>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
ארגון חוש"ן (חינוך ושינוי), מרכז החינוך וההסברה של הקהילה, מנסה לשנות את התפיסה הזו, לעורר את הפריפריה ולבנות קהילה חזקה גם בצפון ובדרום הארץ.
"הקהילה לא חיה רק בתל אביב", אומרת ל-mako גאווה אירית צביאלי-אפרת, מנכ"לית הארגון וחיפאית לשעבר. "המציאות של נוער להט"בי שגר בפריפריה היא מאד מורכבת, וכוללת סיכונים שהנוער נחשף אליהם. בתור נערה שגדלה באזור שבו לא ממש דיברו על להט"בים, אני יודעת כמה שתיקה יכולה להיות משמעותית ורבת השפעה על בני הנוער המתמודדים עם הנושא".
אחרי שנים של עבודה מאומצת של חוש"ן לחיזוק הקהילה בפריפריה, הכוללת פעילויות חינוך, סמינרים וימי עיון, יוצא בימים אלו הארגון בקמפיין לגיוס מתנדבים בצפון ובדרום.
"נושא הפריפריה מלווה אותי כבר כמה שנים ואנחנו עובדים בצורה שיטתית להרחיב את הפעילות לכל הארץ. אחרי שהכשרנו את הקרקע החלטנו שאנחנו רוצים גם מתנדבים מהפריפריה, שייתנו עיבוד הולם לקרקע שהכשרנו".
ליצור קהילה חזקה בצפון ובדרום
"חוש"ן, מרכז החינוך של קהילת הלהט"ב בישראל, מקיים במהלך השנה כ-700 פעילויות שונות ברחבי הארץ, מתוכן כ-500 פעילויות במערכת החינוך, שבהן משתתפים תלמידים במסגרות לימודים שונות", מסביר חן פלד, מנהל השיווק של חוש"ן. "מתוך מאות הפעילויות הללו, בשנה האחרונה רק 16% מהפעילויות נערכו באזור הצפון, ובאזור הדרום רק כ-8%, זאת לעומת 50% במרכז והשרון".
"זה אחד הקמפיינים שיש לי המון תשוקה לעשייה עבורו", מוסיפה צביאלי-אפרת, "יש בו משהו חלוצי במובן שהקרקע היא עדיין בתולית והאתגרים הם אחרים מאשר האתגרים במרכז, ואני מאד שמחה שחוש"ן יכול היום, אחרי כל העבודה בשטח לצאת ולעשות את הקמפיין הזה".
במה הוא שונה מגיוסים קודמים?
"הפיזור של הקהילה הרבה יותר רחב בפריפריה, ואתגר הגיוס הוא אתגר לא קטן. אנחנו משקיעים הרבה משאבים מתוך אמונה שזה הדבר הנכון לעשות. ברור לנו לגמרי שאנחנו צריכים לדאוג שגם מורים ברמת הגולן ובירוחם יהיו ערים לנוער שנמצא מולם, ולכן אנחנו צריכים להכשיר מתנדבים".
מדוע החשיבות לגייס דווקא מתנדבים מקומיים?
"המטרה שלנו היא ליצור קהילה חזקה בצפון ובדרום. יש לנו מתנדבים שמגיעים מהמרכז לפעילויות בפריפריה, אבל התחושה היא שונה. אנחנו רוצים לייצר גרעין מקומי שיוביל את הפעילות באזור, מתוך היכרות עם האזור ותחושת שייכות אליו".
חני כבדיאל, מנהלת המתנדבים של חוש"ן, מוסיפה: "השנה אנחנו מתכוונים לערוך 6 סמינרים להכשרת מתנדבים, מתוכם 4 בצפון ובדרום, והשניים הנוספים במרכז, אבל מחוץ לת"א. יש לנו כוונה ברורה לשים דגש על אזורים אלו מבחינת גיוס המתנדבים, הכשרתם ובניית גרעין חברתי בכל אחד מאזורים אלו שיעזור לנו לשמר ולהרחיב את הפעילות בפריפריה".
פעילות שתורמת לחברה וגם למתנדבים עצמם
החשיבות של מתנדב מקומי שמגיע לבית הספר ומספר את סיפורו האישי מול התלמידים, מקבלת משנה תוקף כאשר משוחחים עם מתנדבים ותיקים מהפריפריה.
