הרצח במצעד הגאווה בירושלים של שירה בנקי ז"ל הכריח את הקהילה להתמודד שוב עם תחושת הרדיפה וחוסר הקבלה. אך תופעה חיובית אחת שהתרחשה בשל כך היא גל יציאה מהארון של אנשים, שהרגישו שלא יוכלו להמשיך להתבייש ולהסתתר – מח"כ איציק שמולי, דרך הומואים דתיים ועד זוגות שהתביישו עד כה באהבתם.
ראשון היוצאים, כאמור, היה חבר הכנסת איציק שמולי (המחנה הציוני), שהודיע למחרת הדקירה על השתייכותו לקהילה במאמר שפורסם בידיעות אחרונות. "לא ניתן לשתוק עוד. אי אפשר לשתוק עוד כי כשהסכין מונפת על צווארה של קהילה להט"בית שלמה, הקהילה שלי, היא לא תיעצר שם. היא תשיג את כל מי שאינו דומה מספיק ומוכן להשתחוות לבעליה. לא ניתן לשתוק עוד כי אמנם יש פושע אחד שיועמד שוב לדין, אך מה יהיה על חשבון הנפש של חברה שלמה אשר מכילה ומוכנה לקבל בהבנה טוקבקים ארסיים, אמירות פוליטיות חשוכות ואפליה ממוסדת בזכות להורות ובשוק התעסוקה. לא ניתן לשתוק עוד כי אותה השתיקה מלבה עוד שנאה שחורכת את ההבטחה הראשונית ל"שוויון זכויות גמור", שהוטבעה במגילה. שתקנו. שתקתי. לא עוד".
העיתונאית קרן נויבך בחרה לכתוב פוסט אישי בעמוד הפייסבוק שלה. "אני ממש לא יודעת אם יש לי זכות להגדיר את עצמי חלק מהקהילה הלהט"בית, ולו רק בגלל שלא חוויתי אפליה על הרקע הזה ולא נטלתי חלק במאבקים הקשים לשוויון הזכויות שהתנהלו כאן ב-40 השנים האחרונות", כתבה נויבך, "אבל אני גם יודעת ובעיקר מרגישה, שהערב במיוחד, אני ממש גאה ושמחה, להגדיר את עצמי חלק מהקהילה הזו".
"שמרנו על החתונה בפרופיל נמוך"
גם השחקן אורי לחמי, שהשתתף בהצגה 'הלב הנורמלי' במרכז הגאה, שיתף בפני חבריו את המסע שעבר מאז שיצא מהארון בפני קרוביו ועד היום בו החליט לצאת מהארון בפומבי ולא להסתיר יותר.
"זכורים לי שהקרובים אליי ביותר ביקשו שלא אצא מהארון בפומבי, שאכבד אותם כי קשה להם, כי הם מתביישים, כי הם לא היו מוכנים לזה", כתב לחמי, "אני שחונכתי על ערכי דרך ארץ וצניעות 'כיבדתי' את הסביבה הקרובה שלי. במשך שנים בניתי סיפורי כיסוי רק כדי לא לפגוע בהם, עשיתי הפרדה מוחלטת בין חיי האישיים לבין המשפחה שלי. גם כשכבר נודע להם שיש לי בן זוג, המשכתי לבוא ולבקר בלעדיו, עשיתי שבתות וחגים בלעדיו, הגעתי לכל האירועים המשפחתיים בלעדיו כי אני 'מכבד', כי אני מבין את הדאגה הכנה לנפשות הרכות של האחיינים החמודים, כי הם מפחדים, כי הם צריכים זמן, כי תפיסת העולם שלהם שונה משלי.
"לפני שבע שנים עברתי לתל אביב והתחלתי את דרכי המקצועית כשחקן, חשבתי שהגיע הרגע ואני אוכל להסיר מעליי מעט מהכבלים, סוף סוף אפשר להתחיל לחיות ולשתף את הסובבים אותי בחיי האישיים. מהר מאד התבדיתי. סוכנות, מפיקים, כולם נתנו לי עצה ברורה, לחזור מהר לארון. 'אתה דווקא עובר סטרייט' אמרו 'אבל אם יידעו, שיהיה ברור, תפקידים של סטרייטים כבר לא תקבל'.
"לפני שנה ארז ואני החלטנו להתחתן. כשחברי ילדות הודיעו שלא יוכלו להגיע כי הם לא יכולים להיות בחתונה של זוג גברים למרות שהם מאד אוהבים, הבנתי אותם, חיבקתי אותם כי אני מכבד, כי מותר להם לחשוב אחרת ממני. כשהוריי ואחיי לא נכחו באחד הרגעים המשמעותיים בחיי, הלב נחמץ אבל דרשתי מעצמי להכיל את זה, כי עליי לעמוד מאחורי תפיסת עולמי – 'איש באמונתו יחיה'.
"דאגתי שהחתונה תהיה בפרופיל נמוך, שלא יתייגו שום תמונה שלנו יחד, שלא אפגע בקרובי משפחה, שלא אפספס חלילה תפקיד נחשק...
