יוגב עזב את חדר הכושר במרכז הקניות ויצמן בדיוק ברגע שבו כל ערוצי הטלוויזיה בישראל החלו לשדר את התמונות מהפיגוע בלונדון. ההתמכרות החדשה שלו — ארבע פעמים בשבוע, אימון אינטנסיבי בחדר הכושר במשך שעה וחצי כל פעם — לא הסבה לו הנאה מרובה, אבל הוא חש שמחיר המסעדות בהן נהג לבלות ברחבי העולם החל לתת את אותותיו לא רק בכרטיס האשראי שלו אלא גם בגופו. אמנם היה מדובר רק בכמה קילוגרמים מיותרים, לא כאלה שממש נראו לעין, אבל הם גרמו לו תחושת אי נוחות בכל פעם שמצא עצמו עירום מול חוף, בן זוגו בחודשים האחרונים.
הוא לא ייחס חשיבות מיוחדת לעניין כששמע ממנו בפעם הראשונה הערה בנושא. כשזו חזרה על עצמה, הוא תפס את חוף, הצמיד אותו לקיר, הפשיט אותו וחדר לתוכו בחוזקה תוך שהוא צועק, 'השמן הזה מזיין אותך ואין לך מה לעשות חוץ מאשר ליהנות ולרוץ לספר אחר כך לחבר'ה'. אחרי שגמר, מרוצה מעצמו, הוא נכנס למקלחת ולא שמע את חוף מתקשר להצבת צוותים וכמעט מתחנן לעלות על הטיסה עם השהייה הכי ארוכה שיש.
יוגב היה ממשיך להתעלם מההערות של חוף בנוגע למשקלו לולא בתום ההפנינג שחתם את מצעד הגאווה בתל אביב, הוא וחוף, הלומי אלכוהול, החליטו להזמין לדירתם תייר ברזילאי צעיר בעל מראה מולאטי וגוף חטוב שבלתי אפשרי היה להסיר ממנו את העיניים. עוד כשהיו במקלחת יוגב שם לב לכך שהברזילאי ממעט להתייחס אליו ושקוע יותר בחוף, אולם את ההשפלה הגדולה יותר ספג כשכבר היו במיטה. לא רק שהברזילאי הדף כמעט באגרסיביות כל ניסיון שעשה לגעת בו, גם חוף שכח לגמרי שבאורגיה נוטלים חלק לפחות שלושה אנשים, לא שניים. את מחיר ההשפלה יוגב גבה מחוף ברגע שהברזילאי עזב את דירתם ולא דיבר איתו במשך ארבעה ימים. כשחזרו לדבר, הם סיכמו שזאת הפעם הראשונה והאחרונה שהם מצרפים למיטתם אדם נוסף.
יוגב לא חשד בדבר כשחוף החל לטוס לסאו פאולו בתדירות של פעמיים בחודש, כיוון שידע שהוא מוכן לטוס לכל יעד שאופק נחתה בו ובלבד שלא להגיע לניו יורק. כיוון שמרבית הדיילים באופק ראו בסאו פאולו יעד משעמם, הם שמחו להתחלף איתו. למעשה, לולא הפייסבוק — האסון הגדול ביותר שקרה לפרטיות — יוגב לעולם לא היה יודע שהתייר הברזילאי נוסע שש שעות באוטובוס בכל פעם שחוף נוחת בסאו פאולו ומבלה איתו את כל השהייה. תמונה אחת מיותרת שהעלתה דיילת מתלהבת שלא יכולה הייתה להתאפק עד שתחזור לישראל חשפה על שפת הבריכה במלון הצוות פנים מוכרות. חוף אמנם לא היה בתמונה, אבל הברזילאי שכב על אחת ממיטות השיזוף ולידו נראה הספר 'נגמר הדג' שחוף קנה לפני הטיסה. יוגב, שלא האמין בצירופי מקרים וגם לא בברזילאים שקוראים את זיו כהן ועוד בעברית, הבין מיד למה בן זוגו, מכונת הסקס שלו, ממשיך לנשום ולתפקד למרות שהם כמעט ולא מקיימים יחסי מין.
יש לא מעט דרכים להתמודד עם הידיעה שבן הזוג שלך בוגד בך; לארוז את החפצים שלו ולהשאיר אותם מחוץ לדלת הייתה אפשרות שיוגב הרהר בה, אבל בעיניו היא העידה על תבוסתנות. הוא חשב להיכנס לאתר היכרויות ולהזמין מישהו הביתה כדי שחוף יתפוס אותם על חם ויחוש על בשרו את מה שהוא מרגיש, אבל הבין שזה יביא לכך שהוא יהיה זה שיצטרך לתת הסברים. בלית ברירה, לא לפני שפסל את האפשרות לסמס לחוף שמוטב לו לבדוק אפשרויות מגורים בברזיל, הוא החליט לדרוש ממנו הסברים, נאחז בתקווה הקלושה שבכל זאת נפלה כאן טעות. אחרי שישמע אותו יבקש ממנו לעזוב את הבית. שום תירוץ שחוף יספק לא יכול היה להפחית את מידת ההשפלה שחש.
