הקהילה הלהט''בית בישראל עדיין לא זוכה לקבל את כל הזכויות שמגיעות לה במדינה דמוקרטית. למרות שכולנו שווים, השוויון כלפי הקהילה הגאה לא בא לידי ביטוי כאן במדינת ישראל. גלית גוטמן התייחסה לנושא במונולוג אישי בו היא דורשת שוויון כלפי אותם חברים, שכנים ואחים שהם חלק מהקהילה הגאה.
"השבוע פירסמה האגודה למען הלהט"ב בישראל דו"ח המסכם את כלל מקרי השנאה והאלימות שהתרחשו בשנה האחרונה נגד חברי הקהילה הגאה. והדו"ח - מפלח את הלב", התחילה גוטמן, "בשנה האחרונה נרשמו לא פחות מאלפיים ושבע מאות פשעי שנאה ותקיפות נגד חברי הקהילה. קצת יותר משבעה אירועים ביממה. בממוצע – אירוע אחד כל שלוש שעות. מספר בלתי נתפס שרק הלך וגדל השנה, כן, גם בחסות הקורונה".
"ושימו לב, הנתון העצוב ביותר - מעל שלוש מאות צעירים וצעירות נאלצו השנה לעזוב את הבית שלהם. לקחת תיק עם כמה בגדים, מברשת שיניים ומסרק, ולעזוב את הבית של אבא ואמא – זה שאמור לספק להם הגנה ותמיכה, לגרום להם להרגיש שהם אהובים ותמיד... ולמה? רק בגלל שהם הומואים, לסביות, ביסקסואליות או על הקשת הטרנסית".
"הנתונים המזעזעים האלה נראים במבט ראשון מפתיעים. אצלנו? כאן בישראל? הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון? עם מצעדי הגאווה ושר גאה בממשלה? אבל האמת היא שכשחושבים על זה - אין בנתונים האלו שום דבר מפתיע".
"חברי הקהילה הגאה בישראל עדיין סופגים אפליה ממסדית על בסיס יום יומי. בניגוד אלינו - הסטרייטים והסטרייטיות - הם עדיין רחוקים משוויון זכויות. נישואים, פונדקאות, תרומת דם ואפילו קבורה זוגית - כל אלו עדיין לא נמצאים בהישג יד של הקהילה הגאה בשנת 2021, במדינה שאמורה להיות דמוקרטית. אז מה הפלא שהאפליה הממוסדת זולגת מהכנסת, מהממשלה, אל החברה שלנו? אל הרחוב, אל החיים עצמם?".
"בואו ניקח כדוגמא את סוגיית החתונות. מדוע אדם שהתאהב בבן מינו לא זכאי להתחתן איתו, כאן על האדמה שבה גדל וחי, במדינה שאותה הוא אוהב, שבה משלם מיסים, שעל גבולותיה הוא מגן בסדיר ובמילואים, בעוד חבריו, אחיו, שכניו, הסטרייטים זכאים?".
"ומה עם הקשיים הבירוקרטיים שהמדינה מערימה על טרנסג'נדרים? על זוגות של אימהות? על אנשים גאים שמבקשים לתרום דם? במה הם שונים? למה האהבה שלהם פחות ראויה בפני מדינת ישראל מהאהבה שלי?".
"אז נכון, אפשר וצריך להגיד שמצבה של הקהילה הגאה בישראל טוב ממצבן של אחיותיה בסוריה, מצרים ואיראן למשל. שם הרי סוקלים, רודפים ותולים. אבל אלו המדינות אליהן אנחנו רוצים להשוות את עצמנו? מדינות שמרניות, קיצוניות, חשוכות? כי כשמסתכלים על הדמוקרטיות המערביות, אלו שאנחנו מתגאים ביחסים החמים איתן ושאליהן היינו רוצים להידמות - שם הסיפור אחר לגמרי. בארה"ב בית המשפט קבע כי הזכות של כל אחד להתחתן מוגנת בחוקה. גם ברוב מדינות מערב אירופה, אמריקה הדרומית ואוסטרליה חברי הקהילה הגאה יכול להתחתן. שלא לדבר על להקים משפחה ולגדל ילדים".
"זכותו של כל מי שרוצֶה ורוצַה לבחור להתחתן ברבנות. אני מכבדת ומבינה את הזוגות הצעירים שמחליטים להינשא דרכה כדת משה וישראל, ומאחלת להם מכל הלב נישואים מאושרים. אבל אני כבר מזמן החלטתי. בתעודת הזהות שלי אני עדיין רשומה כרווקה, ולא במקרה".
"אני בחרתי שלא להתחתן, בין היתר עד שכל תושבי מדינת ישראל יוכלו להתחתן כאן. ועד אז אולי כדאי שכולנו נעצור ונחשוב - איך אנחנו יכולים לשמוח באהבה שלנו ולחגוג הקמה של עוד משפחה, כשלאחים שלנו, החברות שלנו, השכנים שלנו זה אסור פה? לכולנו הזכות להתאהב, ולאהוב, להקים משפחה, להקים בית. הרי בסוף כולנו שווים. ועכשיו רק צריך שמישהו למעלה גם יבין את זה".