>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אל תבינו אותי לא נכון. אני לא יוצא כאן נגד התגובה החריפה של קהילת הלהט"ב לדברים המגעילים של חברי הכנסת מהימין הקיצוני. בטור זה אבקש להזהיר מפני התלהמות ונגד מה שאני מכנה "אוחצ'-פוביה" – הומופוביה כלפי הומואים נשיים או כאלה שאינם סוגדים להטרו-נורמטיביות.
שכחתם מהי הסתה אמיתית?
אתחיל מהנושא הראשון. אנסטסיה מיכאלי היא בעיניי אישה דוחה, אלימה, בוּרה וטיפשה. כנראה שהיא חשה צורך עז למלא את החלל הריק שהותירה אסתרינה טרטמן ואף לשבור את השיא שלה בתור חברת ישראל ביתנו שגאה לעשות מעצמה צחוק.
אורי אריאל הוא בעיניי איש חשוך וגזען, ששואף להוביל את מדינת ישראל אל עברי פי פחת ולהופכה למדינה דו-לאומית. לא החיילים ההומואים מפריעים לצבא להילחם, ח"כ אריאל, אלא החברים שלך מהימין הקיצוני, שמאלצים את הצבא לבצע עבודות שיטור במטעי זיתים של אנשים שאינם מעורבים בטרור, במקום להתמקד במלחמה החשובה נגד הטרור.
אני שמח שהקהילה נעמדת על הרגליים האחוריות ולא מאפשרת להתבטאויות כאלו לעבור ללא מחאה. אבל נעשתה פה גם הגזמה פראית. הסתה לרצח? לא קצת הגזמנו? חברים, יש כאן הפצת בורות, גזענות והומופוביה, אבל איפה ההסתה לרצח?
באמת אפשר להשוות את שני הליצנים הללו לאלה שבאמת הסיתו לרצח של הומואים, כמו הרב עובדיה יוסף, חברים בסיעת ש"ס, רבנים במאה שערים והכהניסטים? שכחתם מה עברנו במאבק על מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים בשנים 2006-2008?
>> חייל קרבי במיל': "אורי אריאל, אני אוהב בנים – ואנחנו נמשיך להתגייס"
מטריד אותי יותר שיש אנשים שחושבים כמו מיכאל
שמעתי אנשים אומרים ש"הסתה כזאת עוד תוביל לרצח". אפשר להגיד את זה על כל דבר – אבל העובדה היא שמיכאלי ואריאל לא הסיתו לרצח. צריך ורצוי להפגין נגדם, להפגין נגד הבורות.
בראיון לרדיו דרום, שלושה ימים לאחר התבטאויותיה של מיכאלי, אמרתי שמיכאלי לא מטרידה אותי. "מלכת היופי של סנט פטרסבורג לשנת 1995 כבר הוכיחה שהיא לא חכמה גדולה, ובפרופורציות הללו אני לוקח אותה", אמרה. "מה שמטריד אותי יותר זה שיותר מדי אנשים בישראל, בהם מורים ויועצים בבתי ספר, חושבים כמותה.
"לכן אני וחבריי מקדישים את זמננו ומרצנו להילחם בבורות הזאת, לגרום לאנשים להבין שאי אפשר 'להפוך' ילד להומו. אני ידעתי שאני שונה מגיל שבע, אבל לא ידעתי מהו השוני הזה. כשהחל גיל ההתבגרות, הבנתי מהו השוני, וניסיתי להילחם בו, לשכנע את עצמי שאני משהו אחר. עברתי שנים של מדורי גיהינום עד שהצלחתי לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי כפי שאני".
אנחנו עלולים להצטייר בעיניי הציבור כעדר של פרנואידים חסרי פרופורציות
אם יש משהו שלמדתי בבית הפתוח לגאווה ולסובלנות משתי נשים מדהימות, נועה סתת ואיילת שנוּר, זה שלמילים מדודות, מאופקות אך חדות כמו סכין יש כח. כמו שלמדנו בכיתה ב': "כשאתה צועק – אני שומע, כשאתה מדבר – אני מקשיב".
