>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מקור החוקים האוסרים פעילות הומוסקסואלית הוא, תאמינו או לא, 'ירושה' מימי המנדט הבריטי. אבל בואו לא נשכח מה היה מצב החוק כאן לפני ממש-לא-הרבה-זמן. עזבו את החוקים שאסרו 'מעשי סדום'- כלומר כל יחסי מין אנאליים או אוראליים (גם בין גברים לנשים) או את המאבק על נישואים, אימוץ, פונדקאות והכרה בזוגיות, הרבה דברים מאוד טריוויאלים היוו בעיות חוקיות גם בעשור האחרון. למשל, בשנת 2003 שני קטינים בירושלים (אחד מהם בארון) עוכבו לחקירה באשמת "הפרעה לסדר הציבורי" משום שהתנשקו ברחוב. הוריהם של הקטינים זומנו לתחנת המשטרה וכך נחשפה הזהות המינית של זה שהיה בארון. דוגמה נוספת- עד לשנת 2000 היתה עבירה בחוק העונשין (סעיף 211) שקבעה כי "גבר הנכנס בלבוש אשה למקום המיוחד לנשים, דינו - מאסר שנה אחת". אז מי הם האנשים שאחראיים לשינוי המצב?
מרשה פרידמן
האמא הגדולה של הגאווה בכנסת ישראל. חברת הכנסת הלסבית הראשונה (למרות שבעת כהותה עוד הייתה בארון). פרידמן נכנסה לממשלה ב-1973 ברשימת 'רץ' וקידמה בצורה משמעותית את זכויות הנשים וזכויות הפרט. כל זה בתקופה שבה דיון על אלימות בתוך המשפחה, או אפילו הופעה של אישה במכנסיים, הייתה מושא ללעג מצד חבריה של פרידמן לכנסת. אתם יכולים רק לדמיין כמה מלחמתה לזכויות להט"ביות הייתה סלולה בקשיים וביצירת תקדימים חשובים.
שולמית אלוני
מעשיה של שלומית אלוני עבור הקהילה הפכו מאז לאגדה. אחת האגדות שנקשרו בשמה קשורה לעימות מול ראש הממשלה מנחם בגין כאשר ניסתה להגן על זכויות להט"בים והוא הגיב לה: "את מגינה על בהמות?".
אבל העניין המרכזי שהכניס את שולמית אלוני לפנתיאון ידידי הקהילה הגאה קשור לביטול ההתייחסות למין אנאלי כפשע פלילי- סעיף 351 הידוע לשמצה מתוך 'חוק העונשין'. לפניה, ניסה חבר הכנסת אורי אברהמי להילחם בסעיף כבר ב-1971 אך נכשל. לאחר שגם אלוני נכשלה במאבק הרשמי, היא הצליחה להעביר ב-1988 את 'חוק העונשין' בדרך מתוחכמת ואחרי ש'שכחה' להכניס אליו את סעיף 351.
לטענתה, חברי הכנסת הדתיים, שהיו האויבים הגדולים לביטול הסעיף, היו כל כך טרודים בסעיפים אחרים שלא הבחינו שהוא לא מופיע. מאותו רגע, ובזכות אלוני, פעילות מינית הומוסקסואלית כבר לא הייתה בלתי חוקית ולאחר מכן יכלה ה'אגודה לזכויות הפרט' סוף סוף לשנות את שמה ל'אגודת הלהט"ב' ולפעול בצורה גלויה.
מרדכי וירשובסקי
וירשובסקי, אשר נפטר השנה, היה זה אליו פנתה אגודת 'עוצמה'- הזרוע הפוליטית של האגודה, כשהחליטה לעבור לצעד הבא במאבק (לאחר ביטול האיסור הפלילי על 'משכב שלא כדרך הטבע')- להשוות את כל הזכויות המובטחות במגילת העצמאות גם ללהט"בים. זה היה מאבק לא קל שהאגודה, למודת כשלונות מהמאבק הקשה על ביטול החוק הפלילי, ידעה שתצטרך בו בעל ברית.
וירשובסקי הרים את הכפפה והתגייס למען חוק הראשון בתהליך- 'חוק השיוויון במקום העבודה'. המאבק, שראוי להפוך אותו לסרט מעורר השראה, גרף תשומת לב גם מתוך הקהילה, שהחלה להתאחד בעקבותיו, גם מהומואים ולסביות מחו"ל וגם מהממסד, ובסופו של דבר הגיע לסוף השמח כשעבר החוק.
עוזי אבן
אבן נכנס לכנסת ב-2002 ובכך הפך להומו הגלוי הראשון בעת השבעתו. ב- 1993 השתתף בישיבה הראשונה שנערכה בכנסת בנושא הומוסקסואלים ולסביות, ושם סיפר באומץ על ההתייחסות של צה"ל אליו כהומוסקסואל. בעקבות העדות פורצת הדרך הוקמה ועדה שמסקנותיה הובילו לתיקון רוב תקנות הצבא שהפלו עד אז הומוסקסואלים ולסביות. אבן נישא לבן זוגו דאז עמית קמה בקנדה והשניים נרשמו לאחר מכן במרשם האוכולסין בארץ, אימצו בן משותף ובשלהי 2012 היו זוג הגייז הראשון שהתגרש.
יעל דיין
ב-2002 היא קיבלה את תואר 'יקירת הקהילה', ולא בכדי. בין כל העבודה המרשימה של דיין עבור חקיקה גאה, בולטת במיוחד הצלחתה להעביר את תיקון לחוק 'איסור לשון הרע' משנת 65'. הגדרת החוק לשון־הרע הייתה, בין השאר, ״דבר שפרסומו עלול... לבזות אדם בשל גזעו, דתו ומקום מגוריו".
התיקון של דיין משנת 96' הוסיף לחוק את האיסור על ביזוי בשל ״מינו או נטייתו המינית״ של האדם, מה שמקנה לנו היום את העמדה החוקית לדרוש שיוון וכבוד. דיין גם עמדה בראשות תת-הוועדה הראשונה לקידום זכויות ההומואים והלסביות והעלתה את תיקון חוק שירות המדינה (גמלאות) המעניק זכות פנסיה לבני זוג הומוסקסואלים (חוק שהכנסת נמנעה מלדון בו).
ניצן הורוביץ
נכון להיום, הורוביץ הוא חבר הכנסת הגאה היחיד. מי שעד לפני כמה שנים היה עיתונאי, הוא כיום אחד מחברי הכנסת הפעילים ביותר ומאז בחירתו הגיש הורוביץ עשרות הצעות חוק (הזמינות, כמובן, באתר הכנסת). רובן קשורות לנושאים חברתיים, להפרדת דת ומדינה וכו', וביניהם הצעת חוק המאפשרת בחירה בין נישואים דתיים לאזרחיים, תיקון חוק הירושה כך שבמקום המילים 'איש ואישה' יכתב 'בני זוג - לרבות מאותו מין' וחופשת לידה לבנות זוג מאותו מין.
באופן כללי, הורוביץ מוביל את הפעילות בכנסת בכל הקשורה לקהילה ומארגן מדי שנה כנס גדול בכנסת לפתיחת אירועי הגאווה בישראל, המעוררים ביקורת חריפה מצד חברי כנסת דתיים.
חוץ מהורוביץ, פועלים כיום בארץ רבים שיוזמים ומקדמים חקיקה גאה, בינהם- זהבה גלאון, נינו אבסזדה, דב חנין וכו'. על החוקים הרלוונטיים ויוזמיהם- בכתבה הבאה.