בשבוע שעבר זכה חבר הכנסת אמיר אוחנה לתגובות נרגשות, מאוכזבות ומתוסכלות לאחר שנעדר משתי הצבעות במליאה על חוקים פרו-להט"בים. זאת יממה בלבד לאחר שציינה הכנסת לראשונה את יום הזכויות הלהט"ביות. האירועים הללו הובילו גם להפגנה אתמול מול משרדי קריית הממשלה, בה נכחו מאות מפגינים שקראו לחברי הכנסת להפסיק להשתמש בקהילה כעלה תאנה, ולהתחיל לפעול.
בואו נתחיל מהמובן מאליו: הפוקוס על ח"כ אוחנה בשבוע האחרון נובע מכך שהוא נבחר על הטיקט הלהט"בי וכעת יש תחושה שהוא לא מספק את הסחורה. צריך לומר שיש פה שתי בעיות: ראשית, אין דרישה מכל ח"כ וח"כית להיות ידידת הקהילה כמו ממנו. בסופו של דבר, המאבק הלהט"בי יתקדם כאשר הוא יהיה נחלת קבוצות רבות יותר בחברה ובבית הנבחרים. לכן צריך לבוא בדרישות לאוחנה, אבל גם לאחרים ולאחרות.
שנית, השיטה במפלגת הליכוד היא שניתן להיבחר על משבצת מקומית - ואמיר נבחר על משבצת ת"א שהייתה פרו-להט"בית בזכותו - רק פעם אחת, ובפריימריז הבאים הוא יצטרך להתמודד על מקום ברשימה הארצית בלי שום שיריון. המשמעות היא שאם הוא לא יפעל בנושאים אחרים שנוגעים יותר ללב המתפקדים של הליכוד הוא פשוט לא ייבחר.
באופן כללי, תשומת הלב שניתנה להצעות חוק בכנסת - מוגזמת. פרלמנט אמור גם ובעיקר לפקח על עבודת הממשלה ולצערנו הכנסת די חלשה בזה, בין השאר בגלל תרבות פרלמנטרית קלוקלת והיעדר כלים לפיקוח יעיל. גם ביחס למצב הזכויות של קהילת הלהט"ב המצב דומה: אמנם חשוב מאוד לקדם חקיקה גאה, אבל ניתן במקביל לפעול לשיפור מצבה של הקהילה באמצעים פרלמנטריים נוספים:
1. נראות: עצם ההימצאות של אוחנה כח"כ גאה במרחב הפרלמנטרי היא חשובה. הוא ישב ליד ח"כים לא אוהדים בישיבות ואלה יהיו מחוייבים להקשיב לו, לסגור איתו דילים ולקיים איתו קשרי עבודה. זה לא מובן מאליו.
2. כסף: ח"כ בקואליציה יכול לקבל מימון למטרות שהוא מעוניין לקדם, בעיקר בקואליציה של 61 ח"כים, בה כל ח"כ יכול להכריע אם תקציב מדינה יעבור או לא. לכן אוחנה יכול להכפיל, למשל, תקציבים לתנועות נוער גאות באמצעות דרישה להגדיל את תקנת ארגוני הנוער, וכן לדאוג לתקצוב של ארגונים נוספים בקהילה ובראשם האגודה, חוש"ן והארגונים הטרנסיים. יש לכך משמעות גדולה בפעילות היום-יומית של הקהילה בכל רחבי הארץ. אוחנה חבר גם בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שעצם הישיבה בה היא הזדמנות לקידום ענייני הקהילה.
3. שאילתות לשרים: ח"כ אוחנה יכול לשגע, במובן החיובי, את השרים, ולדאוג שיקשיבו לסוגיות של הקהילה הגאה שאינן בהכרח דורשות חקיקה ראשית. כך למשל הוא יכול להפנות שאילתא לשר הפנים בנושא זכויות של בני זוג מאותו מין. שאילתות הן לרוב דבר פומבי, מה שמחייב שרים לעלות לדוכן המליאה ולתת דין וחשבון לנעשה במשרדם לגבי הקהילה.
4. דיונים: ח"כ יכול ליזום דיונים בוועדות הכנסת ובכך להעלות לסדר היום נושאים חשובים לקהילה. אוחנה חבר כרגע בוועדת החוץ והביטחון (ולאור התפטרותו של ח"כ חזן מכל הוועדות בהן הוא חבר, אולי זו רק ההתחלה), אבל כל ח"כ יכול ליזום דיונים בוועדות האחרות של הכנסת ולהשתתף בהן.
5. מחקרים על הקהילה: כל ח"כ יכול לבקש ממרכז המחקר והמידע של הכנסת לערוך מחקרים בנושאים החשובים לו. אין ספק שמחקרים בנושא הקהילה יעזרו לקדם חקיקה או שינוי מדיניות במשרדי הממשלה. אוחנה יכול לבקש, למשל, מחקר על שירותי הרווחה הניתנים לקהילה הטרנסית במדינות מערביות מתקדמות, ובכך לסייע רבות בדרישה לשיפור ההתנהלות הממשלתית בנושא זה בארץ.
6. קידום מהלכים מול משרדי ממשלה: לח"כ קל יותר להיפגש עם פקידים בכירים ולקדם נושאים שונים ברשויות שונות במדינה.
7. קשר עם ראש הממשלה נתניהו: עושה רושם שהיחסים הפוליטיים בין השניים הדוקים. ראש הממשלה בחר לעלות לדוכן אישית כדי לברך את אוחנה בהשבעתו. ראש הממשלה גם הגיע במפתיע למליאת הכנסת ביום זכויות לקהילה הגאה בכנסת ואמר שכל אדם נברא בצלם אלוהים. עושה רושם שראש הממשלה מחבב את אוחנה ומעריך אותו, וקשר אישי, הבנה אישית של מצב הקהילה הלהט"בית בישראל, יכול לשפר את מצבה, כדי שלא תהיה רק כלי הסברתי בנאומים בחו"ל.
עו"ד חן שמילו - מנהל תחום קשרי ממשל באיגי - ארגון הנוער הגאה
