"איפה הלסביות" השאלה הזו נשמעה בשנים האחרונות לא פעם ולא פעמיים. תל אביב היא הרי בירת הקהילה הגאה, אז איפה הלסביות עם הילדים ברחובות תל אביב? איפה הלסביות באירועי הקהילה? למה פחות לסביות פעילות בארגוני הקהילה? ובכלל, איפה כל הלסביות? ובכן, תשובה אחת לשאלה הזו היא מחוץ לתל אביב כנראה.
בשבוע האחרון דיברתי עם כמה וכמה לסביות שחיות מחוץ לתל אביב (מעניין לציין שרובן בזוגיות) על החיים מחוץ לעיר הגדולה. כולן, ללא יוצא מהכלל, טענו שהסיבה המרכזית שהובילה אותן מחוץ לתל אביב היא שיקולים כלכליים. שמר סלומון, שגרה עם בת זוגה ברמת גן אמרה "אנחנו לא שונות מכל זוג צעיר שנולד לו ילד. זה פשוט יקר יותר בתל-אביב". מירית ארגמן, שגרה ברחובות יחד זוגתה זואי, מוסיפה "הלוואי שהייתי יכולה לחזור לתל אביב אבל אז לא תהיה לי את העזרה מאמא שלי בצורה כל כך אינטנסיבית. מה גם שדירה בתל אביב תעלה לנו 7,000 שקל בחודש, שזה פי 2 ממה שאנחנו משלמות עכשיו".
האם זה צריך להפתיע אותנו? בסופו של דבר, לסביות, הן גם (או קודם כל?) נשים, ולפיכך, הן מושפעות מהתופעות המעצבות את אורחות חייהן של הנשים בישראל ככל יתר הנשים במדינה. ולצערנו, נשים בישראל סובלות משוק תעסוקה ממוגדר המפלה נשים באופן קבוע (מספיק אם נציין כי פערי השכר בין נשים לגברים בישראל עומד על 35%; רק 5% מהחברות הגדולות במשק מנוהלות על ידי נשים בעוד שנשים מהוות רוב מבין מקבלות שכר המינימום ועובדות הקבלןׂׂ). שמר סלומון טוענת שברור שהמציאות העגומה של שוק התעסוקה מחלחל ומשפיע גם על הקהילה הלסבית - "בעבודה זהה גבר מרוויח יותר מאישה. אז זה מתבטא גם בהבדלים במשכורת החודשית של משפחה שבה שני המפרנסים הם גברים או שתי המפרנסות הן נשים".
עוד שבועיים יחול יום האישה הבינלאומי בו יתפרסמו (שוב) הנתונים העגומים (והשנתיים) על מצבן של נשים בישראל. ייתכן שהגיע הרגע שגם ארגוני הקהילה הגאה ישימו לב לנתונים האלה ויגבשו תוכנית להתמודד איתם, לצד פעילותם המבורכת למיגור הלהט"בופוביה, פונדקאות שוויון בנישואין ועוד.
בינתיים, הלסביות שבוחרות לגור מחוץ לתל אביב, מדווחות באופן מפתיע (אך משמח) שהן נתקלות באווירה מקבלת מאוד בערים השונות. "הגננות עושות בשביל הבן שלנו במקום אמא ואבא של שבת בגן, אבא ואבא של שבת ואמא ואמא של שבת", מתגאה מירית. גם בנות זוג שגרות במקומות שרובנו נוטים לייחס להם אווירה הומופובית יותר, מספרות על הקבלה הגדולה של החברה. "התפלאתי שדווקא כאן בעיר קטנה אדישים לזוגיות שלנו, לא נתקלנו בהרמת גבה או גועל", אומרת ענת רביבו שגרה עם בת זוגה בחדרה, "להיפך, אנשים מוקסמים משתי אימהות ומתייחסים אלינו כאל זוג רגיל לכל דבר". גם מיכל חכמון פישר שגרתה עם זוגתה איריס פישר חכמון בבת ים מספרת שבעיר מקבלים אותן בזרועות פתוחות. "האוכלוסייה מקבלת אותנו מקסים. לדעתנו זה תלוי באיך שאתה מקבל את עצמך ומציג את עצמך בחברה ואיך אתה מגדל את הילדים שלך בחופשיות, אהבה וביטחון. אנחנו גרות בעיר שנחשבת לא פשוטה אבל לא נתקלנו מעולם בפניות לא נעימות. אנחנו מאוד מרוצות מהמשפחתיות שלנו והקבלה שלה בחברה".
כאמור, עוד שבועיים יציינו בארץ ובעולם את יום האישה הבינלאומי. יהיה משמח לגלות אם גם הקהילה הגאה תציין את היום הזה השנה על ידי בדיקה מדוקדקת יותר של הבעיות והקשיים עמן מתמודדות זוגות של לסביות, בתל אביב ומחוצה לה.
מה יש לעשות מחוץ לתל אביב?
הנוכחות ההולכת וגוברת של לסביות מחוץ לתל אביב, הובילה לאחרונה לייסודם של כמה ליינים ומפגשים קהילתיים מחוץ לעיר הגדולה, שניים מהם בעיר השכנה לתל אביב - רמת גן, שבה פועלים כיום שני ליינים המיועדים ללסביות. מנגד, אין כיום בעיר שום ליין הפונה להומואים או טרנסים/יות. הראשון והוותיק שבהם נוסד על ידי ורד דור וג'ו מעוז לפני כשנתיים, ומתקיים מדי יום חמישי בבר 'הספסל' שברחוב ביאליק. דור, שגרה ברמת גן עם בת זוגה ושלוש בנותיהן, אומרת שהיא חיפשה מפגשים קהילתיים קרוב לבית, במרחק הליכה, עם נשים שאפשר לדבר בהן.
אל הליין הוותיק והקבוע הצטרף לפני כחודש ליין נוסף המתקיים מדי יום ראשון בבית הקפה/בר ה'ארנב הלבן' בבורסה. הליין החדש נוסד על ידי לילך רוזנברג ובת זוגה, הגרות ברמת גן, וגל לחמי מגבעתיים. רוזנברג מספרת כי היוזמה לקיים את הליין הייתה דווקא של בעל המקום "ישבנו כאן עם כמה חברות, ובעל המקום שהיה שם באותו זמן, ניגש אלינו ואמר שהוא מאוד גיי פרנדלי ורצה להקים במקום ליין לקהילה. אחרי ששקלנו את זה קצת החלטנו ללכת על זה".
הרצון שלה לייסד ליין ברמת גן נבע גם מביקורת שיש לה על חיי הבילויים בתל אביב "רצינו לייסד מקום שכיף לשבת בו ליד הבית, ועם הרבה חנייה. ברוב מקומות הבילוי בתל אביב הכול כל כך מלא עשן שגם אם לא מעשנים חוזרים הביתה עם ריח של מאפרה, והמוזיקה כל כך רועשת שבכלל אי אפשר לדבר עם מי שבאת איתה בלי לצעוק. רצינו לעשות משהו אחר".