הוועדה לבחינת פגיעות מיניות בקהילת הלהטב"ק פרסמה היום (שני) את עיקר ממצאי הדוח שהכינה בנושא. חברי הוועדה בחנו בין היתר את גורמי הסיכון לפגיעות מיניות בקהילה, את האופן שבו ארגוני הקהילה מתמודדים עם פגיעות מיניות, ובאילו צעדים יש לנקוט כדי למנוע פגיעות בעתיד.
הוועדה הוקמה בנובמבר 2021 ביוזמת ארגון הנוער הגאה איגי, על רקע פרסומן של מספר פרשות שעסקו בטענות בדבר פגיעות מיניות בקרב הקהילה הגאה. בוועדה חברים השופטת בדימוס נאוה בן-אור, פרופ' דפנה טנר מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, שמחקריה עוסקים בפגיעות מיניות בילדים ובבני נוער, מנהל בית הספר לאמנויות בתל אביב אודי קליין, מנהל התוכניות החינוכיות לנוער בישראל בסוכנות היהודית אסף שמול, ודוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית נופר מזורסקי.
מדוח הוועדה עולה כי ההשתייכות לקהילת הלהטב"ק עלולה לייצר גורמי סיכון ייחודיים לפגיעה מינית, וביניהם השוני המובנה שלתוכו מתבגרים חברי הקהילה, ההתמודדות של צעירים עם זהותם המינית או המגדרית ויחסי כוחות מובנים, כמו פערים בגיל ובמצב הכלכלי. כמו כן, הדוח מצא כי חברי קהילה רבים מתאפיינים ב"להט"בופוביה מופנמת" - כלומר, הפנמה וקבלה של ההדרה החברתית, שבגינן עלול חבר הקהילה לפרש את הפגיעה המינית כלגיטימית.
עוד עולה מהדוח כי הנוער הלהטב"קי נעדר מודל של מיניות בריאה ומטיבה, וכי הזירה הציבורית אינה מספקת למתבגר הגאה דוגמאות למערכות יחסים מיניות בריאות ובעלות ערך. בנוסף, נמצא כי במרכז חיי הקהילה מונח יסוד המיניות כמושג מגדיר, מאפיין ומאחד. ההכרה במרכזיות המיניות מגבירה את הסיכון להפרת הגבולות ולמעבר למיניות פוגענית.
מרחבים המאפשרים פגיעות מיניות
הדוח מצא כי בקהילה קיימים מרחבים שונים המאפשרים, ואפילו מעודדים פגיעות מיניות, כמו מרחב הזנות. לפעמים מדובר במתן קורת גג או מימון שירותים בתמורה ליחסי מין, מה שלעיתים מכונה בקהילה "תמיכה". מדובר בתוצר לוואי ישיר של פערי הכוחות וההדרה החברתית שעלו מהדוח. כמו כן, נמצא כי המרחב האינטרנטי וסצינת ההיכרויות בקהילה, שמבוססת ברובה על אפליקציות, מעלה את אותם גורמי הסיכון, ובולטת בה הקלות שבה עובר השיח למיני ובוטה, לרבות חשיפת איברי גוף – ולאו דווקא ברצון שני הצדדים.
גם מרחב חיי הלילה, שכולל בעיקר מסיבות, אך גם מקומות מפגש אחרים כמו סאונות, טומן בחובו סיכונים. לעיתים מדובר בשימוש בסמים, הגורמים לטשטוש הגבולות וגם לטשטוש ההסכמה והרצון. כמו כן, משעה שהתקיימו פגיעות מיניות, גורמים שונים מונעים את חשיפת הפגיעה, וביניהם "הארון הכפול" - כלומר, מצב שבו הסתרת הזהות המינית מונעת חשיפה של פגיעה מינית.
גורם סיכון נוסף טמון במאפיינים הייחודיים שבתוך הקבוצות השונות בקרב אוכלוסיית הלהטב"ק. בין היתר נמצא כי מעמדן של הטרנסיות והטרנסים מוחלש אף יותר והם חשופים לפגיעות חמורות יותר ותכופות יותר. כמו כן, נמצא כ קהילות גאות מסוימות, כמו הדתית, החרדית והערבית/פלסטינית - חשופות לפגיעות חמורות יותר. בנוסף, ניתן לציין את הלהטב"קים תושבי הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית כמוחלשים וחשופים יותר לפגיעות ולניצול מיני.