כצפוי, חוף ניסה להיתמם ואמר שלא קרה משהו מיוחד בסאו פאולו, כשיוגב התעניין איך עברה עליו השהייה. כשיוגב שאל אם הוא פגש שם מישהו מיוחד, הוא עדיין לא הבין לאן נושבת השיחה ואמר שלא. כשיוגב פתח את המחשב והראה לו את התמונה, חוף הבין שאין טעם להכחיש ולהגנתו אמר שלא מדובר בשום דבר רומנטי אלא רק בסקס. יוגב לא נזקק למחשבון כדי להבין כמה סקס חוף יכול להכיל בארבעה ימים. הוא לקח את התיק שלו והודיע לחוף שהוא הולך למכון הכושר וכשיחזור הוא לא רוצה שיישאר בדירה אפילו סימן קטן לכך שהוא אי פעם התגורר בה.
כשחזר לדירת הגג שלו בצפון דיזנגוף, חוף כבר לא היה בה, אבל חפציו עדיין כן. על המקרר הוא מצא מכתב קצר בו חוף הודיע לו שהלך לישון אצל ידידה ובבוקר הוא יוצא לוויקאנד לונדון. 'טבעי שאתה כועס עליי עכשיו ולכן חשבתי שכדאי שנדבר ביום ראשון כשאחזור. אם עדיין תרצה שאעזוב, בתוך חצי שעה אני אורז את הכול. בכל זאת דייל'. במקום סימן של לב, הוא צייר סמיילי. את יוגב זה לא הצחיק.
כשסיים להתקלח, יוגב עמד מול המראה ובהחלט היה שבע רצון ממה שראו עיניו. האימונים התכופים הניבו את התוצאות אליהן שאף להגיע. כשרק מגבת לגופו הוא התקשר למסעדה האיטלקית החביבה עליו, הזמין ספגטי עם פירות ים, ויתר על הטירמיסו שנהג לסיים איתו כל ארוחה שהזמין מהמסעדה הזאת, התיישב על הספה בסלון והדליק את הטלוויזיה. הוא לא נזקק לסיום הפטפטת באולפן כדי להבין את שהתרחש, כיוון שהכיתוב על המסך הבהיר לו את גודל האסון — 'התקפת טרור בלונדון נגד אוטובוס שהסיע צוות אוויר ישראלי'. הוא לא היה צריך לשמוע את המגיש באולפן אומר שכפי הנראה כל מי שהיה באוטובוס נהרג, כיוון שמספיק היה להביט בשרידי הרכב המפויח כדי להבין שמתופת כזאת אין סיכוי לצאת בחיים.
אחוז אימה הוא משך את הטלפון הסלולרי מהשולחן והתקשר לסלולרי של חוף. כשהשיחה הועברה ישירות למזכירה האלקטרונית, הוא ניתק וחייג להצבת צוותים. הוא שכנע את עצמו שכבר היו מקרים בהם דיילים הועברו לטיסות אחרות רגע לפני העלייה למטוס בגלל הרכבי צוות מוטעים, שינוי במספר הנוסעים או החלפה של הרגע האחרון כיוון שמישהו העדיף להימנע מלטוס עם פרסר מסוים.
עד שמישהו הרים את הטלפון בהצבת צוותים, יוגב היה בטוח שהוא משתגע. הוא צעק, קילל ובעט בכל דבר שנקרה בדרכו, עד שזכה למענה.
"איגי, זה יוגב", הוא שאג.
"בן אדם, אני לא יכול לדבר עכשיו", איגי נשמע בהחלט לחוץ. "בית משוגעים כאן".
"תגיד לי רק דבר אחד", הוא התחנן. "הצוות שהיה על הטיסה ללונדון...".
"אחי, אני מצטער אבל קיבלנו הוראה לא להגיד כרגע שום דבר על מי שהיה שם".
"תגיד לי רק שהורדתם את חוף מהטיסה", קולו הפך מתחנן. הוא הבטיח לעצמו לסלוח לחוף על הבגידה ולהתנצל על הדברים הקשים שאמר לו, ובלבד שיתברר שלא קרה לו שום דבר. "תגיד לי רק שהוא בסדר".
