>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
השלב בו ניצבה אמונתי בשם מול העובדה הבלתי ניתנת לשינוי שאני הומוסקסואל היא הטלטלה הקשה ביותר שעבר עולמי הפנימי. קרע עצום שנפרש על פני כל חיי.
השם שאותו אהבתי אינו מכיר בבנו? רק כשהתבגרתי, הבנתי שזה לא השם שלא מכיר בי, אלו בני אדם שמטעם האמונה בו ובתורתו מבטלים את הזולת, את הזר ואפילו את בני משפחתם, שכניהם וחבריהם.
"האלוהים שלי לא עושה טעויות"
התורה, על שלל חוקיה, היא טקסט כתוב לכל דבר. גם אם נכתב בידי השם עצמו הרי שנגעו בו ידיים אנושיות רבות לאורך השנים. מילים נערכו, תוקנו, הותאמו לאמות מוסר משתנות ובשלב מסוים התקבל המוצר המוגמר הזה. התורה אינה חד משמעית גם כשהיא חד משמעית וזו אחת הסיבות שהמגזר הדתי לאומי מפורק לכל כך הרבה זרמים ושהכל נתון לפרשנויות ופסקי הלכה. כל כך הרבה סתירות באמונה אחת, ורק אני סטטוס קוו?
הנה, שלשום למשל, שמעתי שהרב של האחים גת (שהגיעו לגמר הכוכב הבא) נמצא בתענית דיבור אבל הוא מסתמס עם יואב צפיר, עורך התכנית, כדי לייעץ הלכתית בהקשר האחים גת. להיות בתענית דיבור אבל לדבר בכתב זה כמו לשמור שבת אבל לתת למישהו להסיע אותך, נו באמת, כך מפרשים את דברי השם ותורתו כפי שנוח. אגב, אותם אחים גת (שהם באמת אנשים טובים ומקסימים) נכנסו ללב הפריים טיים והמיינסטרים גדושי החטאים והטומאה מבלי שתהיה להם בעיה להופיע מול נשים חשופות חזה, אך כשנתבקשו לשיר על במה אחת עם אישה הו אז קמה אמונתם והו אז נתבקשה מדינה שלמה ומנחה הומו אחד לכבד הדרת נשים בפריים טיים.
אבל בכל זאת ואומרים לי: "זו בחירה וזה חטא. אתם בוחרים בחטא. אתם בוחרים להיות הומואים. יש תוצאות" . אוקי. אז מה באמת עם זכות בחירה? בואו נניח באבסורד מוחלט שהומוסקסואליות, מגדר מיני צבע עור או הדת אליה נולדים הן בחירות. האם לא בבחירה טמונה כל משמעות המסע הזה שנקרא "חיים"? ומי הוא הגומל והמעניש? אתם?
בני אדם? האין אתם חוטאים כשלוקחים את התפקיד האלוהי? אתם השוטרים שלו? כאשר הבחירה היא באורח חיים, אין לאיש זכות לדון אותי ולשלול ממני זכויות שאפשרי לתת לי. אני מותר למשפט אך ורק אם בחרתי לרצוח או לפשוע ולפגוע באחר - הו אז אני ראוי לשלילת החופש שלי, זכויותיי ואף לעונש חמור. כל "פשע" אחר הוא ביני לבינו. הומואים ולסביות היו כאן משחר הבריאה וכך יימשך - הכרת החוק בנו היא אינה חטא שנזקף לחובתכם. היא זכות שלנו.
מדוע אתם הופכים אלוהים רק כשזה נוגע אלי ולחיי הפרטיים כל כך? מי קבע שמשכב זכר חמור יותר מחילול שבת? שהרי נאמר מפורשות: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת". ומה עם מי שאינו ממלא אחר כל תרי"ג מצוות? מה עם מי שחוטא ברכילות שנחשבת עבירה חמורה שמתרחשת בכל רגע? מה עם חטאי רבנים הבועלים קטינים ויוצאים עם עסקאות טיעון של "מישוש" היישר חזרה להנהגת הקהילה?
האמונה הפכה לכוח אינהרציה, עיוורון המתעלם מהזמן, מהמקום ומהאדם עצמו - ובכך איבדה מקדושתה, שכן אמונה שהשם מכבד היא אמונה ששואלת שאלות ומטילה ספק.
אמא שלי היא אלוהים אנושי בתוך חיי הגשמיים. עצה שלה היא בגדר דברי קודש ובכל זאת, לא אקח מאיש דבר לבקשתה, לא אזלזל בזולת לבקשתה, לא אפנה פני לשונה ממני או לנזקק אם תצווה זאת ולא אוכל להאמין שהיא תוביל אותי לכך גם אם תאמר זאת במפורש. השם הוא אבי הרוחני. תסיקו את המסקנות.
יהודים יקרים, "איש איש באמונתו יחיה" תקף גם לגבי אלו שמאמינים באותו הדבר. לפני שתוגדר הנשמה על פי הדת, המין או בחירותיה הגשמיות היא מוגדרת כאדם ורבים מכם שוכחים שאני אדם בן אדם. כשנפתלי בנט, איילת שקד, שלמה בניזרי וכל חובש כיפה אחר אומרים: "אין לי בעיה, תעשו בבית שלכם מה שתרצו", אבל הם שוכחים שהבית שלי הוא לא רק לבנים וחלונות - הוא גם מדינה. בבית הזה אני אחיה כנשוי ובבית הזה אני אגדל את ילדי והבית הזה הוא הבית היהודי שלי, שהוא בסך הכל יהודי קצת אחר.
מספיק עם ה-"אתם" וה- "אנחנו"! מספיק להתווכח על הכרה בחקיקה או בתקנות. אישה דתייה כתבה לי בהקשר למאבק שלי ושל בן זוגי לזכויות שוות: "אני מתפללת ליום שבו יבחינו פה בין "הפיכת סדרי עולם" לבין "התחדשות יהודית". שאלוהים יעזור לנו. לכולנו.