היום של נטלי התחיל גרוע. למרות שכיוונה שעון מעורר והזמינה השכמה טלפונית, שניהם כשלו במשימתם ולא הצליחו להעיר אותה. רק כשהאינטרקום בדירת שני החדרים ששכרה בקריית אונו זמזם בעצבנות היא קפצה מהמיטה, נחרדה לגלות מה השעה ושהאיש באינטרקום הוא נהג המונית שאמור להסיע אותה לשדה התעופה.
"תן לי שבע דקות ואני יורדת", היא פלטה בבהלה ושמעה תגובה עצבנית במיוחד. נותר לה רק לקוות שבהגיעו למונית הנהג לא התקשר למחלקת התחבורה של אופק במטרה להתלונן עליה, כיוון שפאשלה כזאת אולי יכולה לעבור בשקט כשאת דיילת אוויר ותיקה, בטח לא כשמדובר בטיסה הראשונה שלך.
היא התלבשה במהירות, מודה לאלוהים על כך שלפני שהלכה לישון גיהצה את המדים וארזה את המזוודה והטרולי לשהייה בדיסלדורף. במונית, אחרי שהתנצלה בפני הנהג ושאלה איך תוכל לפצות אותו על זמן ההמתנה, היא סירקה את שיערה הארוך ואספה אותו בעזרת גומייה. היא הצליחה להתאפר מול מראה תחת האור הקלוש מהמנורה הקטנה, וכשהמונית נכנסה לתוך הקמפוס של אופק בנתב"ג ועצרה בכניסה לדיספץ', נטלי חשה כמי שהצליחה לעמוד בגבורה במשימה הבלתי אפשרית.
שום דבר לא סימן לה שהנורא מכל עוד לפניה.
מחיאות כפיים, מהסוג השמור לנוסעים שעולים למטוס באיחור ניכר אחרי שהתעכבו בדיוטי פרי, ליווה את כניסתה לחדר התדריכים. היא האדימה ממבוכה, פלטה התנצלות קצרה בפני הפרסר והתיישבה בכיסא הפנוי הראשון בו נתקלה. יש מנהלי שירות בטיסה שהיו עוברים על איחור שכזה בשתיקה, מנחם גונן בהחלט לא היה אחד מהם.
"בכל שנותיי באופק", הוא פתח, "נתקלתי בהרבה תופעות. דווקא כשחשבתי ששום דבר כבר לא יוכל להפתיע אותי, הגיעה הגברת הנכבדה הזאת".
אם לנטלי היו ברזומה כמה שעות מנחם גונן, היא הייתה יודעת שהדרך היחידה להשתיק אותו היא להתעמת איתו. אם היא הייתה מקשיבה בקורס לחוויות שהעלו חבריה מטיסות ההתבוננות שעשו, היא הייתה יודעת שעליה לפתוח סיק בכל פעם שהיא משובצת לטיסה עם הפרסר הזה, לפחות עד שתהיה בצוות דיילת פחות ותיקה ממנה. במקום כל אלה, היא פשוט מלמלה עוד כמה מילות התנצלות על כך שלא הצליחה להירדם וכשכבר הצליחה לעצום עיניים, לא שמעה את השעון המעורר.
"ואת גם בטח חושבת שתלאות ההשכמה שלך מעניינות פה מישהו, נכון?", הוא קטע את דבריה. "למה שלא תספרי לנו גם מה אכלת אתמול בערב וכמה קלוריות היה בכל דבר?".
"התחלת בדיוק לתת לנו פרטים על הטיסה", יוגב נחלץ לעזרתה. הוא הכיר את מנחם גונן מספיק שנים כדי לדעת שהוא רק נמצא בתחילתה של המתקפה על הדיילת האומללה, ושעליו להסיט את האש ממנה לפני שעיניה יחפו על החורף היבש הצפוי ויתחילו לטפטף. "רשמתי 40 מנות ספיישל כשר ושמונה צמחוני. כמה מנות ילדים?".
"זה יחכה", מנחם הרעים בקולו. "יש לי כאן עסק עם דיילת שנהלים הם ממנה והלאה. מילא שהיא מאחרת לטיסה הראשונה שלה, אני יכול להתמודד עם זה, אבל על ההופעה שלה אין סיכוי שאני אשתוק".
