הסיפור התחיל כשג', נתין זר מניגריה המתגורר במרכז הארץ, הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לאחר שאישה איתה ניהל מערכת יחסים ניתקה אותו מבנם המשותף, או לפחות כך הוא טען. לפי התובע, השניים הכירו לפני כשלוש שנים והיו בזוגיות במשך שמונה חודשים, במהלכה חיו יחד בדירה משותפת בתל אביב.
לדבריו, לאחר תקופה זו עזבה האישה אותו, חזרה לגור אצל ההורים שלה וניתקה כל קשר. כעבור זמן מה, התקשרה אליו והודיעה לו כי נכנסה ממנו להריון. "סמוך ללידת הבן היא חסמה אותי בכל המקומות. בטלפון, ברשתות החברתיות ולא יכולתי ליצור איתה שום קשר", טען התובע בעדותו. הוא המשיך וסיפר כי בשנה שעברה, התקשרה האישה שוב והודיעה לו כי ילדה בן, אבל שהיא מתנגדת לקשר ביניהם.
בבית המשפט לענייני משפחה ביקש ג' לערוך בדיקת רקמות לקטין ולו, על מנת להוכיח את אבהותו, ודרש לאשר לו ביקורים. אבל אז בבית המשפט התברר - "האישה" היא בכלל גבר טרנסג'נדר, שיצא מהארון בשנות נעוריו ובעל חזות גברית מאז היה בן 16.
באמצעות עורכי הדין ששי אלעמארי, אפרת מן וענבל צבר, ביקש הטרנסג'נדר לדחות את התביעה בנימוק שאין בינו לבין התובע שום קשר. "אני לא מכיר בכלל את ג', מעולם לא קיימתי עימו יחסי מין בהסכמה ולא גרתי איתו", אמר הטרנסג'נדר לבית המשפט. אז איך בכל זאת כל פרטיו הגיעו לידי התובע? "יכול להיות כי תעודת הזהות שלי והנספחים שלה נגנבו בזירת האונס ומישהו עשה בהם שימוש", הסביר בבית המשפט והוסיף כי "הסכם השכירות שג' צירף לכתב התביעה מזויף".
למרות זאת, בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעתו של ג' וקבע, כי בשלב זה הילד והוא יעברו בדיקת רקמות על חשבונו, ורק לאחר קבלת תוצאות הבדיקה ידון בית המשפט בשאר הסוגיות.
ל' לא ויתר ובעזרת עורכי דינו הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה חרגה ולא עומדת בהוראות החוק למידע גנטי, הקובע כי בכל מקרה בו הקטין או האפוטרופוס שלו מסרבים לבדיקת רקמות, רשאי בית המשפט להורות על ביצוע הבדיקה רק לאחר עמידה בהוראות סע' 28 לחוק על כל תתי סעיפיו.
עורכי דינו של הטרנסג'נדר טענו כי לא הוכחו קשרים נסיבתיים בין הצדדים וגם בית המשפט קבע כי עמדות הצדדים קוטביות. היות וכך הם פני הדברים, לא יכול בית המשפט להורות על ביצוע בדיקת רקמות בלי שמונה לקטין אפוטרופוס לדין ובלא שנימק כיצד הוא מיישב את קוטביות עמדות הצדדים. בנוסף, טען הטרנסג'נדר כי התובע לא הצליח להוכיח כי אכן קיים קשר ביניהם וכי המסמכים וההודעות שכביכול התנהלו בין הצדדים לא מזויפים. זאת ועוד אפשר להתרשם כי "האישה" איתה ניהל מערכת יחסים היא למעשה גבר לכל דבר ועניין.
עורכי הדין של ל' טענו בנוסף, ובצדק, כי שופטת בית הדין לענייני משפחה לא מינתה אפוטרופוס לדין לילד, אשר יציג את עמדתו בעניין כפי שחייב על פי חוק. מנגד, ג' טען כי יש לבצע את בדיקת הרקמות כפי שפסק בית המשפט לענייני משפחה.
השופט שאול שוחט שדן בערעור החליט לקבל אותו וקבע כי דרישות סעיף 28 לחוק הם קריטיים ואינם בבחינת הליך טכני כפי שטען ב"כ התובע. השופט שוחט קבע כי מרגע שמצא פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, בכל הקשור באי עמידה בהוראה למנות אפוטרופוס לדין לקטין, הוא לא מצא לנכון לבחון את שאר הטענות. השופט שוחט ביטל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה וכל הצווים הנלווים לה, והורה לבית המשפט לענייני משפחה למנות אפוטרופוס לדין לקטין, וכן לנהל דיון אשר ההחלטה בו תינתן רק לאחר שתתאפשר חקירה של הצדדים ומצהירים מטעמם.