"כשאני מציג את עצמי לתלמידים כתושב האזור אני מרגיש שיש לזה אפקט גדול וחזק יותר עליהם", מספר אמנון שביט, מתנדב חוש"ן ותושב חיפה, "יצא לי להיות בבתי ספר אזוריים באזור הצפון, והחבר'ה, מושבניקים וקיבוצניקים, מאד מזדהים עם העובדה שגם אני קיבוצניק לשעבר, שגדל באותה סביבה כמוהם, למד בבית ספר איזורי כמוהם ומספר סיפור על הסביבה המוכרת בה הם חיים עכשיו".
גם מחוץ לכיתה מרגיש אמנון שיש יתרון לביתיות: "אם אני הולך בקניון ופוגש מישהי שמזהה אותי מהרצאה לפני שנה, יש המון כוח בכך שהיא רואה שאני שם ונשאר שם, ולא הגעתי מת"א לשניה כדי לספר לה סיפור וחזרתי".
שביט, בן 52, במקור מקיבוץ בעמק החולה, מתגורר בחיפה בארבע השנים האחרונות, אליה עבר יחד עם בן זוגו אחרי 21 שנה בת"א. אחרי שטעם את טעמה של העיר הגדולה, יודע אמנון להצביע על ההבדל בין תל אביב לחיפה מבחינת הקהילתיות. "במשך השנים התנדבתי בארגונים שונים של הקהילה. לחוש"ן הצטרפתי אחרי הרצח בבר-נוער כי הרגשתי שאני חי בבועה בה חשבנו שהכל בסדר, עד שפתאום היא התפוצצה לנו בפרצוף. אני ובן זוגי עברנו לחיפה, ונתקלנו בקהילה שונה מאד מזו של המרכז. הקהילה בחיפה נאבקת על הכרה ממסדית, תקצוב, פעילות ותמיכה. העיריה לא מונעת אבל גם לא עוזרת".
מה לדעתך המקום של חוש"ן ביצירת קהילה?
"חוש"ן הוא ארגון מתנדבים שפועל למען מטרה מסוימת. עצם זה שיש נוכחות של נציגי חוש"ן בתוך הקהילה המאד מגוונת, מעוררת עניין נוסף ויכולה להגביר את החשיפה של חוש"ן לעוד בתי ספר, ארגונים ומוסדות. בשביל זה צריך עוד מתנדבים מכל האזור, הגליל, העמקים וכו'.
אנחנו נשמח מאד לקבל מתנדבים שגדלו בצפון ונשארו בצפון. בגלל החוויה של מי שגדל בצפון ולא רק בא ללמוד שם".
למה להצטרף לחוש"ן?
"לי בתור ילד בקיבוץ להיות הומו היתה חוויה מפחידה. לא הייתי מסוגל לדמיין מה יקרה אם מישהו יגלה את הסוד שלי. הייתי בודד ולא היה לי את מי לשתף. החוויה של נער מתבגר מאד חזקה. לכן חשובה לי הפעילות של חוש"ן, כי אנו באים לבית ספר ותורמים משהו בשינוי בגישה של בני הנוער.
"אני נתקל היום ביותר פתיחות. יש מקומות שאני בא ושואלים: 'למה בכלל באתם?' כי ברור שמגיעות זכויות ושיש קבלה. אבל כשנכנסים לעומק מגיעים לפחדים, לדעות הקדומות, או לחוסר הקבלה".
איך זה מרגיש לצאת מהארון מול תלמידים?
"היום אני לא מרגיש שזו יציאה מהארון. זה מרגיש שליחות. כשהצטרפתי הייתי בן 48 וחששתי שאני אגיע מרוחק ויהיה להם קשה להתחבר אלי. היו כאלה ששאלו למה לא הביאו צעירים, אבל זה לא מפריע. הסיפור הוא של נער מתבגר ואפשר להתחבר לדברים האנושיים שבו גם ממרחק הזמן. אני מרגיש שיש הקשבה, שאלות והתעניינות. זו חוויה מאד חזקה כל פעם מחדש".
כיצד ההתנדבות תורמת לך במישור האישי?
"היא נותנת לי להיות חלק מארגון שיש בו המון תמיכה אישית למתנדב. ארגון שהוא ממש בית. למרות שכרגע הרוב קורה במרכז, יש תחושה של חבורה מובחרת של אנשים ונשים. היא גם מאפשרת לי לפתוח ולספר את הסיפור שלי ממרחק זמן, וזה מעלה המון דברים, מזכיר לנו מי אנחנו ברבדים מאד עמוקים. בכל שיחה בכיתה אני יכול להיזכר בעוד משהו. החוויה הלהט"בית של כל אחד ואחת מאיתנו היא חוויה שיש לה המון עוצמה ולא לכולנו היתה הזדמנות לעבד אותה".
לשנות את העולם ולהפוך את הדרום לבית חם
עבור נועה הלוי מקריית גת, כל מפגש עם התלמידים בעיר הולדתה במסגרת פעילות חוש"ן, מחזיר אותה לעבר ולילדותה בעיר. "המפגש עם בני הנוער בדרום מאד מזכיר לי את התקופה שאני הייתי בגיל הזה", היא אומרת בהתרגשות. "אני מרגישה הרבה פעמים ממש כמו שהרגשתי עם הילדים שאיתם למדתי. יש לי תחושה בהרבה מפגשים, שאני כמו חייזר, ושאם לא הייתי מגיעה ומדברת איתם הם לעולם לא היו פוגשים לסבית. מצד אחד זו תחושת שליחות להגיע ולהפגש איתם, אבל מצד שני זה קשה כי זה מנפץ את הבועה התל אביבית שאנחנו חיים בה ומחזיר למציאות אחרת, שאני מכירה מהילדות שלי. מציאות של חוסר מודעות וחוסר קבלה".
יש יתרון במפגש עם התלמידים לעובדה שאת מהדרום?
"בוודאי. הרגשתי את זה הכי חזק כשהגעתי לבית הספר בו אני למדתי בילדותי. ברגע שאני אומרת שאני מהדרום אני מיד מקרבת את הנושא עוד צעד קדימה. מה שלא קורה בפעילויות של מתנדבים שמגיעים מהמרכז. הרגע שהתלמידים רואים הומו או לסבית כמשהו מאד רחוק שקורה 'שם', בכוכב הזה שקוראים לו ת"א, גם אם אותו מישהו ידבר איתם הם יגידו: 'אוקי, עוד מעט הוא יצא מהכיתה ויחזור למקום ממנו הוא בא'. כשאני מגיעה אני מרגישה שבגלל שאני מגיעה מהדרום, והסיפור קשור במקום, אני יכולה להגיד להם "אני גדלתי כאן, ואני מכירה ויודעת מה קורה בדרום בדיוק כמוכם'. זה יוצר קרבה נוספת וזה יתרון עצום"
את רואה שינוי ביחס לקהילה היום לעומת מה שהיה בעבר?
"אין ספק שחל שיפור. כשאני הייתי תלמידה לפני 15-20 שנה, המילים הומו או לסבית היו קללות בלבד. לא היו למילים האלו פנים, ולא הייתה מאחוריהן דמות שיכולנו להזדהות איתה או לדבר עליה. לא היה במה להיאחז. היום כשאני באה לדבר עם ילדים, יש להם שמץ של מידע, בעיקר בזכות התקשורת. הרבה פעמים המידע הוא סטריאוטיפי אבל לפחות יש משהו, יש פרצוף והם יודעים שקיימים אנשים כאלה. היום הנוכחות של הלהט"בים היא הרבה יותר ממשית".
הלוי, שהבינה שהיא לסבית רק בצבא, מתייחסת למפגש שלה עם התלמידים במסגרת פעילות חוש"ן כאל יציאה מחודשת מהארון: "בתור נערה בקריית גת הייתי עוף מוזר בתוך סביבה מאד שמרנית. זה בא לידי ביטוי בצורה שהתלבשתי ובתחביבים שלי, והייתי צריכה להתמודד עם דימוי הלסבית עוד לפני שהייתה לי הבנה שאני כזו. זה מאד ריגש אותי להיות בבית הספר שלמדתי בו ולחשוף את הסיפור האישי המקומי שלי. מבחינתי זו הייתה סגירת מעגל לעשות את זה בבית הספר שלי, במקום בו הציקו לי, לעגו לי, קראו לי לסבית בתור קללה. לדבר על הנושא ממקום בטוח כשאני מסתכלת לאנשים בעיניים נותן לי תחושת עוצמה בלתי רגילה. ואני חושבת שזה גם מאד תורם להם, גם לנוער הלהט"בי, גם לחבר'ה שבארון וגם להטרוסקסואלים שפוגשים אותי".
