כשיונתן (שם בדוי) הגיע לגיל שנתיים, הוא הוצא מביתו בצו חירום של משרד הרווחה בגלל קושי בתפקוד ההורי והזנחה. אביו לא דאג לו מאז שנולד ואמו התקשתה לטפל בו. אדנמ, הארגון האחראי מטעם משרד הרווחה על השמת וליווי ילדים ומשפחות אומנה במרכז וצפון הארץ, בחר כמשפחת אומנה את אייל ואלעד (שמות בדויים), בין הזוגות הגאים המעטים בישראל שמגדלים ילד באומנה, ולא נחשפים בשמם ופניהם כדי לשמור על פרטיותו של יונתן.
"רצינו לעשות טוב ולהעניק אהבה לילדים שהגורל לא שפר עליהם", הם מספרים בשיחה עם mako על ההחלטה לזנוח אופציות פופולריות יותר בקרב הקהילה הגאה, כמו פונדקאות והורות משותפת. "הורות זה לתת חום ואהבה. זה לא משנה אם אתה ההורה הביולוגי כי זה כל כך הרבה מעבר לזה. אנחנו מאמינים שאם הייתה מודעות לכך שלהט"ב יכולים לפנות לאומנה, הם יפתחו לייחודיות שלו".
אייל ואלעד התחתנו לפני שש שנים, אחרי שנתיים של זוגיות והחלו לגדל את יונתן לפני שלוש שנים. עוד שהכירו דיברו על הרצון המשותף שלהם להיות הורים, אבל מודים שלא חשבו בהתחלה שיבחרו בנתיב הזה. "התכוננו לזה נפשית המון זמן, אבל המחיר הכספי של הפונדקאות הוביל אותנו להיפתח לאפשרויות נוספות שלא מכריחות אותנו לבחור בין ילד לבין דירה. רצינו להביא את הילד לבית משלנו, ולא למקום ארעי וזמני".
הרבה מדברים על הרצון לגדל ילד שהוא שלהם ביולוגית.
"יכול להיות שאם להביא ילד בקהילה הגאה היה פשוט כמו אצל הטרוסקסואלים, היינו חושבים על זה יותר לעומק, אבל זה לא היה קריטי בשבילנו. קראנו כתבה על זוג הורים, הטרוסקסואלים, שגם בחרו לגדל ילד אומנה. לא הכרנו את זה לפני כן, התחלנו לחקור ונחשפנו להמון סיפורים של ילדים במצב קשה מאוד, והבנו שזה הצעד הכי נכון עבורנו".
אייל ואלעד מספרים כי בשלבים הראשונים הם התמודדו עם הרבה חשש בנוגע לתהליך, שכולל ועדות שונות ומבחנים, בדרך לקבלת אישור מטעם המשרד. "כל זוג עובר בדיקה מקיפה וארוכה מאוד, כדי לבחון אם הזוג בכלל מתאים", מסביר אייל. "לנו זה לקח חמישה חודשים ולפעמים זה לוקח יותר. אחרי שקיבלנו אישור ממשרד הרווחה, חברה אלינו מנחת אומנה שעוזרת לנו בעניינים בירוקרטיים ובתמיכה כספית, עבור טיפולים שהילד זקוק להם".
הזוג לא ידע בתחילת התהליך מי יהיה הילד או הילדה שיצטרפו לחייהם, אבל הזכות לגדל ולטפח באהבה עמדה מול עיניהם לאורך כל הדרך. "יש הרבה דרכים בדרך להגשמת החלום להיות הורה ולכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות", אומר אלעד. "תהליך האומנה דווקא הפגיש אותנו מחדש עם הילדות שלנו".
המשפחות שלכם תמכו בדרך?
אייל: "שיתפנו אותם רק אחרי שהתהליך הסתיים וכולם מחבקים ותומכים. המשפחה שלי שאלה שאלות עמוקות מתוך דאגה ועניין, והיום הם עושים בייביסיטר לילד".
אלעד: "המשפחה המורחבת שלי מקבלת וכך גם אבא שלי, אבל אמא שלי היא אישה חרדית ולא מקבלת אותי בכלל, עם או בלי אומנה".
"נמשיך להיות ההורים שלו גם אחרי גיל 18"
את מערך האומנה מפעיל משרד הרווחה, כחלק ממערך ההשמה החוץ ביתי עבור ילדים ונוער בסיכון. זו החלופה הטובה ביותר עבורם למשפחתם הביולוגית, ומשפחות אומנה מגיעות מכל חלקי החברה. הזוגות אמנם בעלי מאפיינים מגוונים, אבל המשותף לכולן הוא הלב הרחב, יכולת ההכלה והנתינה והאפשרות שלהם לספק את כל הצרכים הרגשיים, החינוכיים והגופניים של בני ובנות האומנה.
