מאז שסיימתי את התיכון ואת היציאה העיקרית מהארון, אי שם בתחילת שנות ה-90, נראה היה שהרבה דברים השתנו בחיים של הומואים, לסביות, בי וטרנס בישראל.
האינטרנט נכנס לכל פינה ויחד איתו, כך היה נדמה לי, החיים הפכו להיות יותר קלים, גם כאשר מדובר בגיל ההתבגרות. יחד על העלייה במודעות ושלל המסגרות לגייז בכלל ולנוער גאה בפרט, היה נדמה שמצבנו טוב מתמיד.
כל זה התנפץ לי ולרבים מאיתנו בפרצוף עם הרצח בבר-נוער. נכון שעדיין לא יודע מי הרוצח ומה המניע שלו, אבל חוסר הבטחון שב לככב בחיים שלנו.
זהו בדיוק הרקע לגיליון המיוחד של כתב העת "מפגש" לעבודה חינוכית סוציאלית, בעריכתו של ד"ר גידי רובינשטיין, פסיכותראפיסט המתמחה בטיפול בהומוסקסואלים וביסקסואלים, ומרצה בכיר במכללה האקדמית נתניה המארחת את הכנס בנושא זה.
פי 3-4 ניסיונות התאבדות בקרב נוער להט"בי
"נוער לסבי, הומוסקסואלי, טרנסג'נדרי וביסקסואלי (להט"ב): התבגרות, זהות וסיכון בתוך חברה הטרוסקסואלית", זו כותרת הגיליון שערך ד"ר רובינשטיין, כמו גם הכותרת של יום העיון המיוחד שייערך ביום רביעי הקרוב, ה-7 בדצמבר, כחלק מהשקתו.
הכנס פונה לאנשי מקצוע ומתנדבים בתחומי הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית והחינוך, אך הוא שופך בדרך אור על המציאות המורכבת בה אנו חיים.
"הרעיון להוצאת חוברת כזו, ויום העיון שבעקבותיו, נולד בעקבות הזעזוע שפקד את כולנו, לרבות אנשי מקצוע, בעקבות הרצח בבר-נוער", מספר ד"ר רובינשטיין. "בניגוד לרושם שנוצר באמצעי התקשורת בדבר ליבראליות גוברת והולכת כלפי אוכלוסיית הלהט"ב, ברמת הפרט – ובעיקר בגיל ההתבגרות – המציאות רחוקה מזו המשתקפת בתקשורת".
אם כך, זו המציאות: שיעור הניסיונות האובדניים בקרב בני נוער להט"ב עדיין גבוה פי 3-4 יחסית לנוער שאינו נמנה על מגזר זה. לדברי ד"ר רובינשטיין, מצבם של הנערים שבחבורה גרוע מזה של הנערות, משום שהסנקציות שמוטלות על נער או גבר נשי חמורות לאין ערוך מאלו המוטלות על נערה או אישה גבריות.
"ביטויי חיבה פיזיים, כמו חיבוק או נשיקה על הלחי, מקובלים בין נשים סטרייטיות, אך אינם מקובלים בין גברים סטרייטים. סרטי פורנו המכוונים בעיקר לעיני גברים סטרייטים כוללים סצנות לסביות רבות הגורמות עוררות מינית בגברים סטרייטים, בעוד מגעים מיניים בין שני גברים מעוררים גועל וסלידה".
בהתאם, מחקרים חושפים כי רמת ההומופוביה של גברים סטרייטים כלפי גברים הומואים גדולה הרבה יותר מאשר כלפי לסביות, ומאשר רמת ההומופוביה של נשים סטרייטיות. "הומופוביה זו של גברים סטרייטים נמצאת בשיאה בגיל ההתבגרות, כשהנער מגבש את זהותו המינית ונתקף פאניקה למראה התנהגות עדינה או נשית בקרב בנים. לכן בגיל זה אנו עדים להתרחקות של נערים סטרייטים מנערים הומואים, ולמרבה הצער, גם ללעג ואף אלימות פיזית, לרוב של מספר נערים כלפי נער הומו אחד".
