אתם יושבים על הבר ב״אוויטה״, המוזיקה מתנגנת, האלכוהול זורם, ולפתע צץ בזווית העין ברמן חתיך וחייכן ושואל אם תרצו צ׳ייסר. "בשבילי?", אתם שואלים ותוהים האם מסיכת הבוץ החדשה שקיבלתם באמת עשתה את העבודה והשיבה את הזוהר לו ייחלתם. "הוא סטרייט, תרגיע", חברה שלכם אומרת אתכם ואתם מביטים סביב על דגלי הגאווה המתנוססים לכל עבר ותוהים: "סטרייט, כאן?".
הברמן החמדמד הוא לא היחיד. במקומות עבודה להט״ביים רבים ניתן למצוא משרות חשובות ודומיננטיות בקהילה הגאה שמאוישות על ידי סטרייטים. פגשנו שלושה סטרייטים שעובדים במשרות כאלו, ושאלנו אותם מה משך אותם לתפקיד, כיצד התקבלו במקום העבודה ומה הם מרגישים לגבי הקהילה הגאה.
ואם הייתי נשא - אז מה?
ניסן שטראוכלר בן ה-36, הוא לא האיש שהייתם מדמיינים בתפקיד שקשור בקשר הדוק לקהילה הגאה. גבר דתי, נשוי לנסטסיה, ואפילו נבחר בעבר לרווק מבוקש על ידי מגזין מוצ״ש, מבית מקור ראשון. בכל זאת, שטראוכלר עובד בתפקיד מהותי בקהילה וממלא את תפקיד דובר הוועד למלחמה באיידס בארבע השנים האחרונות.
כיצד הגעת לתפקיד?
"אחרי תקופה מסוימת במגזר החרדי, ככתב וכאיש יחסי ציבור, חיפשתי אתגר חדש. כבר כמעט סגרתי על מעבר למקום עבודה עם קונוטציה תקשורתית פוליטית כשבמקרה נתקלתי במודעת דרושים שמחפשים דובר לוועד למלחמה באיידס. מאחר שעולמות תוכן שאני פחות מכיר בחיי היום יום שלי מעניינים אותי, הסתקרנתי לראות מהן דרישות התפקיד והתרשמתי שמדובר בעבודה ערכית עם שליחות שיכולה להתאים עבורי".
איך קיבלו אותך בארגון?
"קיבלו אותי מצוין. אני חושב שבהתחלה הייתה סקרנות מסוימת כי למרות שהארגון משרת ופועל למען קהלים רחבים ומגוונים גם מחוץ לקהילה, השילוב של סטרייט ודתי היה משהו שעוד לא היה בוועד. אבל מהר מאוד הצוות התרגל אליי ואני התרגלתי לצוות. אם אתה אדם טוב אסתדר איתך, אם לא, פחות".
לדעתך, סטרייט יכול להבין את המצוקות של להט"בים, למרות שהוא אינו חווה אותן באופן אישי?
"להבין ודאי שאפשר. כשאתה שומע את הסיפורים מאנשים שאתה פוגש באופן יום יומי, ואתה מסתכל על החברים מהקהילה ללא פילטרים וללא דעות קדומות, אתה רואה דברים שאי אפשר לראות מהיציע. כאדם שמקיים אורח חיים דתי, שנמצא בקשר עם הקהילה הדתית, אני חושב שהפכתי לסוג של שגריר של הידברות. אני מכיר את הקונפליקטים ההלכתיים ומכיר את הקהילה היכרות ללא פילטרים וסיסמאות. הרבה פעמים אני מוצא עצמי כסוג של מגשר בין הקהילות; מסביר לדתיים על הקהילה ועל החשיבות של מאבקיה ומסביר לקהילה הגאה על הקהילה הדתית ומורכבות הקונפליקטים העומדים בפניה".
היו מקרים שגרמו לך להרגיש שהעובדה שאינך מהקהילה מונעת ממך לבצע את עבודתך?
"לא. כשאני מרגיש שאני לא בקיא מספיק בסוגיה קהילתית, אני מערב את המנכ"ל של הוועד, ד"ר יובל לבנת, ואת רכז "בלה דואגת", אדיר ינקו, ואנחנו מגבשים החלטה יחדיו בהתייעצות משותפת".
התפקיד מוביל לשמועות על נטייתך המינית?