נטלי סקרה במהירות את עצמה מהנעלים — הן היו מצוחצחות — דרך הגרביונים — שום רכבת לא נפערה בהם — החצאית — שהייתה מגוהצת — ואז נבלמה בחולצה הלבנה. למרבה המבוכה, היא לבשה אותה הפוך.
נטלי חשבה לבקש לצאת לרגע שירותים כדי לסדר את העניין, אבל העריכה שמנחם גונן לא יקבל את זה בהבנה. במקום זה היא בחרה לעשות מעשה שיהפוך תוך דקות ספורות לנחלת הכלל ואותה לאגדה חיה בחברת התעופה. היא נעמדה במרכז חדר התדריכים, פרמה בזה אחר זה את כפתורי חולצתה ואז פשטה אותה מעליה מול עיניו המשתאות של מנחם גונן. כדי להעצים את הדרמה — ואולי רק בגלל שנהנתה מהאדמומיות שהפציעה במהירות על פניו של הפרסר — היא סידרה את החזייה שלה לפני שלבשה את החולצה בחזרה, תוך שכיפתרה לאט לאט את הכפתורים. אחר כך היא קשרה מחדש את הצעיף סביב צווארה, קדה קידה קלה והתיישבה בחזרה במקומה.
"אני מקווה שעכשיו ההופעה שלי הולמת דיילת באופק", היא אמרה.
"את לא באמת חושבת ש...", מנחם החל לומר, אבל יוגב קטע אותו.
"אנחנו כבר מאחרים למטוס ועוד לא ראינו את סרט הבטיחות".
"להזכירך, המטוס לא יכול להמריא בלעדינו", מנחם הביט לעברו בעיניים רושפות, "אני גם לא זוכר שמיניתי אותך לעוזר שלי".
"אנחנו טסים לאובר נייט בדיסלדורף, 40 ספיישל כשר ושמונה צמחוני...", הוא הזכיר לו, מבלי שהתבקש לכך, היכן נפסק התדריך.
מנחם נפל בפח. הוא המשיך להקריא את רשימת המנות המיוחדות, משם עבר להוראות הבטיחות והבטיח לבחון את הצוות במהלך הטיסה בעניינים האלה.
"הוא מתכוון אלייך", יוגב לחש לנטלי בזמן שהוקרן סרטון הבטיחות. "הוא נהנה להציק לדיילת הכי צעירה בצוות מתוך תחושה שזה עושה רושם על מישהו".
"כפי ששמת לב, אני יודעת איך להביך טיפוסים כמותו".
"אני מקווה שאת לא מתכוונת להוריד את החולצה גם במטוס, כי יש רק ערכת החייאה אחת".
"אני לא חוזרת על אותו תעלול פעמיים", היא שיגרה אליו חיוך שחשף שיניים לבנות וישרות. "יש לי מספיק רעיונות יצירתיים".
"אגב", הוא אמר לה, "אני יוגב".
"אני יודעת", היא ענתה לפני שמנחם גונן הרעים בקולו וביקש משניהם לשתוק ולהתרכז בסרטון.
"אני אמור להיות מוחמא מכך שידעת מי אני?", יוגב שאל את נטלי כשאחרון הנוסעים עלה למטוס, הדלתות נסגרו והצוות התיישב על הג'אמפ סיטס לקראת ההמראה. הסוגיה סקרנה אותו מהרגע שהיא אמרה לו את זה, אבל הוא לא מצא את הזמן לברר איתה את הנושא. מהרגע שהצוות עלה למטוס מנחם גונן התנחל בגאלי האחורי כדי לספור את מוצרי הדיוטי פרי, תוך כדי שעקב אחרי ההכנות שעשו הדיילים לקראת עליית הנוסעים למטוס.
"אם אחרי כל כך הרבה שנים באופק אתה עדיין מתרגש מכך שדיילות מזילות עליך ריר, אז אתה בהחלט יכול להרגיש מוחמא", היא ענתה ושילבה את רגליה. "חשבתי שזה עובר לכם באיזשהו שלב, אבל כנראה שבגלל שהזין שלך ממש קטן, אתה ממשיך להתנחם בכך שרואים אצלך את הדברים שאי אפשר להסתיר".