ההורים מקבלים את ההומוסקסואליות, אבל לא בביתם
אם הנתונים הללו מפתיעים אתכם, הבאים יפתיעו אתכם הרבה פחות. "מערכת החינוך אינה ערוכה לטפל בתופעה", אומר ד"ר רובינשטיין, "ותעיד על כך התאבדותו של צעיר בשנת 2006, שלכאורה יצא מהארון בפני משפחתו, אך היה מושא ללעג בבית ספרו. עקב כך נעדר מביה"ס תכופות, והדבר נודע להוריו רק לאחר התאבדותו.
בגיל ההתבגרות בני הנוער מורדים בהוריהם ויש חשיבות עליונה להשתייכות אל קבוצת השווים. "במקרים רבים, קבוצת השווים הסטרייטית תוקפת את הנער שמפר את תפקידי המגדר המסורתיים לגבי גבריות ואין לו כל אלטרנטיבה. הדברים בולטים יותר בפריפריה, בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות יותר וכמובן בסביבות דתיות וחרדיות".
"עם זאת", מציין רובינשטיין, "גם להורים משכילים רבים הגרים בתל אביב קשה מאוד לקבל את נטייתו המינית של הבן החד-מיני ולא רק בגיל ההתבגרות אלא גם בגיל הבגרות המוקדמת (20-25)".
כאן חושף ד"ר רובינשטיין תופעה מודרנית יחסית. "לא פעם קל להורה להיות ליבראלי כלפי הומוסקסואליות 'באופן עקרוני', אך כשהדבר מגיע לבנו שלו הוא מתקשה מאוד לקבל זאת, ומחפש טיפול פסיכולוגי שישנה את הנטייה המינית של הבן".
האם לא חלו שינויים בתחום במדינתנו? "במשך השנים אכן חלו שינויים בישראל, אך שינויים אלה נערכו יותר ברמת המאקרו, במיתון ההומופוביה הממוסדת - למשל, ברמה החוקתית - ובמה שמוצג באמצעי התקשורת - למשל, הומו תורן כזה או אחר בסדרות טלוויזיה. הזיקה בין רמה זו ובין רמת הפרט הבודד חלשה להערכתי. הנער המתבגר עדיין מתבגר בתוך חברת נערים סטרייטית, מפוחדת והומופובית, המתמודדת עם קשיי גיל ההתבגרות הקשה לכולם ואינה יכולה להכיל בתוכה נערים הומואים".
קבוצות התמיכה של איגי חשובות ביותר
הכנס, הפונה כאמור לאנשי מקצוע, יציג בעזרת מומחים שונים נושאים המוצגים בגיליון עצמו. במקביל, יציגו ארגוני הקהילה, בהם חושן, איגי והאגודה, את פעילותם ומשנתם בפני המשתתפים.
בהקשר זה אומר ד"ר רובינטשיין כי לקבוצות התמיכה של ארגון הנוער הגאה, המנסות להציע תחליף לקבוצת השווים הסטרייטית, יש חשיבות גבוהה, "אך יש לציין שלא קל למתבגר ההומו-לסבי להגיע אליהן. ההגעה אליהן כרוכה בקבלה עצמית חלקית ראשונית, שנדירה מאוד, לצערנו, בקרב בני נוער שעדיין מתלבטים ומתמקחים עם נטייתם המינית.
לעיתים קרובות, המשפחה שאמורה להיות חוף המבטחים של הנער ולשמש מקור תמיכה מנסה 'להעביר את רוע הגזירה' ולעודד-לדחוף את הנער לשינוי הנטייה, לומר שזה יעבור ולשדר לו בכך קבלה על תנאי, ובעצם דחייה ומסר של אכזבה ממנו".