"הערב אני יושב ומתבונן בעיניה הרכות של שירה ז"ל והלב מבקש סליחה. סליחה ששיתפתי פעולה עם כללי משחק מעוותים ושקריים, סליחה שהשתמשתי במילה לכבד במקום במילה להתבייש. הנפש דורשת סדר. יש אור ויש חושך יש אהבה ויש שנאה. לראשונה, אני דורש מעצמי גאווה".
"ילדים חוששים לעתידם"
חיזוק נוסף לקהילה הגיע מצידו של דוד לביא, יוצא "כוכב נולד" שחזר בשאלה והחליט לשבור שתיקה בעקבות האירועים. "זאת משימה לא פשוטה לשתוק כשמשהו כל כך כואב. אני רוצה לדבר בלי מילים. אבל אני גם רוצה להשמיע קול ברור וצלול", כתב בעמוד הפייסבוק שלו, "אני פונה לרבבות בני נוער ששומעים חדשות בימים האחרונים ורואים מוות מול העיניים. ילדים שחוששים שמצפה להם עתיד דומה, של מאבק מתמשך בעצמם, של פחד והסתרה".
מעיין יחבס שיתף את חבריו בפייסבוק כיצד שנים של הכחשה שנועדו לרצות את החברים והסביבה, אבל גרמו לו לחיות בשקר. "אף פעם לא דיברתי בגלוי על הנטייה המינית שלי, הורגלתי מגיל צעיר שזה משהו שעדיף וכדאי להסתיר. "נולדת דפוק", לא כולם צריכים לדעת את זה. את מי זה מעניין שלכל אורך שנות הלימוד בבית הספר הרגשת שונה אבל אף אחד במערכת החינוך לא חשב שצריך לדבר על זה בכיתות, את מי זה מעניין שאף פעם לא הרגשת חלק מחבורת הבנים שאיתך בכיתה, ושנאלצת לשקר לאמא שלך על האהבה הראשונה שלך, והשנייה, והשלישית, שכל אהבה נכזבת התחבאה מאחורי סיפור על בחורה דמיונית, שהחברים הטובים שלך לא הכירו אותך 'באמת', שהרגשת אחר ושאת האחר הזה אף אחד לא יהיה מוכן לקבל. כמה פעמים ייחלת שזה לא יישאר ושיבוא יום ותבין שזה היה סיוט ושזה נגמר, ושיש לך אישה וילדים... אתמול האקסית שלי נישאה לבחיר ליבה, אבל אם הייתי ממשיך לחיות בפחד זה יכולתי להיות אני. רק לפני חודש, ברגעים האחרונים של ההכנות לחתונה, היא תפסה אותי לשיחה וניסתה להבין. 'למה שיקרת?'. אף תשובה שלי לא סיפקה אותה. איך אתה מסביר לה שבסך הכול רצית שהחברה תקבל אותך? אף פעם לא דיברתי בגלוי על הנטייה המינית שלי. היום אני מדבר".
עשרות הומואים דתיים במכתב לרבנים
מגמת היציאה מהארון אינה נחלתו של עולם הבידור והתקשורת בלבד. בצעד נועז והיסטורי יצאו מהארון 40 בוגרי ישיבות, במחאה על דבריו של הרב אליקים לבנון, רב היישוב אלון מורה ומהרבנים הבולטים ביש"ע, שאמר לאחרונה כי "הומוסקסואליות היא סטייה ומחלה".
היציאה מהארון בוצעה על ידי חתימה על מכתב שנשלח לרב לבנון, בו הבהירו החותמים לרב כי נטייה מינית היא אינה דבר הניתן לשינוי.
"אין כיום בנמצא אדם שבחן את הנושא ויכול לטעון שכל אדם יכול לשנות את נטייתו המינית ויוכל לעשות זאת אם רק יתאמץ", נכתב במכתב, "הטענה כי נטייה מינית היא דבר שכל כולו תלוי ברצון שמורה לאנשים שאוטמים את עיניהם ולבם מלראות. בין חבריי, רבים מאוד שניסו שנים רבות לשנות את נטייתם המינית. ההקלה הגיעה לבסוף לא מהצלחתו של טיפול המרה זה או אחר, אלא מקבלה עצמית".
חברי הארגון החתומים על המכתב החליטו לפרסמו, על מנת שתוכנו יגיע לא רק לרב אליקים לבנון, אלא לכל אדם מאמין וישר. "אנחנו נמצאים פה כדי לדבר ולהסביר ולפתוח לרב צוהר לתלמידיו שלעולם לא יעזו לפנות אליו. מבחינתנו האמירה של הרב לבנון היא טריגר, זו הרי לא פעם ראשונה שנאמרים דברים כאלה, אבל הגיעו מים עד נפש. עכשיו יש לנו מספיק אנשים וכוח כדי לצאת באופן גלוי. הדרך הכי טובה להילחם בהומופוביה היא להראות לאנשים שאתה קיים", אמר יו"ר ארגון חברותא דניאל יונס, "המשפחות והחברים של החותמים ידעו על נטייתם, אבל יציאה פומבית כזו לאור עוד לא הייתה בחברה הדתית".