"אני מניח שכן. עד היום, כשאני מספר לאנשים שאני דובר הוועד למלחמה באיידס, אני מזהה פעמים רבות איך המחשבות של בני שיחי, בעיקר אלו שמחוץ לקהילה, עפות לכל מיני כיוונים, כאשר לפחות חלק מהאנשים חושבים שאני גם נשא HIV. אותי זה לא ממש מטריד. ואם הייתי נשא, אז מה? אני לא מרגיש צורך להסביר לאנשים כי עבורי זה לא ממש משנה, וגם עבור בני שיחי זה לא אמור לשנות. בתחילת העבודה היו חבר'ה מהקהילה שניסו לברר מה הנטיה המינית שלי, אבל מהר מאוד הובן שאני בעניין של בנות בלבד".
המאבק של הקהילה לא אמור שלה לבדה
הילה ישראל התקרבה לקהילה הלהט״בית דרך חבר טוב, אותו היא ליוותה בתהליך היציאה מהארון. כשהתחילה ללמוד חינוך במכללת תל-חי וחיפשה מסגרת אקטיביסטית לעסוק בה, היא הצטרפה לתא הגאה במכללה, ובשנה האחרונה היא אף מובילה אותו. כיום היא לוקחת חלק מהותי באחווה הסטודנטיאלית הגאה, גוף המאגד את כל התאים הגאים במוסדות האקדמיים בארץ.
כיצד קיבלו אותך העמיתים בארגון?
"בהתחלה היתה טיפה חשדנות מצד סטודנטים שלא הכירו אותי. אבל יאמר לזכותם שזה לא מנע מהם להגיע והם כן נתנו צ'אנס לנושא. עם הזמן ועם ההיכרות איתי הם ראו שאני עם כוונות אמיתיות, עם רצון לשנות ושהסולידריות היא אמיתית".
הרגשת אאוטסיידרית באיזשהו שלב?
"המחשבות של "אני יודעת שאני שונה כי אני לא לסבית או ביסקסואלית", היו אצלי בראש כל הזמן וכל הזמן התעסקתי בהן. הרגשתי שאני צריכה להוכיח את הכוונות שלי למי שלא מכיר אותי. כל הזמן חשבתי אם לספר או לא לספר, אם זה רלוונטי בכלל.... ממש הרגשתי כמו יציאה מהארון".
יש יתרונות בכך שדווקא מישהי מחוץ לקהילה מאיישת את התפקיד?
"אני חושבת שכן. לא פעם הרגשתי שיש לפעמים מאבקי כוחות בין הומואים ללסביות, למשל, וכשיש מישהי מבחוץ, היא מסתכלת על כולם באופן שווה ואין לה משקעי עבר שמנחים אותה. אני יותר ניטרלית באיזה שהוא אופן".
איך את מגיבה לאלה שטוענים שמדובר בפגיעה במאבק הלהט"בי? זה כמו שגבר יעמוד בראש ארגון פמיניסטי
"גם אותי זה העסיק כי זה לא מובן מאליו שאני מובילה את התא הגאה. היו המון מחשבות והתלבטויות וחשבתי שאולי זה יכול להיות מתנשא או פטרוני. אבל אני חושבת שאני פמיניסטית, ותפיסת העולם שלי היא סולידרית. קהילה זה דבר שאפשר להגדיר אותו בכל מיני צורות ולאו דווקא השתייכות אוטומטית מבחינת זהות. המאבק של הקהילה הגאה הוא מאבק חברתי, והוא לא אמור להיות מאבק של הקהילה הגאה לבדה. אני מאמינה בשותפות".
התפקיד מוביל לשמועות על נטייתך המינית?
"לאחרונה, כשחיפשתי עבודה ושלחתי קורות חיים לכל מיני מקומות, הבנתי שקורות החיים שלי הם של לסבית או ביסקסואלית. כל מי שקורא את קורות החיים שלי חושב שאני מהקהילה".
גל שפיר, ברמן סטרייט בבר ה"אויטה", הגיע לעבודה דרך חבר שהתאמן איתו בחדר הכושר, ונשאר בגלל האווירה והמשמרות הכיפיות. "הכרתי הרבה אנשים מקסימים, שחלק מהם נהיו חברים קרובים שלי", אמר על ההתקבלות שלו בבר. כשנשאל האם העובדה שהוא עצמו לא חלק מהקהילה מונעת או מפריעה לביצוע עבודתו, סיפר שדווקא ההפך הוא הנכון, ושהוא האחראי למיתוג BlackOut, ליין המוזיקה השחורה של הבר בימי רביעי, שפתוח, אלא מה, גם לסטרייטים.