>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
הם נפגשו במאי האחרון, כמעט לפני שנה, ומאז לא נפרדו. ערן בשה, בן 27, סטודנט ישראלי לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן ודוד למבין, בן 23, בוגר תואר ראשון מצרפת בספרות ואומנות, מאפר ומנהל תיקי לקוחות בחברה מסחרית במט"ח בינלאומי. הכל יכל להיות פשוט וחלק (יחסית), אילולא היה למבין נוצרי שאינו יכול להישאר בארץ.
למבין מעולם לא חלם לבקר בישראל. "הגעתי לכאן לפני כשנתיים ממש במקרה בדרכי למצרים, שם תכננתי ללמוד ערבית. בסופו של דבר לא הגעתי למצרים. התאהבתי בארץ ולמדתי באולפן בנגב שלושה חודשים". רק כשנגמר לו הכסף, עזב למבין את הארץ בשביל לחזור אליה בשנית מיד לאחר מספר חודשים. בביקורו השני בארץ פגש את בשה.
למרות כל השוני התרבותי והדתי, העניינים התחממו די מהר והשניים מצאו את עצמם בסיפור אהבה שרק חלמו עליו לפני. אחרי שלושה חודשים של זוגיות, כשאשרת התייר של למבין עמדה לפוג, הם החליטו כי הם רוצים להישאר יחד.
האפשרות היחידה שעמדה בפניהם הייתה לחיות בישראל, שכן צרפת איננה מכירה בזוגיות חד מינית לצורכי הגירה, מה שאומר שערן לעולם לא יוכל לקבל כל סוג של אזרחות צרפתית. עם זאת, על אף שמדינת ישראל כן מכירה בזוגות חד מיניים כידועים בציבור ודוד זכאי לקבל בסופו של דבר תושבות קבע, התהליך הזה מפלה לרעה מאוד זוגות חד מיניים.
תהליך ארוך בשנתיים וחצי מזוג סטרייטי
מרגע שהחליטו השניים כי הם לא מתכוונים לוותר על האהבה, החלו בתהליך להסדרת מעמדו של למבין בארץ. הזוג אינו יכול להיחשב כזוג נשואי מבחינת משרד הפנים, וזאת גם אם באופן תיאורטי היו נישאים בקנדה, שכן משרד הפנים טוען כי נישואין מתקיימים רק בין גבר לאישה.
לכן, למרות שבג"ץ אילץ אותם לרשום זוגות חד מיניים שנישאו בקנדה כנשואים בתעודת הזהות הישראלית, המשרד אינו מכיר בנישואין הללו לצורכי הגירה. להחלטה זו של משרד הפנים משנת 2009 יש השפעה רבה על תהליך הסדרת המעמד של למבין שכן תהליך קבלת התושבות הארעית לידועים בציבור אורך לא פחות משלוש שנים, בעוד זוגות נשואים מקבלים תושבות ארעית כבר לאחר חצי שנה.
על פי החוק במדינת ישראל, רק לאחר חצי שנה של תושבות ארעית ניתן לקבל זכויות סוציאליות כמו למשל ביטוח רפואי וכד'. ולכן בעוד בן זוג בזוגיות סטרייטית זכאי לזכויות הסוציאליות לאחר שנה מרגע הבקשה בן זוג בזוגיות חד מינית חייב להמתין שלוש וחצי שנים עד שיהיה זכאי לזכויות הסוציאליות המלאות.
בנוסף לכך, אשרת העבודה והשהייה של למבין צריכה להתחדש כל שנה. רק בתום השנה השלישית ולאחר שעבר בהצלחה שני ראיונות נוספים יזכה דוד לקבל תושבות ארעית מה שכאמור אורך כחצי שנה בלבד לזוג נשוי.
"ההמתנה לראיון הייתה תקופה נוראית"
לאחר שהגישו את הבקשה, המתינו הזוג הצעיר לפגישה במשרד הפנים שארכה כשלושה חודשים. בכל אותו הזמן היה אסור לדוד לעבוד. "תקופת ההמתנה הייתה תקופה נוראית", אומר למבין. "עברו עליי ימים קשים של מתח ובטלה, כי לא יכולתי לעבוד".
רק לפני כשבועיים וחצי הם עברו בהצלחה אם הריאיון שארך בממוצע כארבעים וחמש דקות לכל אחד מהם וכלל עשרות רבות של שאלות אישיות, בחלקן שאלות קלות כמו למשל מה השמות של האחים של בן הזוג וגם כמה שאלות קשות במיוחד כמו מה למשל צבע מברשת השיניים של בן הזוג או מה הם עשו בשבת בבוקר. "מספיק שאחד מאיתנו היה שוכח לספר על ארוחת בוקר שהלכנו אליה יחד, כדי לפסול את הבקשה", אומר בשה.
הפקידה במשרד הפנים ברמת גן התרשמה מהם לטובה. למרות שבדרך כלל יש להמתין חודש עד לקבלת התשובה היא נתנה לדוד מיד לאחר הריאיון אישור עבודה ושהייה לשנה שלמה. עם זאת, למרות השמחה הגדולה לבשה ולמבין עוד נכונו אתגרים גדולים כזוג חד מיני עד שדוד יוכל לקבל מעמד של קבע בארץ.
