תנועות הנוער הפועלות בישראל הפכו לחלק מחוויית הבגרות של כמעט כל נער ונערה ישראלים, אך לא תמיד נוער להט"בי מצא את מקומו בהן. עם השנים, ובמיוחד בעשור האחרון, אט אט חלחלה ההבנה בקרב הנהגות התנועות שיש להעמיק את השיח ואת הפעילות, כדי לאפשר לנערים ונערות לה"טבים להצטרף ולקבל מענה נוסף מעבר לפעילות השוטפת בתנועה.
>> רונאלדו מפתיע: "כן, אני מתרומם, אבל מפוצץ בכסף"
>> תובעת את בתה הטרנסית בת ה-17 ואת הרשויות שעזרו לה
תנועת הנוער "המחנות העולים" היא זו שהייתה הראשונה להוביל את המגמה: בתנועה הוקם מערך שלם העונה לשם נז"ם - נטייה וזהות מינית - והוא מבטיח לתת "קורת גג גאה" לכל חניך/ה ומדריך/ה, ויותר מזה - לחתור לשווין מגדרי בחברה הישראלית, להעלות את המודעות לקהילה הגאה ולזכויותיה, ובשאיפה ליצור מקום בטוח לכל נער ונערה, במרכז ובפריפריה. בינתיים - יש שיגידו שזו תנועת הנוער "הכחולה" עם הכי הרבה גאים וגאות.
צוות נז"ם הוקם על ידי מספר מדריכים בתנועת הבוגרים, צעירים בוגרי תנועת הנוער שהחליטו להמשיך לחיות יחד ולעסוק בעשייה חברתית וחינוכית, ואחרי רצח הברנוער, הובילו וקידמו את העלאת המודעות והסובלנות לקהילה הגאה בישראל, תוך תמיכה בחניכים להט"ביים. עידו פורמנסקי בן ה-32 מתל אביב ויעל חודדוב בת ה-30 מקיבוץ התנועה בנערן היו ממייסדי צוות נז"ם, והם מספרים כי במהלך השנים הצוות התפתח והרחיב את פעילותו בנושאי סובלנות להטב"ית במסגרת התנועה ובמסגרות חברתיות בכלל.
"שיח שמשחרר את כולם ושם את הדברים על השולחן"
פורמנסקי וחודדוב שמובילים היום את פעילות נז"ם בתנועת "המחנות העולים", סבורים כי השיח על נושאי נטייה וזהות מינית מעסיק לא רק חניכים ומדריכים להט"ביים. "אנחנו רוצים שהמחנות (סניפי התנועה) יהיו מרחב בטוח גם ללהט"בים וגם לאחרים, זה שיח שמשחרר את כולם ושם את הדברים על השולחן. בשביל שזה יהיה אפשרי - אנחנו צריכים להכשיר מדריכים לזה. זה כולל גם את הדרך שבה נכון לשוחח עם חניך\ה באופן מקצועי בנושאים כאלו, לגרום לו להבין שהוא יכול להרגיש בטוח בשיחה עם המדריך - איך להביא תוכן ושיחה בנושא הזה, גם לקבוצה שיש בה הומופוביה או להט"בים בארון או מחוץ לארון".
לעומת זאת, הם מספרים גם על המחויבות של כל מדריך בתנועה להתייחס באופן רציני לכל ביטוי הומופובי שנאמר בפומבי, "אם תלמיד או חניך משתמשים במילה 'הומו' כמילת גנאי - זה בדיוק המקום שלנו לדעת להתייחס לזה, לנהל את השיחה המתאימה כדי לעצור את הסיטואציה, ולהביא להבנה שהביטוי הזה הוא לא מילת גנאי".
היכולת להביא את השינוי התודעתי לכל מקום
ברמן שהשתחרר לאחרונה מצה"ל, יודע לספר כי גם בצבא הצליח להביא לשינוי משמעותי בקרב אלו שסבבו אותו: "הייתי לוחם בגדוד 50 של הנח"ל, יצאתי לקורס לכמה חודשים וזו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בהומופוביה אלימה. שאלתי את עצמי - אם נתתי לחניכים שלי בתנועה מרחב בטוח לדבר על התחושות שלהם ועל מי שהם - בטוח יש דרך להביא את זה גם לצבא". באחד הימים הוא ביקש להעביר לכיתת הקורס הצבאי הרצאה בנושא הומופוביה, ונענה בחיוב על ידי מפקדת הקורס. "אני מוצא את עצמי עומד מול המון חיילים, חלקם הומופובים ומסביר להם על מה זה אומר להיות הומו, מה זו הומופוביה, על התאבדויות, על תהליכים שעוברים בני נוער להט"בפא"ק, ובאותה הזדמנות יצאתי מהארון בפני כל החברים בקורס", הוא מספר.
"אחרי ההרצאה ניגשו אלי הרבה חיילים ואמרו לי שהצלחתי לשנות את דעתם, ושהם לגמרי מקבלים אותי. היה חייל אחד שחודש לפני ההרצאה גילה שאני הומו ושאל אותי כמעט כל יום למה אני לא הולך ל'טיפולי המרה', ואחרי ההרצאה הוא אמר לי 'אוקיי- זה מי שאתה, אתה לא צריך להרגיש רע עם זה'. אפשר לומר שבתנועה לגמרי קיבלתי כלים לשינוי המציאות".
"השיחה איתה עזרה לי להבין את עצמי יותר, ולדעת שאני נמצאת במקום בטוח, לא רק תנועת נוער. עם הזמן הקומונרית הייתה בשבילי לאוזן קשבת, וליוותה אותי בכל התהליך של היציאה מהארון, ויותר מכל, למדתי לקבל את עצמי כמו שאני וזה לא היה קל", משתפת כהן. היא מוסיפה שהתלבטה אם לעבור למסגרות להט"ביות אחרות, אבל הבינה שהתנועה מאפשרת לה גם את המקום להיות מי שהיא כלסבית, וגם את המקום החברתי שיש בו חניכים ומדריכים שהם שונים ומגוונים בכל מובן שהוא, ולכולם יש את המקום.
במסגרת חגיגות ה-90, יוצאת התנועה בקמפיין לגיוס בוגרי התנועה, חזרה הביתה ל"חוג הבוגרים" במטרה להחזירם מחדש לעשייה חברתית. במסגרת כך, שניים מבוגרי התנועה, השחקנים ליאת הר-לב ודביר בנדק הכינו סרטוני גיוס שקוראים לבוגרי התנועה "לחזור הביתה" ולהרשם ב"ספר החוגים" של התנועה. צפו: