תחרות "מיס טרנס ישראל 2016" תפתח השנה את שבוע הגאווה בתל אביב. זאת הפעם הראשונה שמתקיימת תחרות יופי לקהילת הטרנס בארץ. מוסדר תחרויות היופי הטרנסיות קיים במדינות שונות, מסביב לעולם. אפילו בטורקיה, מדינה שלא ידועה בדיוק בנאורות שלה, נערכת בשנים האחרונות תחרות כזו. כן, גם לי לקח שניה לנקות את הרחת לוקום משפתיי ההלומות. כבר עכשיו, עוד לפני שהסטילטו הראשון צעד על הבמה, התחרות זכתה לסיקור נרחב באתרי החדשות ובאתרי התרבות הגאים מסביב לעולם.

"ניסינו לעשות בעבר כל מיני תצוגות קטנות יותר, אבל הפקה בסדר גודל כזה עדיין לא היתה" אומרת מור ויטל, בימאית התחרות. "רצינו להקים את התחרות בשנים קודמות אבל לא היו לזה תקציבים ולא היה לזה את הסדר המתאים". אבל הכסף, שהתקבל השנה מהמרכז הגאה בגן מאיר ומעיריית תל אביב, לא היה הסיבה היחידה לעיכוב. "התהליך היה קודם לאחד את הבנות. לגרום להן להרגיש בנוח. כי בנות עוברות המון-המון דברים לא נעימים כמו טרנספוביה ברחובות, אז לא כל אחת מחפשת את החשיפה הזאת כי זה לא תמיד משהו שיכול להתפרש כטוב".


האירוע מופק על ידי המרכז הגאה, והתחרות תנוהל על ידי ישראלה סטפני לב. כל הנוגעים בדבר הרימו יום אודישנים ראשוניים במרכז הגאה בגן מאיר אליו הגיעו עשרות מתמודדות, ובשבוע שעבר נערך שלב האודישנים המצולמים במועדון התאטרון ביפו. לאחריו, ייבחרו תריסר המועמדות הסופיות, ואחת מהן תהיה מיס טרנס ישראל לשנת 2016, ותזכה לייצג אותנו בתחרות מיס טרנס העולמית בברצלונה. כדי שהבנות ילכו באופן מקצועי על המסלול הגיע להדריך אותן הכיאורוגרף שי סוזנה, ולשולחן השופטים גויסו דיויס ביטון, מנהל האקדמיה לעיצוב שיער "דיויס ואודי", צלם האופנה איתן טל, מעצב האופנה בוגר שנקר שנהב לוי, נציג התחרות הבינלאומית בואיט דליסאיי וסוכנת הדוגמניות המיתולוגית בטי רוקוואי.

כמישהי עם קילומטרז' בתחום, מה ההבדל בין לשפוט סיסג'נדרית לבין לשפוט טרנסג'נדריות?
"הטרנסג'נדריות הן כולן עם שיער ארוך, הן כולן עם ישבנים של ביונסה, הן כולן עם ציצים גדולים... אתה יודע, יש להן את היופי שמאפיין אותן ואני הולכת עם היופי הזה. הרבה מהבנות פה לא היו יכולות להיות בתצוגות בינלאומיות כי שם רוצים את המקלות האלה, מקלות-מקלות- מקלות שזה אפילו לא אנושי לאישה. אז אני שופטת מתוך העיניים שלהן".

 

מיס טרנס האודישנים
רואה את זה מהעיניים שלהן - רוקאווי וצוות השופטים

מגיע לנו להגשים חלום

כשהיא יורדת מהבמה של מועדון התיאטרון מול השופטים, אני לא יכול להתעלם מדניאל לרון היפיפייה, אחת הנבחנות, בת 21, מאפרת וסטודנטית לעיצוב גרפי שנולדה וגדלה בתל אביב.

מה מסמלת בשבילך התחרות הזאת?
"הגשמת חלום. באמת הגיע הזמן שתהיה מוּדעות טרנס, עם הטרנסיות הכי יפות בישראל. והגיע הזמן שתורם הפקה כזאת שנותנת פוש לקהילת הטרנס פה בארץ. אני חושבת שזה צריך לתפוס תאוצה כי מגיע לנו להגשים חלום".