האפליה איננה מסתיימת בראשיתו של התהליך אלא שיא האפליה הוא בסיומו של התהליך. בעוד זוגות סטרייטים נשואים זכאים לאחר ארבע שנים בהן בן הזוג נימצא בסטטוס של תושב ארעי לבקש בקשה לאזרחות או לתושבות קבע, הרי שבן הזוג בזוגות חד מינית איננו זכאי לקבל אזרחות ועליו להסתפק במעמד של תושבות קבע ללא אזרחות מלאה. משמעות הדבר היא שלמבין לא יוכל לקבל דרכון ישראלי וניתן יהיה לשלול את התושבות שלו במידה והזוג ישהה תקופה ממושכת בחו"ל.
הבעיה של ההורות
אבל הבעיה הגדולה ביותר של למבין ובשה היא הבעיה של ההורות. למרות גילם הצעיר ערן ודוד חושבים על ילדים כבר בשנים הקרובות. מאחר ופונדקאות אסורה בישראל הרי שלא נותר להם אלא לפנות לפונדקאות מחוץ לגבולות ישראל. אבל בגלל שתהליך קבלת האזרחות של מלבין ייקח לפחות שבע שנים, התינוק שיביאו מזרעו לא יוכל להיכנס לארץ, משום שניתן להכניס לארץ תינוק רק לאחר בדיקה גנטית, המאשרת כי אביו הוא אזרח ישראלי.
דורון ממט מקים ומנהל "תמוז-פונדקאות בינלאומית" אומר כי הדרישה של משרד הפנים כי הומואים חייבים להוכיח קשר גנטי לתינוק בכניסה לארץ לא מבוססת על החוק הישראלי. על פי החוק הישראלי, התינוק זכאי לאזרחות ישראלית רק מתוקף הלידה ולא מתוקף שייכות גנטית. ולכן הורים סטרייטים לתינוק שאיננו שייך להם באופן גנטי כמו למשל במצבים בהם האם הרתה מביצית שאיננה שלה או שההפריה נעשתה לא מהזרע של בעלה עדיין נחשבים להורי התינוק מתוקף הלידה. זאת למרות שמבחינה גנטית הם לא ההורים שלו.
בשונה מכך, זוג חד מיני המביא ילד בפונדקאות בארה"ב שם בחלק מהמדינות אפשר לכתוב את שני האבות על תעודת הלידה איננו יכול להכניס את התינוק לארץ מתוקף הלידה אלא חייב לעמוד במבחן הגנטי.
על סמך הטענה הזו הגישו ממט ובן זוגו בג"ץ שאמור להיות מוכרע בשלושת החודשים הקרובים. בבג"ץ זה הם מבקשים שהמדינה תכיר בהורות המשותפת שלהם על סמך תעודת הלידה בלבד.
מאחר ועל פי החוק הישראלי מה שקובע בשאלת האזרחות זו הלידה עצמה הרי שלפי היגיון זה שניהם ההורים של הילד ויש להכיר בהם ככאלה באופן מיידי. אם בג"ץ זה יתקבל, יהיה בכך תקדים שיקל על זוגות רבים - בעיקר זוגות הנמצאים במצב של ערן ודוד, שכן הם יוכלו להכניס את התינוק לארץ מתוקף האבהות של ערן שהוא בעל אזרחות ישראלית.
אנחנו מתכוונים להילחם על הזכות לאהוב
ממט מציע אפשרות שנייה והיא שערן יוכל לאמץ את התינוק ששייך גנטית לדוד כבר בארה"ב. עם זאת, הוא לא מכיר את כל התהליך הזה ואיננו יודע אם הם אכן יוכלו לעשות זאת בארה"ב.
"אני מרגיש שישראל היא הבית שלי ואשמח לגדל כאן ילדים", אומר למבין. "אנחנו לא מתכוונים לוותר על האהבה הגדולה שיש לנו", הם אומרים. אבל לפניהם עוד מאבק ארוך בדרך לתושבות קבע ולהורות.
תגובת רשות האוכלוסין וההגירה:
רשות האוכלוסין וההגירה אינה הגוף האמון על הכרה בנישואין אלא על רישומם בלבד, ואכן אנו רושמים את הנישואים, בכפוף להצגת תעודה מאומתת וציבורית.
בניגוד לקביעתך, במטרה למנוע אפליה, נכתב לפני שנים אחדות נוהל מיוחד המאפשר מתן מעמד לבני זוג זרים המנהלים חיים משותפים עם ישראלים מבלי שנישאו. בנוהל זה אין כל הבחנה בין בני זוג משני מינים או מאותו מין. בסופו של תהליך, בן הזוג הזר יקבל מעמד בישראל, ללא הבדל אם הוא מאותו מין או לאו.
תגובת משרד הפנים טרם התקבלה.
>> נשים בשביל נשים: סקס מניפסטו יוצא לדרך
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
