>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מילים אילו נבחרו בכדי להגדיר את תל אביב בפרויקט ייחודי שערכה קבוצת סטודנטים למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, שסקר ממש השנה את קבלת חברי הקהילה בחלקיה השונים של העיר. איפה הם מרגישים בנוח להחזיק ידיים? איפה יגניבו נשיקה? איפה יחפשו ארון על גלגלים כשירצו לטייל בעיר, איפה ייצאו לבלות ולאיזה בר הם לא יבואו עם החולצה הורודה.
דוגמא קלאסית לבעייתיות המדוברת התקיימה בשנת 2010, כאשר ישבו ערן (שם בדוי) ובן זוגו החייל על ספסל בשד' יהודית בשכונת מונטיפיורי, החזיקו ידיים והראו גילויי חיבה, ושני נערים החלו מגדפים אותם, כאשר אחד מהם אף חבט בפרצופו של ערן, ולבסוף הבריחו אותם מהשכונה בקריאות שלא יעזו לחזור שוב.
"להט"ב זה נושא עדיין רגיש מאד"
אך לא תמיד צריך אגרוף כדי להדיר, מספיק מבט או צחקוק. לזה, לפי הפרויקט החדש, קוראים "משטור תשוקה". החוקרת בל ולנטיין משנת 95' הגדירה את המושג כ"נעיצת מבט, חטוף או ממושך, ואולי סקרן ומפורש, החושף ללא מילים הכרה הדדית בשונותם של המתבוננים זה בזה. מצד אחד, מבט כזה ברחוב משקף, ולו לרגע קט, את קיומו של אקט חתרני במרחב ההטרוסקסואלי. התגובה עלולה להיות צוננת, ובמקרים אחרים אלימה, שכן היא מערערת את הסדר החברתי–מרחבי הנורמטיבי במרחב הציבורי".
ליאור לוי (26), ממשתתפות הפרויקט "כאן גרים בכיף" להגברת המודעות לגייז בשכונות תל אביב, חוותה סיפור שכזה על בשרה: "ההורים של בת זוגתי גרים בכוכב הצפון בתל אביב. הורדנו את הכלבה לטיול בשכונה, בדרך החזקנו ידיים ולעיתים התחבקנו. ישר הגיחה חבורה של ילדים שצעקו וצחקו עלינו. מהר הורדנו ידיים והתרחקנו משם. זה אמנם לא סיפור היסטרי לעמוד הראשי אבל זה מחלחל. זוגתי ואני הכי מחוץ לארון שיש, ואנו אף עומדות להתחתן, אך יש את התחושה שלא יהיה לנו נוח לגור שם. אנחנו, להבא, לא נעשה את הדברים האלה בשכונות".
לוי חברה לאופיר וינר וארבעה סטודנטים נופסים, ויחד הם החלו להעלות רעיונות שקשורים בענייני הדרה או אפלייה. "גילינו שלהט"ב זה עדיין נושא מאוד רגיש", אומר וינר, בן 26 במקור מפתח תקווה, אשר גר כיום ברמת אביב. "היה לאנשים קל יותר לקבל פרויקטים על הומלסים מאשר על הומואים".
אצלו זה נושא רגיש כי הוא בשלבי השלמה של יציאה ממושכת מהארון: "אפילו לי עדיין קשה לבוא ופשוט להגיד 'אני הומו', למרות שהוריי יודעים מגיל 17 ומי שצריך יודע". כתבה זו תהיה הפעם הראשונה בה הוא מרשה לעצמו להיחשף קבל עם ועולם. "בבניין שלי יש זוג הומואים עם ילד ועוד הומו רווק אחד, וכולם גרים בהרמוניה עם יתר השכנים".
