>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
כהרגלי, קמתי מוקדם בבוקר, פתחתי עיתון, הדלקתי את הרדיו. בעיתון, ידיעה על התפתחות בחקירת הרצח המזעזע בארה"ב, טבח הילדים. ברקע, הרדיו מדבר, מבזק חדשות השעה 07:00, אות פתיחת המהדורה מוקדמת. קולה של עדי מאירי, כתבת המשטרה של רשת ב' בוקע. "התפתחות משמעותית בחקירת הרצח בברנוער", אמרה מאירי בפרסום ראשוני. התפתחות משמעותית! הפלתי את פרוסת הלחם מהיד. ברגע, חזרתי כמעט ארבע שנים אחורה.
בינתיים נאחזים ב"התפתחות בחקירה"
היו כל כך הרבה רגעים רבים שכאלה לאורך השנים האחרונות. רגעים בהם הספקתי לשמוט את כוס קפה מהיד או לבצע "כמעט" תאונת דרכים – פשוט לקפוא במקום. כל פעם אותה תחושה של דה-ז'ה-וו. הקיפאון הפנימי שממלא את הריאות. זאת, רק למשמע צמד המילים המטלטל - "התפתחות בחקירה".
זה קורה אחת לזמן – דיווח עמום על התפתחות כאילו לא התפתחות. בינתיים, מבול השיחות למכשיר הנייד שלי לא פוסק. ולמיטב הבנתי המבול צודק, חרושת השמועות עוד תתברר כנכונה. בין ההתפתחויות האחרונות לצו איסור הפרסום הגורף שהוטל על החקירה מהיקרות בתולדות המדינה, אף אחד לא יספר לכם מה השתנה הבוקר הזה. אבל משהו השתנה ככל הנראה. משהו התפתח "משמעותית", וכל מילה נוספת אסורה.
על הודעה רשמית, מעצר והבאת חשוד אפשרי לדין, אני משער שעוד מוקדם לחלום. עד אז, אמשיך להיאחז ב"התפתחות בחקירה", משמעותית ככל שתהיה. הפצועים, עמם אנוכי נמנה, ומשפחות ההרוגים כנראה שלעולם ילווה אותנו האירוע המחריד הזה. לא אוכל להשאיר מאחורי את הערב הנורא של קיץ 2009 כי הוא מסמל עבורי את השינויים שנכפו עליי והפכו אותי לאחר: התמימות שהתחלפה בציניות, בריאות שהפכה להליך שיקום, אך בעיקר העולם, שהפך למקום הרבה יותר מפחיד. העולם הפך מפחיד לא רק בעבורי, כי אם בעבור כולנו, בני האדם הרוצים לחיות את חייהם לפי צו מצפונם, נטייתם המינית, מגדרם, השקפתם ועוד היריעה קצרה מלהכיל.
עד אשר לא ימצא הרוצח בן-העוולה שביצע את הטבח הנורא, אני משער שאני וחבריי נמשיך לשפוך כוסות קפה אקראיות, לבצע "כמעט" תאונות דרכים, אך בעיקר לקפוא בין ים השאלות שנותרו לא פתורות, מי הרוצח? מדוע רצח? היה מתוכנן? על רקע הומופובי?. יהיו התשובות אשר יהיו, בידי משטרת ישראל הכוח לסגור מעגל אחד ולהביא צדק אחד קטן.