הלהט"בים החיים כמה מטרים מאיתנו, מעבר לגדר ההפרדה, רחוקים מאיתנו הרבה יותר מאלו החיים בצד השני של העולם. אך האם לתדמית הקיימת אצלנו של החיים הגאים בגדה המערבית יש ביסוס במציאות? וויל גולדבלום, יהודי וסטודנט למשפטים מקנדה, החליט לנצל את הביקור שלו בישראל במסגרת חילופי סטודנטים, על מנת לבדוק בעצמו את מצבם של ההומואים ברשות הפלסטינית.
"כיהודי גלותי אני מרגיש מעורב בסכסוך הישראלי-פלסטיני. כאדם הומו, אני מחפש אנשים כמוני. אז רציתי להתחבר עם קהילת ההומואים הפלסטינית למרות שלא היה לי מושג איך זה יראה ואם הם יקבלו אותי. קיוויתי שגם כזר אהיה מסוגל לראות את קווי המתאר של חיים הומוסקסואלים בשטח כבוש שבו האורות של המטרופולין הגאה של תל אביב נראים מרחוק, אבל הם מחוץ להישג יד".
חודשיים לפני הסמסטר האחרון שלו בבית הספר למשפטים, לקח גולדבלום את האוטובוס מירושלים לרמאללה.
"במסע קצר אחד חציתי מהעולם היהודי לערבי. לאחר מכן, נכנסתי לאפליקציית ההיכרויות גריינדר. הרשת של תמונות הפרופיל מיפתה בצורה מושלמת את הגבולות הגיאוגרפיים והדתיים של האזור. הפרופילים הפלסטיניים היו מוקפים מתנחלים יהודים וביניהם חיילים ישראליים. באזור העימות הווירטואלי, טריטוריה מסופחת ונשמרת על ידי סינון פרופילים לפי זהות אתנית ("לא ציונים!" / "ישראלים בלבד"), ואת האבנים וכדורי הגומי מחליפה פונקציית ה'חסום'".
גולדבלום ניסה לתקשר עם הפרופילים המקומיים, תוך שהוא משתדל לנקוט בכל אמצעי הזהירות. "אני במערכת יחסים, כך שהבקשות שלי בגריינדר להיפגש עם הומואים אחרים ברמאללה הגיעו עם אזהרה זו. הסברתי לגברים בהודעות שהגעתי לרמאללה מקנדה במסגרת חילופי סטודנטים. ושלחתי תמונות לבושות שצולמו מרחוק. אחרי שיחה אחת שהסתיימה בפתאומיות פתאום נתקפתי בפחד. מה אם מישהו שם אותי כמטרה? מה אם המיקום של הגריינדר גילה איפה אני נמצא? מה אם שלחתי הודעה למישהו שנקראה על ידי אח או הורה לא סובלני? האם אני גורם נזק לאחרים ולעצמי?"
"הבנתי שהפחדים שהתעוררו בי מונעים על ידי בורות. הייתי בנקודות מפגש של הומואים בבולגריה באותה השנה שמצעד הגאווה בסופיה הותקף בבקבוקים ובאבנים ואף פעם לא חששתי לחיי. האם רמאללה כל כך שונה? למזלי הצלחתי לפתוח את הנושא עם אחד הבחורים ששוחחתי עמו. כמו פלסטינים רבים שפגשתי, הוא לעג לבורות שלי תוך שהוא מנחם אותי. הוא הזכיר לי שלפלסטינים ולממשלתם יש דברים הרבה יותר חשובים לעשות מאשר לחפש זרים הומואים בגריינדר. עד מהרה מצאתי בחורים שהיו מוכנים לפגוש אותי. כולם צעירים ובהירים ומנסים כמיטב יכולתם לאזן בין הערכים המתחרים של המדינה הפלסטינית - דת ומשפחה לבין תשוקה ורצון חופשי".
האם ישראלי יהיה מעוניין להיפגש עם פלסטיני?
