לפני שאתם קופצים למסקנת ההומופוביה האוטומטית, הדברים שאמרה - גם אם אינם מבוססים סטטיסטית אלא רק מצביעים על מגמה רווחת של הזמן האחרון – הציפו שוב את השאלה הגדולה ההיא מפעם, כשלצאת מהארון נחשב ל"וואו": האם עדיין ישנה אפליה של הומואים ולסביות בשוק התעסוקה.
החל מקבלה לעבודה ועד יחסי האנוש בתוך המערכת. והאם אכן תמצאו יותר הומואים ולסביות במה שמכונה "מקצועות חופשיים" מאשר בתפקידים מסורתיים ושמרניים יותר, כמו חינוך, ממשל וביטחון?
"אין ספק שעברנו כברת דרך", מסכים שי דויטש, יו"ר האגודה למען הלהט"ב (לסביות, הומואים, טראנס וביסקסואלים). "החוק מגן עלינו מפני אפליה. אי אפשר למנוע מחברי קהילה לקבל איזשהו תפקיד בשל נטייתו המינית. עברנו תקדימים של שוויון בבג"צ שאיזנו את הזכויות שלנו".
לא צריך לגור בביצה התל-אביבית כדי להבין שבהתאם לאפיונם החברתי, חברי קהילה רבים מפתחים קריירות כעצמאים או שכירים בתפקידים יצירתיים הנותנים מקום לביטוי אישי, ל"שואו אוף". ברשימת המכולת בהקשר זה אפשר למצוא מעצבים רבים (אופנה, עיצוב פנים, שיער ועוד), אנשי תקשורת, פרסום וקולנוע. קבלת הזולת ואווירת ה"תהיה מי שאתה" רק תביא תוצאות (וכסף) ומאפשרות להם לשחות יחסית בבטחה באקווריום החברתי העכור של ישראל.
אפליה אופטית
"אני מכיר המון מעצבי שיער, מאפרים ומעצבי אופנה מהקהילה", אומר יועץ התקשורת רונאן קפלן, "אבל על כל אחד כזה אני מכיר מורים והיי-טקיסטים ואנשי ביטחון הומואים".
הפרופ' אמנון כספי, דקאן התכנית למנהל עסקים במרכז האקדמי דן, משרטט תמונה דומה. "אני יכול לומר לך ששניים מידידיי וחבריי שהם הומואים טוב להם עם זה, האחד נושא בתפקיד מאוד מרכזי בקונצרן גדול וזה לא סוד וכולם יודעים את זה שהוא הומו, ואנחנו נפגשים כל חודשיים שלושה לכוס קפה ומעולם לא עלתה שום שאלה של אפליה".
"אדם נוסף שאני מכיר נושא בתואר שלישי ונמצא בארגון בתפקיד בכיר. אני נספח לארגון הזה ואני מוכרח לומר שלא ראיתי ולא שמעתי על אפליה, גם בהרצאות מדעיות ששמעתי בעבר", אומר כספי.
מג"בניקים הומואים
איתן לא ניסה להציע את עצמו כמורה בחינוך הממלכתי, אבל לטענתו לא מסיבות שקשורות בנושא של נטייה מינית אלא מסיבות הקשורות בחינוך עצמו. "אני מחוץ לארון אבל לא עוסק בנושא הזה מול התלמידים שלי שחלקם מהמגזר הדתי", הוא אומר.
לשאלה האם יש לו חברים שעובדים בחינוך הממלכתי, עונה איתן: "יש לי חברים כאלה, הם פשוט בארון. בתל אביב יש המון גייז מחוץ לארון לרוב בבתי הספר היותר ליברליים ויותר צפוניים. יש כאלה שמדברים באופן חופשי עם התלמידים שלהם, גם לי יש כיתות מסוימות שיודעות אבל לא באופן גורף. "מבחינת הקבלה שלי במקום, מעולם לא הייתה שום בעיה. גם הבנזוג שלי, אנחנו באים לכל האירועים החברתיים. אין צל צילה של אפליה. אבל אני חושב שזה בזכות העובדה שמדובר בעמותה".
איתן מסביר כי קל להומואים להשתלב יותר במקצועות של פרסום, דוגמנות או עיצוב, אך אין זה אומר שיש בקרבם יותר הומואים. "אני לא מאמין שיש יותר גייז בתחומים האלה אלא יותר מחוץ לארון בעולם הזה. לא בכל מקום יכולים לצאת מהארון. בקרב מורים, למשל, בטוח שיש גייז. אתה כמעט לא שומע על מורה גיי. כשחיפשתי בן-זוג הייתי פוגש שוטרים במשמר הגבול, אבל הם פשוט לא יוצאים מהארון. אם אתה שואל אותי יש גייז בכל המגזרים, בכל העדות", אומר איתן ומוסיף בהומור, "אם אתה ספר אתה חייב להיות גיי, אבל זה סטריאוטיפ כמובן".
דויטש מוסיף: "אתה יכול לראות באופן ברור מאוד, בעוד שבתחומים פחות מוסדיים כמו חברות תעופה, ענף התיירות בכללותו, ענף ההסעדה, נותני שירותי וכו' – הקהילה נמצאת מחוץ לארון, בכל הדרגים. זה גם בהיי טק לדעתי. בתחום החינוך יש לא מעט כאלה אבל הם נמצאים בתוך הארון. יש המון מורים ומורות שלא יוצאים מהארון. בבוקר בכיתה ובערב במועדון. זה כי המערכת הומופובית. גם במשרדי ממשלה יש הומואים בתפקידים מאוד בכירים שנשארו בארון".