תובנות והמלצות הוועדה
בדוח עלו גם מוקדי סיכון ספציפיים של איגי - ארגון הנוער הגאה. רבים מהצעירים המגיעים לאיגי מתאפיינים בגורמי הסיכון שתוארו, ובארגון הם זוכים להיפגש עם צוות טיפולי מקצועי, מיומן ומסור. יחד עם זאת, בהינתן שאיגי רואה עצמו בראש ובראשונה ארגון שתכניו פדגוגיים ולא טיפוליים, נראה כי ההיבט הטיפולי אינו נרחב דיו על מנת לכסות את מכלול הצרכים המורכבים.
צוות ההדרכה של איגי, המורכב ברובו ממתנדבים צעירים, אינו מצליח תמיד לספק מענה לפגיעות של הנוער ולצרכיו, ולעתים אף אינו מצליח לשקף גבולות ברורים מספיק לשיח המיני באופן שייצור מוגנות לחניכים - שרבים מהם נחשפו לאירועים מיניים טראומתיים.
הוועדה מצאה כי המבנה הארגוני של איגי, ערב כינוס הוועדה, עלול היה לייצר קושי בכל הנוגע לחשיפה ולהתערבות בפגיעות מיניות בקרבו. נראה היה כי מנגנון קבלת ההחלטות נתון בידי קבוצה מצומצמת ובעלת כוח, שאינה מקיימת קשרים נרחבים ושוטפים עם שדירת המדריכים והחניכים, מה שהקשה על השיח במקרים של פגיעות מיניות.
הוועדה ממליצה על פתיחת השורות בקרב אנשי הוועד המנהל באיגי - והדבר כבר נמצא בתהליכי התהוות, וכן על העמקת הקשר בין חברי ההנהלה לבין המדריכים והחניכים ויצירת מסגרות שיאפשרו קשר שיטתי ושוטף בין קבוצות אלו. בנוסף, חברי הוועדה סבורים כי מנהל או מנהלת המערך הפסיכו-סוציאלי בארגון צריכים להיות במעמד של חבר הנהלת הארגון, והוא יהיה הגורם המנחה בכל הנוגע להתוויית מדיניות כללית לטיפול בפגיעות מיניות והגורם הקובע בטיפול בתלונות פרטניות.
המלצה מרכזית נוספת של הוועדה היא קריאה ברורה לשיח פתוח ונוקב, תוך וחוץ קהילתי – במסגרות ובאופנים שונים – על סוגיות של נורמות מיניות של הסכמה אמיתית ורצון הדדי, של מוגנות מינית ושל התנהלות במפגשים וירטואליים ופיזיים. כל זאת, על מנת להפחית עד למינימום את גורמי הסיכון הייחודיים שעלו מהדוח. תוצאותיו של שיח שכזה חייבות להיות פעולות שתכליתן שינוי המציאות בשטח.
צעדים ראשונים לשינוי מציאות
כדי להביא לשינוי אמיתי בנושא, בוועדה ממליצים לקדם שיתוף פעולה עם גורמים מרכזיים בתעשיית חיי הלילה, כדי לעודד פעולות אקטיביות להפיכת המרחב לבטוח עבור חברי הקהילה - לרבות אמירה מפורשת של גורמים אלה באשר לגבולות שראוי שיוצבו בעת הבילוי במרחבים אלה. בנוסף, יש לייצר מרחבי הכרות אינטרנטיים בטוחים יותר, המאפשרים לכל משתמש את רמת החשיפה וטיב הקשר שהוא מעדיף, תוך שליטה מלאה בתכנים של מיניות ואינטימיות.