ההתלהמות הזאת עלולה לחזור אלינו כבומרנג. אנחנו עלולים להצטייר בעיניי הציבור כעדר של פרנואידים חסרי פרופורציות, שעל כל מילה קטנה שאומרים נגדם, הם צועקים: "הסתה לרצח". ומחר, כאשר תהיה הסתה אמיתית לרצח, כבר לא יתייחסו אלינו ברצינות, ממש כמו במשל "זאב זאב".
לכן אני קורא לחבריי: עשו ביקורת עצמית, עשו בדק בית. בואו נקרא לילד בשמו ולא נגזים. לא הייתה כאן הסתה לרצח, היה כאן גועל נפש, התבטאויות הומופוביות ולא לגיטימיות שמפיצות בורות ופגיעה ברגשות. חייבת להיות מחאה נגד זה. אבל הקישור לפיגוע בברנוער היה בעיניי סר טעם.
ביטויים מיזוגיניים מעוררי חלחלה: "הוא גבר-גבר", "זה גבר אמיתי"
הנושא השני שיש לדבר עליו הוא גילויי הסגידה להטרו-נורמטיביות. או כמו שאני מכנה בסלנג: "אוחצ'-פוביה".
מיד אחרי דבריו של אורי אריאל נגד גיוס חיילים הומואים ולסביות, החל גל של גאווה בחיילים הקרביים מהקהילה שלנו – ובצדק. אריאל דיבר קודם כל נגדם. אפילו אני שכנעתי את אחד החברים הכי טובים שלי, לוחם בהנדסה קרבית, להגיע למצעד הגאווה בחיפה עם המדים, כתשובה גאה לדבריו של אריאל.
אך לצד כל זה, שמעתי יותר מדי ביטויים מיזוגיניים שמעלים בי חלחלה על כל מיני חיילים: "הוא גבר-גבר", "זה גבר אמיתי" וכו'. במקרה קיצוני במיוחד נחשפתי לסטטוס שקורא להסתיר את "הנשיים" ו"הצבעוניים", כדי שהציבור יבין שאנחנו רגילים.
אז ככה: אני הומו נשי, אני אוחץ', אני "אישה אישה" – ואני גאה בזה! אני לא כמו כולם, אני שונה, אני הומו – ואני גאה בזה. מעולם לא ביקשתי מאף אחד שיאהב אותי או ש"יקבל" אותי. אני דרשתי ודורש שלא ירדפו אותי, לא יפלו אותי, לא יסיתו נגדי ולא יפעלו נגדי באלימות. אני מודיע: אנחנו ההומואים כאן – כדי להישאר.
>> "אנחנו כאן, אנחנו הומואים - תתרגלו לזה"
אני לא מחכה שאקבל את הזכויות שלי – אני לוקח אותן
תאהבו אותי, תשנאו אותי, ממש לא אכפת לי. אבל אתם לא עושים לי טובה שאתם לא מתנכלים לי. אני את הזכויות שלי לא מחכה
יש הומואים שבאופן טבעי הם גבריים בהתנהגותם – ולא תשמעו ממני ביקורת עליהם. ולא, לא מגיע לי צל"ש על כך. אבל אני נשי בהתנהגותי, ולמי שיש בעיה – שישתה ממימיו של נחל גזר.
שוויון זכויות אין פירושו להיות זהה לזרם המרכזי. נהפוך הוא: יש לי את הזכות להיות שונה. אני לא מחכה שאקבל את הזכויות שלי – אני לוקח אותן.
אז בהחלט חשוב שנראה לאורי אריאל ודומיו שיש בקהילתנו חיילים קרביים ששומרים על המדינה, שתורמים לצבא ומחזקים אותו. אבל חשוב לא פחות לוודא שגם הומואים נשיים ועדינים יוכלו להיות גאים במי שהם, מבלי שילעגו להם.
>> ח"כ נינו אבסדזה נגד אנסטסיה מיכאלי