הרגע שבו הייתי צריך להחליט מי אני, מה אני ולאן אני הולך. לא יכולתי שלא. הנאמנות גבוהה מידיי והמחיר כבד מידיי מכדי לשלם אותו. השאלה האם אנחנו כחברה ערבית שחיה במקום הזה צריכים להיטמע ולהיבלע אל תוך חברה חדשה שנוצרה פה רק כדי להשתלב, או שאנחנו צריכים להעצים את המקום שממנו הגענו, לדבוק באומנות שלנו לקחת את ההרגלים ואת המסורת שלנו לפירוש אישי ופרטי שלנו.
הבחירה נורא ברורה במקום שבו יהודי לא מגדיר את עצמו כיהודי אלה כישראלי ולהפך. צריך לברך ולהלחם על הזכות להישאר ערבי דתי או לא דתי, זה לא באמת משנה, העיקר שתהיה גאה במי שאתה. מערכות היחסים הקודמות לימדו אותי שלא משנה מה העדה או המגזר ממנו מגיע בן זוגך, אנחנו בסך הכול בני אדם.
אני חי בזוגיות עם היהודי כבר שנתיים. אתם יכולים לקרוא לזה תעמולה והסתה של הומואים ערבים צעירים לצאת עם יהודים, אני קורא לזה אל תדחפו את האף הדעתן שלכם למקומות שלא צריך.
להגיד שאני חי בגן עדן עלי אדמות תהיה טעות מרה. יש את הקונפליקט הישראלי פלסטיני, יש את הקונפליקט ביני לבינו ויש את הקונפליקט האישי שלי ביני לבין עצמי. השאלות צפות. אולי אני צריך בן זוג ערבי שיתעורר לידי כל בוקר ויגיד לי "אנא בחיבק". תאמינו או לא, אני מצליח להסתדר טוב מאוד גם עם "אני אוהב אותך".
רק אהבה
לזוגיות אין דת או עדה או שפה, היא לא אמורה לגרום לכם לשנות את השם שלכם או מי שאתם, היא פשוט אמורה לגרום לכם להיות אתם. הומואים ערבים אומרים לי "לא חבל, אתה עדיין צעיר, יפה וחכם. למה אתה לא יוצא עם ערבי?". האמת היא שלא באמת אכפת לי. כשאני חוזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך ויודע שמי שמחכה לי בבית יאהב ויחבק אותי ויעניק לי את הביטחון שאני צריך ושאני אעניק לו בחזרה - לא באמת משנה לי אם הוא ערבי יהודי או אוזבקי. כל עוד אנחנו חולקים ביחד את אותה מיטה, אותה מקלחת, אותה סיגריה אחרונה שנשארה בקופסה - הוא שלי ואני שלו.
אז כן, אולי יקומו שופטי בית הדין המוסרי הערבי וידרשו בכריתת ראשי על מעשיי הנבזיים, אבל זה לא אומר שאפסיק להילחם, לכתוב ולדבר על זה שאם ערבי אחד ויהודי אחד בודדים בעולם הזה יכולים לישון על מיטה אחת, אין שום סיבה שערבים ויהודים במדינה המחורבנת הזו ילמדו לחיות על חלקת אדמה אחת.