>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מהי בעצם ההומופוביה? כל הבחנה בין אנשים על בסיס נטייתם המינית או זהותם המגדרית, בין אם מוסרית או דתית, חברתית או חוקית, ואפילו הבחנה ביחס אל הקבוצה ("רחמים") היא הומופוביה. אבל, אחיותיי ואחיי, לדגל ההומופוביה צבעים רבים. כל צבע והמחלה שלו, ולראות את ההומופובים כמקשה אחת חוטא לאמת, ומונע טיפול שורש בבעיה, טיפול שיגרום להורדת הדגל ההומופובי כמעט לחלוטין.
הצבע השחור ביותר בדגל ההומופוביה הוא הצבע המוסרי/דתי. חבורת ה"מות-יומת"ים הם הומופובים חסרי תקנה, כל עוד הם נאחזים באמונתם. זה אמנם לא המקום לפתוח בדיון תאולוגי שלם, אבל אמונה אינה מתמודדת היטב עם ארגומנטציה רציונלית, עם נימוקים. זו טבעה של אמונה. עם צבע זה אנחנו איננו יכולים להתמודד בהצלחה, כי לפחות בקרב הזרמים הפונדמנטליסטים למיניהם, דתם אינה ניתנת לחלוקה – הכל או לא כלום. לצערנו, אנחנו נכללים ב"הכל".
>> הרשת גועשת:: "עד גיל 40 אמות?"
הקהילה הגאה נמצאת בכל מקום
ואולם צבעיה האחרים של דגל ההומופוביה בהירים יותר, והומופוביה זו אינה מחלה חשוכת מרפא. והמרפא הוא אחד – נראות. לכל מי שתוהה מדוע המצעדים נחוצים, הרי שהתשובה מתבהרת שוב ושוב אחרי התבטאויות כאלה. ח"כ מיכאלי התבטאה מתוך חוסר היכרות מוחלט עם הקהילה הגאה. אין לה, כמו לרבים אחרים, מושג שמדובר בקהילה ככל הקהילות האחרות. איפה שלא תסתכלו (כמובן, אם תדעו לחפש), אתם תמצאו את בני הקהילה.
אנו חלק מהקהילה החרדית, חלק מקהילת עולי חבר העמים, חלק מהאוכלוסייה הערבית, חלק מהקצינים הבכירים בצה"ל, נושאים משרות בכירות במגזר הציבורי, מנהלים תאגידים ומערכות כלכליות ענקיות. אנחנו בכל מקום. אז מדוע חברת הכנסת מיכאלי סבורה שאנחנו חבורה פתטית של אנשים דיכאוניים המתאבדים בגיל 40? מפני שאנחנו שקופים, חסרי נראות ציבורית.
הנראות תביא להבנה, וההבנה תביא להכרה כי ראוי להגשים את חלומה המרכזי של הקהילה הגאה, השאיפה לשוויון מלא. לעולם לא נוכל לצפות לתמיכת הרוב הסטרייטי בדרישות המיעוט שלנו, עד שלא ישוכנע בצדקת דרכנו – ושכנוע זה מגיע מתוך נראות וחינוך.
ואי אפשר שלא להתייחס לצבע הבעייתי ביותר בדגל ההומופובי, שהפוליטיקלי קורקטנס שלנו מונע מאיתנו לדבר עליו בקול גדול. הגיעה העת למעט הלקאה עצמית. יש חברים בתוכנו הסבורים שהבחנות בתוך הקהילה הן ראויות. האזנתי קשב רב לנציג של ארגון הומואים דתיים ברדיו בשבוע שעבר שהתחיל להסביר למראיינת כי האיסור בתורה הוא רק לגבי אקטים מיניים מסוימים, ולא איסור גורף, ובוודאי שאינו תקף לגבי לסביות. כמו כן, הוסיף, החובה המוטלת עלינו כבני אדם, "פרו ורבו", אף היא הופכת לחלק מהזוגיות החד-מינית.
במילים אחרות, לראייתו, כל עוד אתה לא עוסק באקטים מסוימים, וכל עוד אתה מתרבה, אתה בסדר. איתם הסטרייטים יכולים לחיות. אבל חלקנו (רובנו?) שטרם התרבו, וכן עוסקים בתועבות למיניהם, אנחנו פגומים. כקהילה.
הדרך אל הגאולה – כל צבעי הקשת
מדוע אנחנו מרגישים צורך להצטדק? להסביר? להפלות (סטרייט-אקטינג טוב - נשיים רע, וכו')?. בכך אנחנו מנציחים את ההומופוביה. לא, אנחנו לא אשמים שקיימים בקרב קהילת הסטרייטים חבורה של חשוכים. אנחנו כן אשמים שאנחנו מרגישים צורך להתמודד מולם ברמת ההסברים והתירוצים.
הדרך אל הגאולה - העתיד חסר ההומופוביה, היא אחת. אנחנו צריכים לאפשר לכל צבעי דגל הגאווה לזרוח. הפגנת הפלורליזם כלפי חוץ היא הכוח האמיתי שלנו. גם כיחידים, גם כקהילה, עלינו להבין שאם אנחנו סבורים שחייבים למישהו הסברים, אם אנחנו סבורים שיש סיבה למישהו להימצא בארונות כאלה ואחרים, אזי שאנחנו, למעשה, איננו נלחמים בהומופוביה כפי שצריך.
נראות. צאו אל אור השמש, אל תרגישו צורך להתנצל על מי שאתם ואיך שבחרתם לנהל את חייכם. אל תרגישו צורך להצטדק. אם למישהו יש בעיה עם עובדות, תבהירו אותן בדרכי נועם. אם אינכם בקיאים בעובדות, תלמדו אותן. ואחרון חביב, אם מישהו מעלה אופציה של טיפולים כאלה ואחרים, אז תפנו אותם לפסיכולוג או הפסיכיאטר הקרוב – כדי שהטיפול בו יתחיל כמה שיותר מוקדם.
ד"ר אוון כהן הוא יו"ר "גאווה בליכוד" - התא הגאה