"אני לא יכול להגיד את זה, כי אני לא יודע", הוא גייס את כל האמפתיה שיכול היה לגייס בסיטואציה הזאת. "לא אומרים לנו שום דבר".
"תבדוק במחשב", הוא צעק. כשחשב על זה, הוא יכול היה לעשות את זה בעצמו באמצעות גלישה לאתר העובדים של אופק.
"אני אדבר איתך בהמשך", איגי אמר וניתק את השיחה.
יוגב רץ במעלה המדרגות לחדרו, הדליק את המחשב ואת הטלוויזיה הקטנה שמול המיטה ואז הצית לעצמו סיגריה, למרות שנהג לא לעשן בחדר השינה. הוא ניסה להאיץ את קצב פעולתו של המחשב על ידי דפיקות הולכות וגוברות על השולחן. כשהצליח להיכנס לאתר של עובדי אופק והעלה את פרטי הטיסה ללונדון נדהם לגלות שהיא לא מופיעה במערכת. מישהו דאג להסיר אותה משם.
הוא נכנס לפורום של הדיילים, פרסם שאלה אם מישהו הספיק לראות מי היה בצוות של הטיסה ללונדון לפני שהיא הוסרה מהאתר וניסה לדלות מעט אינפורמציה מהנושאים שכבר הועלו בפורום על ידי אנשי צוות אוויר שקיוו, כמותו, למצוא יותר פרטים מאלו שהובאו באמצעי התקשורת. לכולם היו שאלות, לאף אחד לא היו תשובות.
התמונות שנשקפו מהטלוויזיה היו מחרידות מעבר לכל דמיון. השלד המפויח שנותר מהאוטובוס היה עדות אילמת לטרגדיה האיומה. עשרות שוטרים במדים שחורים הסתובבו בעיקר סביבו וניסו להבין איך מתמודדים עם אירוע כזה.
עיניו של יוגב דילגו בעצבנות בין מסך המחשב למסך הטלוויזיה בחדרו, מחפשות תשובה לעשרות שאלות שהתרוצצו במקביל בראשו, ובראשן האם חוף היה שם או לא. אם היה, הזיכרון האחרון שלו ממנו יהיה המריבה שניהלו יום קודם.
התקווה ניצתה בו מחדש כאשר האזין לדבריו של מנכ"ל אופק עמוס גליקמן, שעלה לשידור באותו הרגע, ומסר כי תשעה אנשי צוות שכללו שני טייסים, מנהל שירות בטיסה ושישה דיילים לא שרדו את התופת. "אם אפשר לדבר על מזל ביום שחור שכזה", הוסיף המנכ"ל בפנים נפולות, "הוא שהבוקר, בגלל תקלה שהתגלתה במטוס הג'מבו 747-400 של החברה, יצא ללונדון מטוס קטן יותר מסוג בואינג 767. בהתאמה הורדו מהטיסה תשעה אנשי צוות, פרסר ושמונה דיילים, כך שנמנע אסון כבד עוד יותר למשפחת אופק".
חמוש באופטימיות זהירה יוגב נטש את חדרו, חזר לסלון, התיישב מול המסך השטוח הענק והעביר לבי.בי.סי. אם שמונה דיילים הורדו מהטיסה, לא היה לו ספק שחוף היה אחד מהם. אם לא היה די בכך שהוקפץ לטיסה הזאת ולכן היה הראשון שיורד ממנה על־פי הנהלים, מספר שעות הטיסה שלו מתחילת החודש היה גבוה ולכן כנראה נדרש לוותר על סוף השבוע בלונדון לטובת דיילים שטסו פחות ממנו. בצירוף הוותק המזערי שלו בחברה, לא היה סיכוי שהוא יהיה בין ששת הדיילים שיצאו ללונדון, אלא אם התעקש במיוחד, הפעיל את קסמיו על שאר אנשי הצוות ופיזר הבטחות שלא הייתה לו כוונה לקיים. אמנם הייתה גם האפשרות שנמצאו מספיק דיילים שירדו מרצונם מהטיסה, אבל היא הייתה קלושה. מי יעדיף את השרב הישראלי של סוף אוגוסט בשילוב הלחות הבלתי אפשרית על פני מזג האוויר הנוח שהציעה הממלכה הבריטית באותו וויקאנד?
הוא חייג שוב אל הטלפון הסלולרי של חוף, הגיע ישר למשיבון ובטרם הספיק לנתק את השיחה בקעה מגרונו זעקה גדולה. על המסך, בצילום תקריב, הוצאה מהאוטובוס המפויח אחת הגופות. למרות מצבה הקשה, הוא לא התקשה לזהות שמדובר בחוף.
לפרק הקודם בספר "נגמר הבקר" היכנסו