איידס היא לא מחלה פשוטה. אמנם בזכות התרופות החדשות היא הפכה למחלה 'כרונית', אך דווקא בשל כך יש חשיבות גדולה בבחירת טיפול שיטיב עם הנשא הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. טיפול מיטבי מחייב בראש ובראשונה שליטה בהתחלקות הנגיף, אך בו זמנית מחייב תשומת לב לתופעות לואי הכרוכות בטיפול התרופתי, הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך ובהתאמת הטיפול לאורח חייו של הנשא. לכן בחירת הטיפול המיטבי עבור כל חולה וחולה היא אינדיבידואלית לפי שיקולים אובייקטיביים-קליניים, ולא לפי טרנדים או המלצות של 'חבר מביא חבר'.
הטיפול התרופתי נגד נגיף ה-HIV התקדם והתפתח מאוד, אבל לחלק מהתרופות עלולות להיות תופעות לוואי ועל הנשאים להיות מודעים אליהן. בין תופעות הלוואי אפשר למנות פגיעה בתפקוד הכלייתי, עליית רמת השומנים בדם, פגיעה בחוזק העצם, הפרעות בריכוז, הפרעות בשינה, פגיעה במצב הרוח, כאבי בטן ושלשולים. חלק מתופעות הלווא יכולות להופיע מיד עם התחלת הטיפול וחלקן יכולות להופיע בשלב מאוחר יותר, לאחר תקופה ממושכת של נטילת התרופה.
חשוב לציין שחלק מהתופעות הללו, כדוגמת שלשולים וכאבי בטן, הן דבר שהחולה מרגיש ולכן יכול לדווח על כך לרופא המטפל. אבל חלק מהתופעות הן סמויות ודורשות בדיקה מכוונת לאבחון. בדיקות אלו נעשות במסגרת המעקב אחר החולים. כשבוחרים את הטיפול הראשוני מבצעים הערכה ראשונית של סיכון לפתח תופעות לוואי שונות, וסיכון זה מהווה פרמטר בבחירת הטיפול הנכון עבור כל נשא. כמו כן, לעיתים נשאים נדרשים לקחת תרופות נוספות מלבד תרופות נגד נגיף ה-HIV. גם כאן חשובה מאד מעורבות הרופא המטפל, מאחר וחלק מהתרופות לטיפול בנשאות HIV לא מסתדרות טוב עם תרופות מסוימות אחרות, ולעיתים נדרשת התאמה או בטיפול ב-HIV או בתרופות האחרות אותן החולה נדרש לקחת.
כיום ידוע שנשאי HIV סובלים משכיחות יתר של מחלות אחרות, ולא ברור עדיין האם זה נובע מהטיפול התרופתי או מהנגיף עצמו. מאחר וחלק מהתרופות עלולות להגביר את רמת השומנים בדם, לחולים עם סיכון גבוה עדיף לקחת תרופות שלא משפיעות לרעה על פרופיל השומנים בדם. מעקב רפואי מסודר כולל תשומת לב לפרטים אלו ותגובה מהירה לשינויים הן במצב נגיף ה-HIV והן בגורמי סיכון אחרים.
תופעות הלוואי מסוכנות הרבה פחות מאשר הנגיף עצמו, וברור מעל לכל ספק שללא טיפול בנשאות ב-HIV, החולה ימות כתוצאה מכשל של המערכת החיסונית. אנו בעצם נמצאים בעידן של "פינוק", בו ניתן להתמקד בתופעות הלוואי שהן סבירות, מאחר והשליטה בהתחלקות הנגיף היא ברוב המקרים מצוינת. ריבוי התרופות מאפשר לעשות יותר מאשר רק לטפל בנשאות, וניתן היום לבחור טיפול שייטיב עם החולה גם בפרמטרים אחרים. ריבוי התרופות מאפשר התאמה טובה של הטיפול הן מבחינת הטיפול בנגיף והן מבחינת תופעות הלוואי השונות לרוב המכריע של החולים.
כשבוחרים טיפול תרופתי צריך לשקול מספר פרמטרים חשובים:
א. יעילות התרופה בטיפול ב-HIV. יש תרופות שאנו יודעים שהן יעילות יותר מתרופות אחרות ולכן עדיף להשתמש בהן.
ב. מה הצפי שהנשא אכן יתמיד בטיפול וייקח אותו באופן מסודר. נטילה לא מסודרת של התרופות תוביל להתפתחות של עמידות של הנגיף ולכישלון טיפולי. יש תרופות בהן העמידות מתפתחת ביתר קלות בהשוואה לתרופות אחרות, ולכן לחולה שצפוי כי לא יהיה מסודר, עדיף לבחור טיפול בו הסיכוי לפיתוח עמידות נמוך יותר.
ג. עד כמה גבוה העומס הנגיפי של החולה בזמן התחלת הטיפול. עומס נגיפי גבוה מחייב התחלת טיפול בתרופות מסוימות שיותר יעילות למצב זה.
ד. האם החולה נוטל תרופות נוספות עקב בעיות רפואיות נוספות? דבר זה דורש התאמה של הטיפול בכדי למנוע התנגשות בין תרופות שונות.
ה. גורמי סיכון של החולה לתחלואה נוספת - היסטוריה משפחתית של מחלת לב, פעילות ספורטיבית, עישון, שתיית אלכוהול, צריכת סמים, פגיעה בתפקוד כלייתי, אבנים בכליות, פגיעה בעצם, רמת השומנים בדם. כל הגורמים הללו נלקחים בחשבון בזמן התאמת טיפול תרופתי.
ו. אכילת ארוחות מסודרות - יש תרופות שמחייבות אכילה של מזון מסוים לפני נטילת התרופה לצורך ספיגה טובה של התכשיר.
ז. רצון החולה לקחת כדור אחד ביום, או מעט כדורים ביום.
ח. גודל הכדורים - יש חולים שמתקשים לבלוע כדור מאד גדול.
ד"ר יסמין מאור היא מנהלת השירות למחלות זיהומיות בחולה המאושפז ביחידה למחלות זיהומיות, המרכז הרפואי 'שיבא'
עוד ב-mako גאווה: