"אמא יקרה שלי רוצה סטרייט, רוצה אבא, רוצה אמא. אל תפחדי מהמצעדים. זה לא מולד", זהו קטע מתוך שלט שנתלה בתחנות אוטובוס ברחבי רמת גן לאחרונה, ומוכיח כי ללהט"בופוביה פנים רבות.
בעזרת מרכז ניר כץ למאבק בלהט"בופוביה, שהוקם על ידי האגודה למען הלהט"ב בשנת 2012, אספנו מקבץ של מקרים אלימים שהתרחשו בשבועות האחרונים – מאבן שהושלכה על זוג צעירים שכל פשעם היה שישבו על ספסל בגן מאיר בתל אביב והתנשקו ועד מורה בתיכון שאוסרת על תלמידים לראיין הומואים לעבודת חקר, כדי שלא יחשפו "לתופעה".
"מקרים רבים המדווחים למרכז, מעידים על עומק והיקף התופעות של אפליה ושנאה כלפי הקהילה הגאה המתרחשים במרחב הציבורי", מסביר ד"ר גיל פישהוף, רכז מרכז ניר כץ, "ובניגוד למקובל לעיתים לחשוב, מקרים כאלה מתרחשים גם בגוש דן ובתל-אביב ולא רק בפריפריה".
אבן בגלל נשיקה
אחד המקרים הבולטים שהתרחשו בחודשיים האחרונים אירע בגן מאיר בתל אביב, מטרים ספורים מהמרכז הגאה של עיריית תל-אביב, כאשר אבן נזרקה על זוג צעירים במקום. "זה התחיל ממפגש בדיזנגוף סנטר", סיפר אחד מבני הזוג, "ישבנו שם וקצת התנשקנו, ואז הגיע מאבטח ואמר לנו 'לא עושים את זה בקניון'. קיבלנו את זה ויצאנו החוצה. במקביל הוא העיר לזוג סטרייטים שגם ישב שם, אז זה לא נראה לנו מוזר מדי. מפני שרצינו להמשיך להיות אחד עם השני, הלכנו לגן מאיר הסמוך והתיישבנו על הספסלים ליד המרכז הגאה. ישבנו, דיברנו והתנשקנו, ואחרי כמה דקות פתאום נפל משהו על הרצפה לידנו. בהתחלה חשבתי שמישהו זרק משהו בטעות, אבל אז החבר אמר לי שכנראה שמנסים לפגוע בנו. לי זה היה נראה הכי מוזר. כאן? במרכז ת"א? ליד המרכז הגאה?".
בני הזוג חיפשו לראות מה נפל וראו אבן גדולה שנחתה מספר סנטימטרים מהם. לפי הגודל שלה והצורה בה הושלכה לעברם, היה ברור שהיא הושלכה בזדון. "בהתחלה חשבתי כעקרון לא לזוז משם, אבל החבר חשש ולכן קמנו והלכנו. אחרי שעזבנו את הגן התחלנו להבין שקרה משהו מסוכן, ושהיינו עלולים להיפגע. כשחזרתי הביתה כתבתי בפייסבוק על המקרה, ואחד החברים סיפר לי על מרכז ניר כץ ופניתי לדווח להם על המקרה. אני לא מניח שימצאו אותם עכשיו ויעצרו אותם, אבל זה טוב שיש למי לדווח. אם זה קרה שם - זה יוכל לקרות בכל מקום".
המקרה גרם לך לפחד יותר?
"גם לפני זה הייתה לי מודעות שלא מתנשקים בכל מקום, אבל היום המודעות התגברה. גם כשאני הולך לים, אני בודק שלא מסתכלים עלינו יותר מדי ולא נועצים בי מבטים. זה גם נתן לי סטירה, כי בתור בחור שבא מהצפון הרגשתי שבת"א הכל חופשי, והכל מותר, ודווקא שם זה קרה, אז זה מכניס לפרופורציות שלא הכל ורוד".
טיפולי המרה ברמת גן
מקרה נוסף של להט"בופוביה אירע ברמת גן - פוסטרים בולטים נתלו על תחנות אוטובוס בעיר ובהם פניה להורים להתאגד נגד 'המיסיון ההומוסקסואלי' בדמות מגישי הטלוויזיה והסלבס, שמהווים מודל לחיקוי והופכים נערים להומואים.
"בנך או בתך המתבגרים מינית אומרים או מפנטזים מעורב..." נכתב בשלט, "זאת כנראה גם נורמה, מחשיפה - ריאליטי, חברים, זה סלבס, מביא תמיכת הקהילה, מסקרן, שווה לנסות... והופ הוא שם... האם זכות הפרט היא זכות למיסיון? אין איש ציבור שיעז לדבר בשונות ומורכבות הבעיה: הקומונה הלהט"בית בתקשורת תחסל אותו, ציבורית, סיקול ממוקד, עד שיחזור בתשובה".
"חולי האיידס" בירושלים
כמו בכל שנה, גם השנה המצעד בירושלים היווה מוקד להסתה. העובדה שהוא נערך לאחר חודשי הקיץ בהם חווינו מלחמה ששטפה את הארץ באלימות מילולית ופיזית, רק הגבירה את גילויי הלהט"בופוביה הרבים במקום למגרם. באחד המקרים עמד בחור עם שלט לצד הצועדים בו נכתב: "חולי איידס מקומכם בבתי-חולים ולא בצעדות בחוצות ירושלים".
לקראת מצעד הגאווה בבירה הופצו כרטיסיות בדמות כרטיסי עלייה למטוס. מצד אחד של הכרטיסיות נכתב: "ירושלים אינה סדום, ירושלים אינה עמורה, בירושלים נבנה המקדש, אין למצעד הגאווה מקום בירושלים". ומן הצד השני, חיקוי לכרטיס עלייה למטוס ברמיזה ללהט"בים לעזוב את הארץ.
קללות באטרף
הקהילה הטרנסג'נדרית היא עדיין אחת הקבוצות החשופות ביותר למקרים של אפליה או פגיעה, כאשר פעמים רבות מקרים אלו כוללים תקיפה אלימה.
פרי, טרנסקסואל הומו, מספר כי הטרנסופוביה מגיעה לפעמים גם מתוך הקהילה, ובאה לידי ביטוי לפעמים באתרי ההיכרויות. פרי מתאר מקרים רבים בהם פנו אליו אנשים באטרף רק כדי לקלל ולהשפיל אותו. "קיבלתי הודעות רבות כמו 'את לא צריכה להיות פה', או 'אף אחד לא יקבל אותך', וגם דברים קשים יותר שלאדם טרנס הם קשים במיוחד כמו 'הומואים נמשכים לגברים ולא לנשים, ואת תמיד תישארי אישה'".
פרי מנסה להסביר כיצד קורה שגם אוכלוסייה שיודעת איך זה מרגיש להיות קורבן להומופוביה, מרשה לעצמה לתקוף את חברי הקהילה אחרים: "כל אחד רגיש למה שהוא מרגיש. הם לא מרגישים את הצד הטרנסי ולא יודעים מה אני עובר כדי להיות כמוהם. אני נלחם למען שתי הקהילות, ומגיב לכל דבר שהוא הומופובי או טרנספובי, אבל כנראה שאני רגיש יותר כי אני שייך לשתי הקהילות, ואילו אנשים ששייכים לקהילה אחת אנוכיים יותר ו'אכפתיים' יותר רק לקהילה שלהם. מה שמפתיע הוא שבדרך כלל הצעירים הם אלו שמקבלים יותר, מגיבים יפה, תומכים ומחזקים, ודווקא המבוגרים הם אלו שמתקיפים. כנראה שהדור הצעיר קצת יותר ליברלי ופתוח לנושא".
איך אתה מגיב ?
"בדרך כלל אני מעדיף לא להגיב, כי זה בסופו של דבר מוביל לוויכוח וקללות. ולפעמים הם גם חוזרים בכרטיסים אחרים ומטרידים אותי שוב ושוב. אז בדרך כלל אני מעדיף לא להגיב בכלל ואפילו לחסום".
יצא לך פעם לנהל שיחה עם מישהו ולגרום לו להבין שהוא טועה?
"בדרך כלל הם לא בדיוק רוצים להקשיב לי, אבל היו מקרים שאנשים שאלו ואחרי שהסברתי אמרו 'אוקי, אני מכבד ומקבל'. היה גם מקרה של מישהו שניסה לשכנע אותי לא להיות הומו אלא להיות סטרייט, אבל זה היה בעיקר מצחיק".
המורה שסולדת מהומואים
מקרים דומים נוספים מתרחשים מדי יום ביומו, כך למשל אל מרכז ניר כץ הגיע דיווח על מורה בתיכון במרכז הארץ שביקשה מהתלמידים לראיין אנשים לעבודת מחקר, אך הבהירה כי היא אוסרת עליהם לראיין הומואים – כדי שאלו לא יחשפו לתופעה ויהפכו בשל כך גם הם להומואים.
בין הדיווחים מהשבועות האחרונים ניתן גם למצוא קבוצת פייסבוק סגורה של רפואת נשים שסירבה לשתף נשים טרנסג'נדריות, אישה טרנסג'נדרית העובדת במשרה מול קהל שהותקפה על ידי לקוחה שסירבה לפנות אליה בלשון נקבה, וביזתה אותה כשצעקה עליה 'את לא אישה'.
ד"ר גיל פישהוף, רכז מרכז ניר כץ למאבק בלהט"בופוביה, מסביר על חשיבות הדיווח על כל מקרה, קטן כגדול, למרכז הדיווח: "המטרה הראשונה והעיקרית היא לתמוך בחברי הקהילה, שיידעו שיש להם אל מי לפנות. באמצעות הדיווח למרכז יכולים הפונים לקבל את מכלול השירותים והכלים שיסייעו להם באמצעות קו הקשב, השירות המשפטי והשירות הפסיכו-סוציאלי. המטרה השנייה היא לספק נתונים אמינים ומדויקים. איסוף הנתונים מאפשר לנו לדעת אילו מקרים מתקיימים והיכן, ובהתאם לכך לתכנן לאן להפנות את המשאבים שלנו".
כך למשל, באמצעות פניות שהגיעו למרכז הדיווח נמצא כי ישנו אחוז גבוה של פונים המתלוננים על יחס השוטרים כלפי חברי הקהילה בסיטואציות שונות, וכן אחוז גבוה של טרנסיות המותקפות על ידי גברים, אך אלו נמנעות מלהגיש תלונה במשטרה מחשש של התמודדות עם שוטרים לא נעימים. "באמצעות הנתונים הללו יכולנו לפנות למשטרה ולהציג להם את הבעיה, ואף לפתח יחד איתם תכנית שתאפשר לעבוד עם השוטרים ולהכשיר אותם לעבודה עם חברי הקהילה".
ד"ר פישהוף מבהיר כי כאשר אדם הוא קורבן לאירוע הומופובי, יש לדבר השלכות במישורים רבים. "אירוע של אלימות, ביטויי שנאה והטרדה משפיעים על האדם ברמה הנפשית. ידוע לנו שהרבה פעמים האירוע הלהט"בופובי מציף הרבה מאוד פגיעות קודמות שאדם ספג לאורך החיים. מסיבה זו, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הרגשות הצפים היא לחלוק ולשתף".
התמודדות נוספת עם אירוע של הומופוביה, בהתאם לאופי האירוע, הוא הטיפול המשפטי, הציבורי או המערכתי – שירות שהאגודה מעניקה, דרך מרכז הדיווח. "ברגע שאתה מזין דיווח למרכז, אנחנו באגודה יכולים לסייע בטיפול הרלוונטי", מסביר ד"ר פישהוף. "חשוב מאוד להדגיש שאנחנו שמים את הפונה במרכז. וכל החלטה בנוגע להמשך הטיפול בפניה מתבצעת בדיאלוג משותף עמו".
דוגמה למקרה בו הדיווח למרכז הוביל לפעולה הוא מקרה שהתקיים בחיפה, בו אישה טרנסג'נדרית הותקפה בביתה אשר חלונותיו נופצו באבנים. בעקבות המקרה פנה מרכז ניר כץ למשטרה בתלונה, בעקבותיה אותרו החשודים וזומנו לחקירה.
לדברי ד"ר פישהוף, המסר הבסיסי והראשוני של המרכז הוא לגרום לציבור להבין שהבעיה, הסטייה, הדבר החריג והלא מקובל הם גילויי ההומופוביה.
נתקלתם באירוע להט"בופובי?
לדיווח על אירוע להט"בופוביה באמצעות האינטרנט, ניתן למלא את טופס דיווח און-ליין בדף הבית של אתר האגודה. ניתן לחלוק ולשתף גם ב"יש עם מי לדבר" – קו הקשב המידע והתמיכה של האגודה.
הקו פועל בימים א'-ה' בשעות 19:30-22:30 בטלפון 03-6205591
או במייל yesh@glbt.org.il