נו, מתברר שתל אביב היא היעד הטוב בעולם לתייר הגאה. ללא ספק, גאווה ישראלית, על כל המשמעויות הנלוות. בסקר שפרסמה חברת התעופה הידועה "אמריקן איירליינס", זכתה העיר ללא הפסקה ל-43 אחוזים מן הקולות, כמעט כמו הרייטינג של האח הגדול. כנראה שתקרית הרצח בבר נוער הושמטה באלגנטיות מקמפיין התיירות הגאה בתל אביב, אחרת לא ממש ברור מה הקריטריונים לבחירה.
בכלל, לפעמים נראה לי שהאג'נדה המובהקת של משרד התיירות, להקצות משאבים ותקציבים לשיווקה של העיר הלבנה כגן עדן לגייז, היא בעצם שיא חדש של צביעות. מחד, אנחנו שופכים ימבה כסף כדי להראות לעולם שאנחנו ליברלים ונאורים. מאידך, חוץ מכמה הומואים מהסוג הנכון בטלוויזיה אין לנו הרבה במה להשוויץ. נישואין במדינה הזו צריכים לעבור בשלב זה או אחר על מדרגות הרבנות, גוף שבאנדרסטייטמנט של המילניום לא ממש עף על גייז ונגזרותיהם. על נישואי גייז אין בכלל מה לדבר, וגם לא על פונדקאות לגייז. כנראה שלגישתה של ממשלת ישראל, הומואים זה טוב ליהודים רק כל עוד אתה יכול לחלוב מהם כסף במלכודות תיירים. כשזה מגיע ללתת להם זכויות אמיתיות, טוב, שם נמתח הקו.
ובכלל, המדיניות הישראלית בכל מה שנוגע לזכויות להט"בים לוקה בחסר. די לציין את העובדה שהרוצח הנתעב מהבר נוער, שהוזכר לעיל, טרם נתפס, כדי להבין שלממשלה שלנו לא באמת אכפת. מעבר לכך, על פי מחקר שפורסם ממש לאחרונה, כמעט חצי מההומוסקסואלים והלסביות בצה"ל חווים הטרדות אלימות עקב נטייתם המינית. את ההשפלות והאלימות אופף קשר שתיקה של מפקדים ושל חיילים אחרים. בפועל, רובם המכריע של המפקדים והחיילים (70 ו-86 אחוז בהתאמה), מתעלמים למשמע הערות הומופוביות ביחידות, ואף משתתפים בצחוק ובלעג - וזה כור ההיתוך שלנו. כנראה שגם את הנתונים האלו השמיטו מהקמפיין לקידום תל אביב כעיר גאה.
איפה הכנסת, איפה הממשלה?
וזה לא נגמר שם. על פי המשפט הישראלי, אמירה המייחסת למישהו נטיות הומוסקסואליות יכולה לעלות כדי לשון הרע. במילים אחרות, גם מבחינה חוקית, בישראל להיות גיי זו בושה. ויש עוד. קיומו של מצעד הגאווה בירושלים, סמל לזכותה של הקהילה ההומוסקסואלית לחופש ביטוי ולשוויון, נמצא באופן תמידי בסימן שאלה כי "צריך להתחשב באוכלוסיה הדתית". האוכלוסיה הזו, כמובן, ששה לתקוף את הצועדים במצעד בסכין שלופה כדי לעשות עוד כותרת.
לקהילה ההומוסקסואלית אין סיבה להגיד תודה למחוקק הישראלי, וגם לא לרשות המבצעת. מרבית ההישגים של הקהילה נעשו דווקא באמצעות פסיקה תקדימית של בתי המשפט. כך, בשני העשורים מאז בוטל האיסור על משכב זכר בחוק העונשין בשנת 1988, הושגו הישגים רבים הודות למאבקם של אנשי הקהילה הגאה ושל ארגוני זכויות אדם, וגברה ההכרה בזכויותיהם של הומואים ולסביות. הודות לפסיקת בית המשפט, נקבע למשל כי בת זוג לסבית תוכל לאמץ את ילדיה הביולוגיים של בת זוגה. ב-2008 ניתן לראשונה גם צו אימוץ לבני זוג הומואים, שאחד מהם אימץ ילד בחו"ל. כאמור, התודה במקרים אלו צריכה להיות שמורה למערכת בתי המשפט הליברלית שלנו, ולא לכנסת או לממשלה שישבו בחוסר מעש מופגן.
הכנסת שלנו טובה מאד בלשתוק ובלהתעלם מזכויות הומוסקסואלים במשך 365 ימים בשנה. הרגע היחיד שבו היא מתעוררת, ומנפנפת באופן ציני בליברליות הישראלית כלפי קהילת הגייז, מתרחש, כמה נוח, כשזה מכניס למדינה שלנו קצת כסף.