עוד המליצו בוועדה להקים גוף ציבורי מקצועי, ייחודי ונגיש לחברי הקהילה - שתכליתו סיוע, לרבות אנונימי, לכל מי שחש עצמו נפגע בהקשר המיני. גוף כזה יוכל, בנוסף לסיוע לפרט, לאסוף חומרים מדעיים ואחרים, שישמשו בתהליך שינוי התודעה בקהילה ובחברה הכללית.
בדוח מודגש כי הוועדה לא עסקה באופן הטיפול של המערכות הציבוריות באוכלוסייה הגאה, ובאופן מיוחד בצעירים המצויים בשלבי בירור והתמודדות עם זהותם המינית או המגדרית. יחד עם זאת, מצוין כי על הגורמים האחראים בקרב הרשויות הרלוונטיות לבחון את ממצאי הוועדה לעומק ולהפנימם, בעיקר בשני מישורים: החינוכי והרווחתי. כך שמערכת החינוך תפעל באופן מספק למתן כלי התמודדות לנוער הגאה, ותקדם שיח על מיניות להטב"קית במסגרות החינוכיות הפורמליות. לצד זאת, על מערכת הרווחה הציבורית לקחת חלק פעיל יותר בעידוד המוגנות הלהטב"קית תוך הכשרת כוח אדם הולם והנגשת השירותים באופן נוח לנפגעים.
הדוח נעשה באמצעות ראיונות עומק של עשרות מרואיינים הן אישית והן כחלק מקבוצת מיקוד. המרואיינים היו ברובם אנשי מקצוע ופעילים מקרב אוכלוסיית הלהטב"ק, אם כי הוועדה נפגשה גם עם אנשי מקצוע ופעילי ציבור מקרב האוכלוסייה הכללית המעורבים בפעילות בקרב הקהילה. פעילות הוועדה לוותה במחקר שאושר בוועדת האתיקה של בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית של האוניברסיטה העברית בירושלים.
תגובת איגי - ארגון הנוער הגאה: "אנו מברכים על פרסום מסקנות ועדת בן-אור לבחינת פגיעות מיניות בקהילת הלהטב"ק, סוגיה כואבת שאנו נלחמים בה כבר שנים ושמחים לראות את הזרקור שהיא מקבלת כעת. מתוך הבנה עמוקה של האחריות שיש לנו על הסוגיות המורכבות שעומדות בליבת הפעילות שלנו, אנחנו פועלים ללא לאות על מנת לייצר את המענים המקצועיים ביותר. הדוח, שהוזמן על ידינו בנובמבר 2021, סוקר את גורמי הסיכון לפגיעות מיניות בקהילה הלהטב"קית, ואת דרכי ההתמודדות והטיפול של הקהילה בהן. אנחנו רואים חשיבות עליונה בשמירה על שלומם של כל חברי הקהילה, ושל הנוער הלהטב"קי בפרט, ומתכוונים להמשיך ולפעול כדי לייצר מרחב אישי בטוח הן בתוך הארגון והן מחוצה לו".
"בחודשים האחרונים יזמנו תהליכים פנים ארגוניים ברוח המלצות הועדה, ביניהם שינוי בוועד המנהל, בגורמים המקצועיים, ובפעולות החינוכיות, ולאחר פרסום הדוח נפעל להמשיך מאמצים אלו ביתר שאת בהתאם לדגשים שמסרה הוועדה. הזמנו את הדוח עבור תהליכי ההתמקצעות הפנימיים שלנו, מתוך הבנת גודל האחריות שיש בידינו. עם זאת, הדוח מתייחס לאיגי כמקרה בוחן של סוגיה קהילתית וחברתית רחבה. אנחנו מעודדים את כל חברי הקהילה לעיין בדו"ח ולאמץ את המלצותיו לשינוי המציאות הקיימת, דרך שיתופי פעולה בין גורמים מרכזיים בקהילה".
"איגי, ארגון הנוער הגאה, שחגג השבוע עשרים שנה להיווסדו, הינו בית לאלפי בנות ובני נוער להט"ב. איגי שמה לעצמה כיעד להיות מרחב חברתי משמעותי עבור כל נער ונערה מהקהילה הגאה בישראל, ולייצר עבורם מרחב חברתי משמעותי לגדול ולצמוח בו".