"בטח ובטח. אבל ההומופוביה בדרום שונה בכך שאין מודעות לפוליטיקלי קורקט. כאשר ההומופוביה מתפרצת היא מתפרצת במלוא עצמתה, לא מרומזת בכלל".
הלוי, שבחרה לגור בפריפריה אחרי שחייתה בתל אביב תקופה ארוכה, מסבירה מה החשיבות של קהילה חזקה מבחינתה. "אני נמצאת בחוש"ן הרבה מתוך מחשבה קדימה על הילדים שלי והמשפחה שלי בעתיד. אני רוצה לגדל בדרום את המשפחה שלי ומאד חשוב לי שהסביבה תהיה סביבה מקבלת, וזה תהליך שלוקח זמן. ככל שיהיו יותר מתנדבים שיעסקו במלאכה, נוכל לעשות זאת יותר, נוכל להגיע לגילאים צעירים יותר ולעשות שינוי חינוכי בדרום.
"שיקולים של משפחה, עבודה ופרנסה מביאים אותנו לגור במקומות אחרים שהם לא תל אביב ואנחנו צריכים להתמודד עם החיים שם כלהט"בים. לדעתי אנשים שחיים בדרום ורואים את עצמם חלק מהדרום לא צריכים לברוח לת"א, אלא להפוך את הסביבה שלהם למקבלת ואוהדת. ברמה האישית זה ירגיש לי מאד בבית. יהיו יותר מתנדבים בדרום הקהילה החברתית שלי תתפתח, אני אגלה עוד אנשים להטב"ים נפלאים שרוצים לעשות חינוך ושינוי".
למה לבוא להתנדב בחוש"ן?
"בראש ובראשונה בגלל העניין החינוכי. להיות חלק משינוי תודעתי. לדעת שאתה פועל בשביל העתיד שלך. חוץ מזה שפוגשים את האנשים הכי מדהימים בקהילה, אנשים שאכפת להם, איכותיים, סבלניים,שרוצים לבוא ולשנות את העולם ברמה הכי אישית. לשנות דעות ותפיסות ולהפוך את הדרום לבית חם יותר לקהילה".
שמים את הפריפריה במרכז
"חוש"ן הפך להיות סוג של קהילה", מדגישה צביאלי-אפרת, "תחושת הקהילתיות בקרב המתנדבים היא חלק מהמוטיבציה לצאת ולהתנדב. גם היום יש מתנדבים בצפון. אבל יש הרבה יותר תחושת קהילתיות במרכז, שהולכת ופוחתת ככל שמצפינים או מדרימים. אחד הדברים שרצינו זה ליצור קהילות בצפון ובדרום. יש רצון ליצור קהילות מתוך הבנה של הכוח שיש לקהילה. אנחנו תמיד רואים חשיבות בשיתוף פעולה בין הארגונים (האגודה, איגי ותהל"ה) וכשזה מגיע לצפון ולדרום, הקשר עוד יותר מתהדק".
מה אתם מציעים כארגון למתנדבים שלכם, מלבד תחושת השליחות והסיפוק האישי?
"בעולם שבו רוב הקשר בין האנשים נעשה באמצעים אלקטרוניים, יש כמיהה לקשר שהוא על בסיס אישי ועל בסיס מטרה משותפת. בחוש"ן יש קבוצת אנשים מאד איכותיים, עם מטרה משותפת להפוך את החברה הישראלית לטובה יותר וזה הערך המוסף של חוש"ן".
"יש בקהילה הרבה מענים למצבים קיצוניים, כמו למשל המאבק הנוכחי, אבל אין פעילות מתמשכת לאתגרים של היומיום", מסכמת אירית, "שינוי לא קורה ביום אחד אבל הוא מתחיל ברגע אחד, ואני שמחה שהגענו לרגע הזה. היום הארגון בשל לפרוץ את גבולות המרכז לאחר שנעשתה עבודת הכנה יסודית ואיטית. ברור לכולם שהקהילה עובדת מהמרכז, אבל היא יכולה לעבוד מעוד מקומות".