אם תשאלו את דויטש, השיפור במעמדם כפי שאמר קודם נטוע בעיקר בספר החוקים וברף הפוליטיקלי-קורקט החברתי. אנשים נזהרים מלהתבטא נגדם כדי לא להיתפש כהומופובים או מתנשאים, שלא לדבר על סינון מפורש של עובד או מניעת הטבות ממנו במקום העבודה בגלל נטייתו המינית.
אפליה פרקטית
בשנתיים האחרונות, כדי לשפר את המצב שמתאר דויטש, יזמו באגודה את "מדד הגיוון והשוויון" – מעין משאל תעסוקתי שנשלח לעשרות מהחברות הגדולות בישראל, הבוחן את מדיניות השונות והגיוון שלהן. אלא שאת השאלון הראשון, ב-2010, שלחו חזרה עם תשובות רק 23% מהחברות. אחרות העדיפו לא להסתבך. גם בשאלון השני האחוזים לא גדלו משמעותית.
"רוב החברות מתעלמות כי זה לא מספיק חשוב, או שהן עונות תשובות מאוד כלליות", קובל דויטש. "יכול להיות שהם מפחדים על התחת שלהם, אין ספק. יש הרבה חברי קבילה בעמדות מפתח ובתפקידים ב כירים שלא יוצאים מהארון בגלל החשש הזה".
חיזוק לדברים הגיע מחברת ההשמה ג'וב אינפו, אליה פנינו לצורך הכתבה. שם סירבו להתראיין והודו כי "אף חברה לא תגיד אם היא קיבלה או לא קיבלה מועמד לעבודה בגלל או בזכות הנטייה המינית שלו".
דויטש: "אפילו אני, כשאצא לשוק החופשי, לא כל מקום יקבל אותי. בדיוק כמו נשים בהריון שמפוטרות בלי לומר להן ישירות שזה בגלל זה".
אתה יודע, אחרי הכל מדובר בעסקים. אין סנטימנטים לאף אחד. לא תמיד זה קשור לנטייה מינית אלא לצבע הכסף.
"הכל מתחבר בסוף לכסף, כמו שאמרת. בארצות-הברית מדיניות הדיוורסיטי (השונות) מאוד מפותחת. למה? כי הכלכלה הוורודה מפותחת גם היא. הם מכירים בערך של הקהילה כצרכנים. אצלנו הקהילה לא נחשבת לסגמנט כלכלי, חוץ מהתיירות. תראה לי חברה חוץ משירותי בריאות כללית, שעשתה מהלך לקהילה. ראית מודעה לאחרונה של חברות אופנה מובילות?"
מה עם הטרנסג'נדרים והלסביות?
בניגוד למצבם של הומואים, מצבם של טרנסג'נדרים רע בהרבה. "הסיכוי שטרנסג'נדר יתקבל לעבודה שואף לאפס", אומר דויטש. "יש פרויקטים נפלאים שקהילת הטרנס עושה כדי להיכנס למעגל העבודה. אנחנו בשנה הקרובה יוזמים פרויקט של הכשרה ליזמות מהבית, עם כמה גופים גדולים והם יוכלו לפתוח עסקים קטנים מהבית ולהתעצם כלכלית".
"קיים הבדל מהותי בין גברים ונשים. כמובן שגברים משתכרים יותר ומקבלים אותם לעבודה יותר בביטחון. לסבית חד הורית מופלית פעמיים, כי את גם אישה וגם לסבית וגם חד הורית ומיד מתעוררות שאלות שמכריחות אותה לצאת מהארון".
"כל התנהגות חריגה גורמת לאפליה"
כאן מסתיים הפן המקצועי של דברי עו"ד מנחם, ומתחיל החלק האישי השונה בתכלית. "עם כל הנאורות שלך או שלי, לא הייתי שמח שהבת שלי בגן תטופל על-ידי הומו או לסבית. תדמיין לרגע שיש לך ילד קטן שהוא מאור עיניך, ואתה שומע שהגננת היא לסבית".
אבל הכישורים שלה זה מה שחשוב, בסופו של דבר.
"הכישורים , זה עניין של יחס. לא הייתי רוצה שהבת שלי תגדל ותתבגר בהתניה חברתית של לסבית".
מה זה אומר התניה חברתית של לסבית?
"לא יודע מה זה יכול להיות. אבל אני אראה בזה בהחלט תופעה לא נורמלית ואני לא רוצה את זה. זה נוגע בדעות קדומות ובמשהו פנימי. היית רוצה שאת הילד הקטן שלך בגן יחתל הומו? לא. מעבר לזה? מה אכפת לי".
אז אתה תומך למעשה באפליית הומואים ולסביות בשוק העבודה?
"אני לא אגיד לך שאני תומך בזה, אבל אני מבין את הרתיעה שיש לאנשים. הייתה לי מזכירה בכירה שידעתי שהיא לסבית וזה לא הפריע לי. כל עוד היא עונה לטלפונים והתיוק מתבצע כמו שצריך. גם בדרגים ניהוליים מחפשים את הנורמליים, אלו שהולכים בתלם. מעבר לכל הנאורות תמיד יסתכלו על זה כתופעה חריגה".
הכותב הינו עורך אתר HRus - פורטל משאבי אנוש
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
>> חמישים הגאים והגאות של 2011
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה