זוג הומוסקסואלים חי יחד 17 שנה - למשרד הפנים לא אכפת
גאווה ודעה קדומה: ארז ואורן (שמות בדויים) עברו דרך ארוכה כדי להפוך למשפחה - יציאה מהארון, חתונה בחו"ל, הולדת בתם ובקרוב גם תאומים, אך המדינה מסרבת לרשום את שניהם כהורים. כעת הם יוצאים למאבק עיקש על ההכרה במשפחתם
"איזה יופי! שלחתם את הנשים להתפנק". זוהי התגובה הנפוצה שמקבלים ארז ואורן (שמות בדויים) בכל פעם שהם יוצאים לטייל עם בתם בת השנתיים. גם בישראל של 2013, המחשבה על זוג גברים הורים לא הופנמה עד הסוף. אפילו בסדרה הקומית הישראלית "אמא ואבא'ז" ישנה צלע נשית לזוג ההומוסקסואלים. עם תודעה ציבורית עוד אפשר להתמודד; מה שמקשה עליהם, עד כדי כך שפנו לבית המשפט העליון, הוא התודעה הממסדית.
מבחינת משרד הפנים, לא משנה העובדה שהשניים חיים יחד כבר 17 שנים, נשואים על-פי חוק (בנישואים אזרחיים בקנדה), קיבלו החלטה משותפת לגבי רצונם בהורות, ומעבר לזה: בהליך הפונדקאות שבו נולדה בתם הופרו זרעים של שניהם. היה זה אך שרירותי מאיזה זרע בסופו של דבר נוצר ההיריון. כל זה טוב ויפה, אמרו להם במשרד הפנים, אבל את הרישום של הילדה במרשם האוכלוסין אפשר יהיה לבצע אך ורק לאחר שיתברר מיהו האב הביולוגי, באמצעות בדיקת רקמות. מי שחושב שמדובר בזוטות, מוזמן לחשוב לרגע איך היה מרגיש אילו נדרש להודות, יחד עם בן או בת הזוג שלו, שרק אחד מהם הוא ההורה "האמיתי" של ילדם.
"השאלה מי האבא לא רלבנטית מבחינתנו", אומרים ארז ואורן בראיון למגזין G של גלובס. "ואם כן, אנחנו רוצים שכל התהליך הזה ייעשה בדרך שלנו ובקצב שלנו. לא באופן שבו זה נעשה - לעמוד בתור עם עוד עשרות אבות שלא רוצים להכיר בילדים שלהם. לביולוגיה יש אולי משמעות בחברה, אבל בעינינו אין לזה שום משמעות. יצאנו למסע הזה יחד".
- לא חזיתם מראש שיהיו כאלה בעיות? "יצאנו מארצות-הברית עם צו שיפוטי על ההורות שלנו. זה עניין עקרוני: מדינה אחרת הכירה בהורות של שנינו. למה אנחנו צריכים לעבור תהליך כזה כדי להירשם כהורים?".
לפני מספר חודשים הם הגישו לבג"ץ עתירה נגד משרד הפנים, שבה הם דורשים לרשום את שניהם כאבות ולקבל כלשונה את תעודת הלידה האמריקאית, שם רשומים שניהם כהורי הילדה. העתירה נדונה לפני הרכב מורחב של שבעה שופטי עליון, ונכון לעכשיו הוצעה פשרה: משרד הפנים ייתן צו הורות מיידי למי מהשניים שאינו האב הביולוגי.
ארז ואורן היו מעדיפים כמובן פסק דין עקרוני, אבל הם לא יכולים להילחם את המלחמות של כולם. גם כך, למעמדם כהורים הם הגיעו בתום שנים מתישות של ניסיונות הפריה ושל הוצאות עתק. "בסופו של דבר", אומר ארז בעוד אורן מהנהן, "היה שווה כל רגע". כיום הם מצפים לזוג תאומים בנים מאותה תורמת ביצית ומאותה פונדקאית.
זוגיות - רוצים להתמסד
הם הכירו לפני 17 שנה, שניהם היו אז בארון. ב-2009 הם החליטו למסד את הקשר באמצעות חתונה בקנדה. אפילו מבחינת משרד הפנים יש לזה תוקף. אלא שמכאן ועד הורות יש מרחק: "משרד הפנים אומר שלעניין הורות, הרישום הוא ראיה לתוכנו, ולכן הוא נעמד על הרגליים האחוריות", מסביר עו"ד חנוך ארליך, חבר של השניים, ומי שמייצג אותם בהתנדבות בעתירה לבג"ץ.
"מבחינתם, להבדיל, אולי, מנישואין, ההורות היא עניין מהותי שיש לו השלכות רבות, למשל, לעניין בירושה - הבת תירש רק את האב הביולוגי".
התעדכנו דרך סטטוסים בפייסבוק (אילוסטרציה) | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
לא כדאי שתהיה לילדה אימא, כמו שאמרה עירית לינור כשהתייחסה לקמפיין של זוג ההומואים שרוצים לממן את הפונדקאות שלהם? "את היית רוצה שותף למערכת היחסים שלך? אם היינו יחידים זה היה משהו אחר. אבל אנחנו זוג, וזה מאוד בעייתי להכניס מישהו למערכת היחסים".
או-קיי, אז מה עם אימוץ? לא היה קל יותר? "קודם כול, צריך שזה יהיה ממדינה שיש לנו הסכם אימוץ איתה. לישראל יש כיום הסכם אימוץ עם רוסיה, עם אוקראינה, עם קירגיסטן ועם אל סלבדור. המדינות האלה מאפשרות אימוץ רק לזוגות רגילים או לחד-הוריות. במקרים מסוימים אפילו דורשים הצהרה שאתה לא הומו".
ואז עלתה האפשרות של פונדקאות. "נכון".
ומן הסתם, גם כאן יש כל מיני מגבלות להומוסקסואלים. "ברור. יש פונדקאיות דתיות-נוצריות שלא יעלה על דעתן לעשות פונדקאות לזוג הומואים. הפונדקאית שלנו הייתה בדיוק תמונת המראה של זה. היא רצתה זוג הומואים ובמיוחד מישראל".
באמת? "לחלוטין. יש כאלה שמעדיפות את זה, לא רוצות אישה בתמונה. מערכת היחסים שבין פונדקאית לבין אישה היא מאוד מורכבת".
פונדקאות - מסלול ייסורים
הם התחילו את התהליך בהודו, במסגרת קבוצה של זוגות כמותם, דרך רופא ישראלי. הם עברו שני תהליכי הפריה, שלא הפכו להיריון. בכלל, הסטטיסטיקה הייתה רחוקה מלהרשים: מתוך כ-20 זוגות, התהליך צלח רק אצל זוג או שניים, וגם האמינות לא הרשימה במיוחד.
מצד שני, פונדקאות בארצות-הברית הייתה מחוץ לתחום בגלל הסכומים שצריך להשקיע. אבל אז, כשהיו מאוכזבים ומיואשים מהתהליך בהודו, פגשו מישהו שעודד אותם לעשות את המאמץ לפנות לקליניקות האמריקאיות. העובדה ששער הדולר בדיוק ירד, כך שהמחיר עשוי להיות נמוך משחשבו, סייעה להם להחליט. ההורים התגייסו לעזרה כספית, והם התחילו תהליך עם קליניקה ועם סוכנות, שתפקידה לשדך פונדקאיות.
"כל הגישה בארצות-הברית לנושא של פונדקאות היא שונה", מספר ארז. "הפונדקאיות חייבות להיות בעלות ניסיון בלידה, כדי שיהיה ברור שיש להן מסוגלות לזה. רובן נשואות. הן מתייחסות לזה כאל סוג של שליחות. הכסף שהן מקבלות עבור התהליך הוא לא גדול: בסביבות 25-20 אלף דולר. מרבית ההוצאה הן על פעולות רפואיות".