במקרים מסוימים האומנה תימשך רק מספר חודשים, אבל רבים המקרים בהם הילד נשאר במשפחת האומנה עד גיל 18. לשכת הרווחה בודקת מדי שנה אילו הורים השתקמו ומסוגלים לגדל את הילד שלהם, ואלו שהשתקמו יכולים לדרוש את הילד בחזרה. באישור בית המשפט, לשכת הרווחה יכולה להחליט אם להחזיר את הילד, או להשאירו במשפחת האומנה. אם עד גיל 18 הילד לא חזר להוריו, המדינה לא מחויבת לדאוג לו יותר.
"אנחנו משתדלים שלא לחשוב על זה יותר מדי, כי זה יכול לשתק אותנו", הם משתפים בצער. "בגיל 18 יונתן רשאי לבחור אם ירצה להיות עצמאי. כמובן שאם הוא יישאר אנחנו נמשיך להיות ההורים שלו בלי לחשוב פעמיים. גם נוכל לקדם תהליך אימוץ", הם משתפים. "כרגע, הוא צעיר מדי ולא יודע הכל. זו גם הפעם הראשונה שהוא גדל עם אבא - אפילו עם שניים. כשהוא יגיע לגיל הנכון, נספר לו יותר והוא יוכל לבחור אם לשתף ועם מי את סיפור חייו".
יש אתגרים ייחודיים בגידול ילד אומנה?
"האתגר המרכזי הוא המפגש עם ההורים הביולוגיים. מבחינתנו, הדבר הכי חשוב זה שהילד ישמור על קשר עם אמא שלו, והיום הם נפגשים מדי שבוע. אלה מפגשים משמעותיים מאוד עבורו ואנחנו רואים שהוא כבר יודע באיזה יום הם יפגשו ומחכה לזה. יש לנו גם בבית אלבום תמונות שלו עם אמו מתקופת הילדות ועד שהוא הגיע אלינו. יש מטען שהילד מגיע איתו ועם זה צריך לדעת איך להתמודד".
בג"ץ אמנם תיקן את הוראות חוק הפונדקאות, מה שיאפשר בקרוב גם לזוגות הומואים וגברים יחידים לצאת להליכים שכאלה בישראל, אבל חוק האימוץ בישראל עדיין מפלה את חברי הקהילה הגאה, מה שמדיר לעיתים שינה מאייל ואלעד.
"עצם העובדה שזוג גאה מלכתחילה לא יכול לאמץ במדינה זה כבר אתגר", הם אומרים. "אנחנו חושבים לפעמים על הקושי העתידי לעבור מאומנה לאימוץ, אפילו שיש עוד זמן. אומנה יכולה להיות מאתגרת בהמון סיטואציות יומיומית, נניח בקופת חולים כשאנחנו מבקשים מידע רפואי או רוצים לעשות איזה הליך. ברגע שאנשים מבינים שזה ילד אומנה, הם מנסים לעזור בתהליך ולעגל פינות איפה שאפשר".
לא רק בקופות החולים יכולות לצוץ בעיות, אלא גם בשדה התעופה. בחג השבועות האחרון טסה המשפחה לחוץ לארץ והצטיידו, כהרגלם, עם כל המסמכים הרלוונטים, אך גם ביציאה מהארץ בנמל התעופה וגם בדרך חזרה, הם נאלצו להתמודד עם המון שאלות. "קראו לקצין הביטחון שהתחיל לשאול אותנו מלא שאלות על מערכת היחסים שלנו ועל הילד", הם נזכרים. "זה לקח זמן אבל כשהוא סוף סוף הבין, הוא הביע עניין וביקש לדעת עוד על אומנה".
הייתם צריכים להצדיק את זה שאתם זוג והורים לילד באומנה.
"אם יום אחד ישנו את הטפסים מאם ואב להורה 1 ו-2, יהיה יותר קל לכולנו, ובעיקר לילד. כל פעם שאנחנו צריכים למלא טופס כזה, אנחנו שולחים אותו במייל עם התיקון הזה ומוסיפים: 'אולי כדאי שתשנו את הטופס'".
לאחרונה, ביקשו אייל ואלעד לקבל ילד או ילדה נוספת, והם ממתינים בציפייה לתשובות חיוביות. "יש הרבה ילדים שזקוקים ליציבות ובית חם, במיוחד בגיל הצעיר הזה, והלוואי שבזכות הסיפור שלנו יותר יבחרו בדרך הזו".
ארגון אדנמ פועל להרחבת מעגל משפחות האומנה ולחשוף את האפשרות של חברי הקהילה הגאה להיות משפחות אומנה, ולפתוח את ביתם וליבם למען ילדים שכה זקוקים למסגרת של בית חם ואוהב ולמודל של משפחה.
משפחות או יחידים המעוניינים לשמש כמשפחות אומנה, מוזמנים לפנות לאדנמ - הבית לילדים ולמשפחות אומנה, בטלפון *4561