וינר, שכל נושא שוויון הזכויות נוגע לו וחשוב לו מאוד, רוצה שכל הבניינים בתל אביב יתייחסו לשכנים שלהם כפי שמתייחסים אליו. "במסגרת הפרויקט 'כאן גרים בכיף' צעדנו ברחובות ושכונות העיר השונות ב-31 ביולי במשך יומיים בהם דיברנו עם תושבים, תשאלנו אותם וחילקנו להם פלאיירים ומדבקות לתלייה על דלתות בתיהם. השאלות שנשאלו בין היתר הן: מדוע בחרת לגור בשכונה הזאת? האם אתה נוהג או שנהגת להפגין גילויי חיבה בציבור, ובאיזו מידה? האם יש מקומות שאתה מרגיש בהם יותר או פחות בנוח? האם חווית גילויי הומופוביה או תגובות שליליות לאורח חייך, ואם כן היכן?".
"מה עם אפליית סטרייטים?"
לדבריו, קיבלו תגובות מעורבות. "אנשים עיקמו את הפנים, הסבירו שהם לא מרוצים מזה שיגורו להם בשכונה. ברור שיש התקדמות משנת 1975 בה נערכה ההפגנה הראשונה לשוויון זכויות. יש הרבה יותר ליברליזציה, אך יש תחושה שנעצרנו ושיש פה אוטופיה. גם כשהצגנו את הפרויקט מול המרצה ומול הסטודנטים, הם לא הבינו על מה אנחנו צועקים. אפילו הייתה הערה 'חכמה של אחד החברים לכיתה, שיש אפליה של סטרייטים בעיר הזאת, ושעל זה אנחנו צריכים לעשות את הפרויקט. יש פה הצבת מראה שהיתה חסרה", מסכם וינר.
אז נכון שסטרייט שגר בשדרות רוטשילד עשוי להרגיש מקופח, אבל ברגע שיוצאים מהציר המרכזי של הגייז, חברי הקהילה מאבדים את קולם ונכנסים לארון. משתתפי הפרויקט ניסו לחשוב על עוד כמה רעיונות שיגרמו להחדרת מודעות ונראות של חברי הקהילה לתוך השכונות של תל אביב, כגון שינוי תוואי מצעד הגאווה או פתיחת ליינים של מסיבות גייז באזור צפון העיר, אך התברר שהנושא מורכב ושלא מדובר בהכרח בחוסר רצון מצד העירייה או בעלי העסקים, אלא גם בסיבות כלכליות או טכניות.
בערים רבות בעולם נוצרו איזורים המייחדים את חברי הקהילה הגאה, בעיקר מבחינת מקומות בילוי ופנאי. דוגמא קלאסית הינה הסוהו בלונדון. בשנת 1999 הטמין ניאו-נאצי בתוך אחד הברים של הקהילה הגאה בסוהו פצצה שגרמה למותם של שלושה הומואים ופצעה עשרות נוספים. מכאן שלא מדובר בגטו ממוגן עם שמירה בכניסה, אלא באזור אליו נמשכים הגייז באופן טבעי. גם בעיריית תל אביב עלה רעיון לייצר רובע ורוד עוד ב-2001, אך בסופו של דבר נגנז.
"ההומואים היחידים בשכונה"
למרות האמור לעיל, אולי בעצם זה נכון ולגיטימי שתהיה "גטואיזציה הומו לסבית"? אולי, כמו שיש מועדונים וקבוצות כדורגל לקהילה הגאה, כך נכון שיהיה גם גן ושדרה ללהט"ב? ואולי הסיבה היחידה שחברי הקהילה נאלצים לגור מחוץ ללב העיר היא מחירי השכירות או הקרבה לאוניברסיטה? הרי גם ככה, כשזוג רוצה להיפגש לדייט ולטייל יחד ברחוב, לרוב הם יבחרו להיפגש בשדרות רוטשילד ולא בשדרות יהודית.