היריון - הפחד מהבלתי צפוי
במהלך ההיריון הם הבינו שמערכת היחסים עם הפונדקאית שלהם היא עניין מאוד לא פשוט לניהול. "אם אתה לא שואל, זה כאילו אתה לא מתעניין, אבל אם אתה שואל יותר מדי, אתה נחשב אולי חודרני מדי".
הם היו מתעדכנים במצבה, בין היתר, באמצעות הסטטוסים שהיא הייתה מעלה בפייסבוק. היה מקרה אחד, הם מספרים, שאחרי מריבה עם בעלה היא כתבה שנראה לה שעדיף להתכרבל עם חתול מאשר לחיות עם בן זוג. "נלחצנו", מספר ארז, "כי בשליש הראשון של ההיריון חתול הוא רעיל. אז אמרנו לה שמותר לה שיהיה לה חתול בבית, אבל שלא תתכרבל איתו. היא מאוד התעצבנה מזה".
הלידה הייתה חלקה. "היא לא חוותה כאב כי היא הייתה תחת השפעת אפידורל. בגלל זה היינו יכולים להתרכז בתהליך עצמו. זה היה פשוט מדהים".
אפילוג - עתיד ורוד בסך-הכול
מאז הלידה הם ביקרו שם, היא ביקרה כאן, וכעת היא נושאת עבורם תאומים. "בשבילי היא גיבורה", אומר ארז. "ביום ההולדת שלה, כתבתי לה משהו כזה. המתנה הזאת שקיבלנו, עם הלידה של הילדה שלנו, זאת מתנה שאף אחד לא היה יכול לתת לנו".
אתם אמנם גרים בתל-אביב, שבה זוג חד-מיני הוא לא תופעה בלתי רגילה. בכל זאת, איך בגן? "אנחנו הזוג החד-מיני היחיד. כשבאנו לראות את הגן, הגננת מאוד שמחה שיהיה אצלה זוג חד-מיני. זה סוג של אטרקציה. ההתייחסות מאוד חיובית. יש עכשיו את יום המשפחה, ויש תמונות של המשפחות של כל הילדים, וגם התמונה שלנו. אנחנו מרגישים מאוד טבעי. דווקא כשאנחנו הולכים לקאנטרי, פתאום מרגישים איזו חריגות. בקאנטרי אתה רואה משפחות בהרכב מלא: ילדים, אימא, אבא. זה לא שנעצו בנו עיניים, אבל עדיין ההרגשה היא לא נעימה".
דרישת משרד הפנים לברר מי האב הביולוגי, ולאפשר רק לו להירשם כאבי הילדה, היא מבחינתם יריקה בפרצוף. "צריך להבין", אומר ארז, "שכל תהליך כזה עולה הון-עתק. גם אם זה ניסיון שכשל, יש עליו הוצאות. תביני את האבסורד: אנחנו חוסכים למדינה הוצאות על טיפול פוריות. הרי לו יכולנו לעשות את זה בארץ, זה היה ממומן. שולחים אותנו לשלם הון עתק במדינה אחרת, ואז כשאני מחזיר את הילד לפה, אומרים לי: 'אנחנו לא מכירים בו. הוא לא שלך ואין לך שום קשר אליו'.
"חייבים זוגיות מאוד חזקה כדי לשרוד את כל התהליך הזה. יש הרבה רגעי משבר, ואחד מרים את השני. באיזה שלב גם אמרתי, שאם עד גיל 40 זה לא יקרה, נוותר. בכל זאת לא ויתרנו, וגם ההורים שלנו תמכו בנו. הדבר הראשון שאימא שלי אמרה לי כשסיפרתי לה שאני הומו, זה: 'לא יהיו לך ילדים. לא תחווה את חוויית ההורות'. עכשיו אני לגמרי מבין עד כמה הדבר הזה, חוויית הורות, כל-כך חזק".