"מה?", יוגב הביט בה כלא מאמין. הם הכירו פחות מחצי שעה, החליפו משפטים בודדים, ועוד לפני שהיא בכלל יודעת על מאות הדיילות של אופק שהתחננו לבלות בחדרו בזמן השהיות בחו"ל, היא מעיזה לדבר אליו בצורה כזאת. הוא אמנם דאג באותם ימים לספק את יצריה של כל דיילת שחשקה בחסדיו רק כדי להשקיט את המצפון שלו שלמרות ששכב עם גברים, נשים מושכות אותו הרבה יותר, אבל נטלי לא הייתה אמורה לדעת מזה. היא גם לא הייתה אמורה לדעת שחייו השתנו מהקצה אל הקצה ברגע שהכיר את חוף, אבל לא לקח בחשבון שמי שעובר קורס של חודשיים בקמפוס של אופק זוכה למנת רכילות יומית על הנעשה בחברה ועל העובדים בה. באותם רגעים הוא לא שיער כמה נטלי יודעת עליו ושלא במקרה היא שובצה דווקא לטיסה הזאת.
"יש המון מחקרים שקובעים שגברים שמחפשים מחמאות על הצורה החיצונית שלהם מנסים בעצם לגרום לאישה להתלהב מהם מתוך אמונה שכשהם יגיעו למיטה היא לא תשים לב לגודל הזין שלהם".
"לא ביקשתי שתחמיאי לי", הוא מצא עצמו מתגונן, "וכדי להוכיח לך שהמחקרים האלה שווים לתחת, את מוזמנת להיכנס איתי לשירותים לעשר דקות".
"ומה בדיוק אתה רוצה שנתרגל שם עשר דקות, מצב חירום במידה שפורצת אש בשירותים? חשבתי שרק הפרסרים לחוצים על נושאי בטיחות הטיסה".
"את רואה את האסדה לקידוח נפט פה בים?", הוא שאל והצביע לעבר החלון הקטן שהיה בדלת המטוס.
"לא", היא הופתעה משינוי הנושא.
"יופי, אז את יכולה להפסיק לקדוח", הוא אמר, הסיר מעליו את חגורת הבטיחות כיוון שהמטוס הגיע לגובה שיוט, ונכנס לגאלי כדי להכין את עגלות ארוחת הבוקר.
נטלי לא מיהרה בעקבותיו. היא הסתובבה בקבינה, נענתה בחיוך לבקשות של נוסעים והפריחה אותן מזיכרונה ברגע שהמשיכה הלאה. העבודה הזאת לא הייתה בשבילה והיא לא נזקקה לארבע טיסות ההתבוננות שיצאה אליהן במהלך הקורס כדי לדעת שאין סיכוי שהיא תשרוד בקופסת המתכת האימתנית הזאת יותר מדי זמן. היא לא הייתה מורגלת במתן שירות והתובענות של הנוסעים הישראלים, שחשו שבמחיר של כרטיס טיסה רכשו את המטוס יחד עם כל אנשי הצוות, הרגיזה אותה. אם לא היה די בזה, השעות המוזרות של הפיק אפ — בדרך כלל באמצע הלילה — היו זרות לה, והשעות הרבות על נעלי העקב הכאיבו לרגליה.
היא הייתה משוכנעת ביכולתה להשלים את המשימה אליה נשלחה גם ללא הצורך לעבוד באופק, אבל המפעיל שלה התעקש שזו הדרך המהירה ביותר להגיע לתוצאות. השכר הגבוה ששילם לה והבונוס שהבטיח לה ברגע שהמטרה הסופית תושג היו מפתים מספיק כדי שתצטרף לחברת התעופה בעקבות יוגב למרות הסלידה העמוקה שחשה מהמקצוע החדש שלה ומהדייל השחצן שאליו נדרשה להיצמד.
ביום שבת תיערך הגרלה של 10 ספרים במסיבת ההשקה לערוץ הגאווה, שתתקיים ב"גליטר" - יבנה 31 תל אביב בשעה 22:00
לפרק הרביעי בספר "נגמר הבקר" היכנסו
לפרק השלישי בספר "נגמר הבקר" היכנסו
לפרק השני בספר "נגמר הבקר" היכנסו
לפרק הראשון בספר "נגמר הבקר" היכנסו