לוי מוסיפה: "לאתר של העירייה יש פרסום על הסיור של תל אביב הגאה. זה בדיוק האיזור אותו אני מכנה הגטו ההומו לסבי. הסיור הזה הוא במרחק הליכה ומכסה את מרכז תל אביב הגאה. לחברה נוח שאנחנו בגטו, ומטרת הפרויקט היא לשנות את זה. שיעברו לגור בכל תל אביב, ושיהיו מקומות בילוי לא רק במטר הרבוע של ה'אוויטה'. כמו שסטרייטים שמדגמנים זוגיות ברחבי העיר הולכים יד ביד או מחובקים, כך גם אנחנו רוצים. כשחילקנו באיזור מרכז שוסטר ברמת אביב, ניגש אלינו בחור גיי, וסיפר שהוא ובן זוגו הם ההומואים היחידים בשכונה. כנראה שיש משהו פחות נוח בלגור באיזורים האלה, אחרת המצב היה שונה. כששכרנו דירה בצפון תל אביב הבעלים של הדירה לא הבין מה זה אומר ששתי בחורות שוכרות דירת חדר. הוא חשב שאנחנו הולכות לעשות מסיבות כל הלילה. בדיעבד הוא אמר שהיה לו נורא כיף איתנו וששינינו לו את התפיסה לגבי לסביות. לכן חשוב שאנשים ייתקלו בדבר הזה שנקרא הקהילה הגאה, ויראו שזה קיים וזה בסדר", מסכמת לוי.
"לשנות מציאות זה קשה", מפטיר וינר, "אפשר להעלות מודעות. לחשוף כמה שיותר אנשים לנושא הזה. אנו מקווים שעל ידי חשיפה כזאת אנשים יגלו מעט יותר סבלנות וישימו לב לנושא".
ענבר שקד, תומכת הקהילה הגאה, סטודנטית למדעי המדינה באוניברסיטת ת"א וממובילות הפרוייקט, מוסיפה לסיום: "אנחנו מודעים לכך שבמסגרת הקורס העוסק בקבוצות מודרות באוכלוסיה, בחרנו להתעסק בנושא שהוא פחות ברור מאליו, ובוודאי שקשה להבין את המהות של 'גטואיזציה' בתוך ת"א. אבל דווקא משום כך אנחנו רואים בזה חשיבות. יש מבינינו חברי הקבוצה ששייכים לקהילה, אבל דווקא לאלה כמוני שאינם, חשיבות ורצון עוד יותר גדול לגרום לאנשים להיות מודעים למה שנמצא מתחת לפני השטח, למה שאולי נשאר בליבם של חברי הקהילה ולא מקבל ביטוי, למשהו שאולי הם עצמם לא חשבו עליו מספיק.
"אנחנו בימים אלה גם בדיבור עם חוש"ן, שם התלהבו מהרעיון ורוצים לראות איך הם יכולים להשתלב בעשייה ולעורר מודעות לנושא. אני קוראת לכולם לעשות מעשה קטן, להצטרף אלינו לעמוד הפייסבוק, לשלוח לנו הודעה בפרטי שאתם מעוניינים בסטיקר, לתלות אותו על דלת ביתכם, להצטלם ולעורר מודעות".
יניב ויצמן: "כול תל אביב היא שכונה אחת גאה"
תגובת יניב ויצמן, יועץ ראש העירי לענייני הקהילה הגאה ומחזיק תיק התיירות בעירייה: "לפני שנתיים השתתפתי בכנס בברלין בנושא "gay Neighborhood" ואמרתי למשתתפים שתל אביב לא צריכה gay Neighborhood כי היא כולה gay Neighborhood. ברור לי שהדרך עוד ארוכה עד שתחושת החופש והביטחון בשכונות פריפריאליות או ביפו יהיו דומות למה שקורה במרכז העיר אבל זה לגמרי בידיים שלנו. לדוגמא , בכל חודש גאווה אנחנו דואגים לשלוח דגלי גאווה לכל מי שמבקש ברחבי תל אביב כדי שיוכל לתלות מהמרפסת בכדי שאווירת הגאווה תיהיה בכל מקום בעיר, גם ברחובות בהם לא ניתן לתלות תלייה עירונית מטעמי לוגיסטיקה".