מיס טרנס ישראל שתיבחר תטוס בקיץ הקרוב לייצג אותנו בתחרות בברצלונה. יצא לך לראות מתמודדות מהעולם?
"לא, אבל ראיתי את הנבחנות שלנו, את מי שהגיעו לכאן היום. זה משהו וואו. יפהפיות אחת אחת. יכול מאד להיות שטרנס ישראלית תביא גאווה לישראל בתחרות מיס טרנס העולמית".

כל הנבחנות אולי עברו תהליכים דומים של מעבר מגדרי, אבל כל אחת מהן מביאה איתה סיפור שונה לגמרי. שאלתי את מדלן מטר, בת 24, ממוצא ערבי איך היא תרגיש לייצג את ישראל בתחרות טרנס עולמית. מטר, תושבת תל אביב, מחייכת כך שאי אפשר להתעלם ממנה."אני כל כך מקווה שאני אזכה ואני אסע לייצג את המדינה דווקא בתור ערביה", היא עונה. "יש הרבה, בוא נקרא לזה 'סטיגמות', שערבים לא תומכים במדינה – להפך. אני רוצה להראות שאני כן אוהבת את המדינה שלי שאני חיה בה ואני כן רוצה לייצג את המדינה שאני חיה בה".

קרולין חורי, 24, גם היא נבחנת ממוצא ערבי, מצטרפת אליה ואומרת: "מיס טרנס ישראל צריכה לייצג את השלום את האהבה, לייצג את זה שבארץ שלנו לא הכל כמו שמדברים בטלוויזיה - מלחמות ורוע. בתור ערביה ישראלית אני יכולה לייצג את הצד הערבי שאוהב את העם היהודי ולראות שאנחנו חיים ביחד בשלום". חורי היא רקדנית ועובדת גם בחנות בגדים. היא הגיעה לתל אביב לפני שבע שנים מהצפון והתחילה את תהליך השינוי. "בהתחלה כולם עשו לי דאון, אנשים מהקהילה ניסו להגיד לי שלא יצא ממני כלום" היא מספרת.

מיס טרנס האודישנים
יביאו את השלום - המועמדות לומדות לצעוד על המסלול

"אני חייבת להתערב", אומרת קים קונקשיין, "היא עשתה את השינוי הכי מושלם שראיתי בחיים. פה אני יכולה להגיד, מבלי להעליב – הברווזון המכוער שהפך לברבור. בגלל זה עמדתי לה כאן" היא מצביעה על הגרון של חורי, "שתבוא לתחרות". תחילת השינוי היתה קשה לחורי לא רק בהיבט החיצוני. היא עברה קשיים עם משפחתה, שהגיעו עד לבית המשפט, וכיום היא לא בקשר איתם. לעומת זאת, היחסים שלה בתוך הקהילה מילאו את החלל: "מצאתי את עצמי פה בקהילה – מלא אהבה, מלא רגישות, מלא חברים טובים. פה זאת המשפחה הגדולה שלי".

כשיום האודישנים הסתיים והבנות התפזרו כל אחת לדרכה, נשארתי עם קים, שדיברה איתי על מהות התחרות הזאת. "זה קודם כל בשביל שיראו שיש אותנו פה. כי הרבה אנשים מתנהגים אלינו כמו שהם רוצים. הם חושבים שבגלל השוני שלנו אנחנו טרף קל – אז פה אנחנו באות ומראות שאנחנו כאן ואנחנו נשאר כאן". בשבועות הקרובים תתפרסם רשימת שתים-עשרה המועמדות הסופיות לתחרות וכל מה שנשאר לי זה להחזיק להן אצבעות ולחלום על שלום עולמי, או סתם על מקום שבו לבנות ובני הקהילה הטרנסג'נדרית יהיה יותר פשוט לחיות בו.

תודה למארגנות מיס טרנס על האירוח. תוכלו לעקוב אחר התקדמות האירוע בעמוד הפייסבוק