"חיים הומוסקסואלים ברמאללה הם בכל מקום ובשום מקום", כותב גולדבלום, "בין הסטודנט באוניברסיטה לנהג המונית הסופר-גברי ולצעיר המקצועי מהכפר סמוך, יש רשת מחוברת היטב שיושבת ממש מתחת לרדאר של הציבור. רמאללה היא מקום מיוחד בגדה המערבית שבו זרים מתערבבים עם הפלסטינים והמנהגים החברתיים רופפים יותר מאשר בחלקים אחרים של האזור. במקומות אחרים בגדה, הקהילה ההומוסקסואלית המפוזרת אינה מחוברת באמצעות יישומי טלפון חכם, ולהיות "מחוץ לארון" בכל דרך שהיא יכול להוביל לתוצאות חמורות. ברמאללה, יש מספר קבוצות של גברים הומוסקסואלים, כל אחת עם הדרמה שלה. בעוד שהרוב מסתירים את המיניות שלהם מאחרים, חלקם פתוחים לבני משפחתם ועוד יותר מכך עם חבריהם. רובם נמצאים במערכות יחסים רציניות; אחרים פשוט מחפשים כיף. אנשים נפגשים במסיבות בית, בברים וברחוב. כשרוקדים במועדון אין נגיעות, אבל יש מבטים. לישון ביחד יכול להיות אתגר כי רובם גרים עם בני משפחותיהם, אבל נראה שכולם מצליחים למצוא מקום מבודד. אלה עם רכב ואישורי כניסה יכולים לנסוע לתל אביב לסוף שבוע שבה יש, על ידי השוואה, ים של גברים הומוסקסואלים, אך המכשולים נשארים בעינם: האם ישראלי יהיה מעוניין להיפגש עם פלסטיני? האם שניהם מדברים אנגלית (לעתים קרובות השפה המשותפת היחידה) מספיק טוב כדי ליצור קשר?
כשעזבתי את רמאללה חזרה לתל אביב, לא הייתי צריך להיכנס לגריינדר, כי הקהילה מצאה אותי. התרבות הגאה של תל אביב כל כך נפוצה עד שהפכה לנקודת התייחסות מרכזית עם כל אדם חדש שפגשתי. כאשר סטודנטים הבינו שאני הומו, הם מיד אמרו "ברור – זו הסיבה שבאת לתל אביב!" כשבקשתי שהחונך שלי באוניברסיטה יהיה עם עניין באמנות ובתיאטרון, צירפו אותי לסטודנט הומו שאהב שופינג כי הניחו שאני הומו".
מביקורו של גולדבלום ברמאללה, הוא מגיע למסקנה שככל הנראה המיתוג של תל אביב כאחת הערים הגאות בעולם, הוא זה שגורם לרמאללה להיתפס כעיר בה אין מקום להומואים.
"קידום התרבות הגאה בתל אביב מציב את העיר בתוך המעגל של בירות גאות מערביות. כתוצאה מכך, ישראלים וזרים רואים בגדה המערבית כמחוז של סעודיה או עיראק; המשטרים השמרניים ביותר הופכים למודל עבור הערכים של כל מדינה ערבית. אני זוכר שדברתי עם אישה המתגוררת ביישוב ישראלי בגדה המערבית המשקיף על רמאללה. באותה הנשימה שבה היא דנה על יחסיה עם הפלסטינים היא ציינה כי 'האנשים האלה' דוחפים את ההומוסקסואלים מבניינים גבוהים. התייחסות ברורה לפעולותיו של ארגון דאע"ש בסוריה ורמיזה שזו היא הנורמה בעולם הערבי.
"אז מה אני, כהומו יהודי, למדתי על להיות הומו פלסטיני? למדתי שגאווה היא לא מצעד - היא הרגשה. ואם היא באה לידי ביטוי באופן גלוי או סמוי, היא מורגשת. אם נאמת את ההרגשה הזו בכל צורותיה, הגאווה תמשיך להיות כוח אוניברסלי שנלחם בהומופוביה וחוגג ניצחון".