על רקע המצב החברתי הקשה שהתעורר בשבועות האחרונים במדינה, התקיים אתמול (ג') טורניר בתי הספר המקצועיים המתאמנים במסגרת ארגון "החלוץ" מבית תנועת דרור, במטרה לקדם הגינות בספורט הישראלי ולקרוא ליצירת חברה ישראלית שוויונית, צודקת ומשותפת.
עם סיום הטורניר, זכה שוער מכבי נתניה דני עמוס ב"אות ההגינות", לא רק בשל היכולת המצוינת שלו על המגרש, אלא בעיקר בזכות פעילותו החברתית והעובדה שהוא לא חושש להביע את דעותיו, גם אם הוא משלם על כך מחיר. כזכור, לפני כשנה וחצי החל לעלות עם נעליים עליהן מוטבע דגל הגאווה, זאת בעקבות קללות הומופוביות ששמע במגרשים וכאות תמיכה בקהילה הגאה, שאחיו מיכה הוא חלק ממנה.
"אני לא מפחד מתגובות או טוקבקים. בסוף זו האמת שלי ועם זה אני הולך לישון בלילה", אמר הבוקר עמוס ל-mako. "אמרתי בעבר שזה לא הגיוני שאין שחקני כדורגל להט"בים, אבל לא רק סטטיסטית אלא מתוך היכרות עם שחקנים כאלה. אנחנו רואים שחקני כדורגל שסיימו את הקריירה שלהם ויצאו מהארון, אבל אנחנו לא במקום מכיל מספיק כדי שזה יקרה תוך כדי. לצערי, הם חיים חיים כפולים. איזה כיף זה שבן אדם יכול להיות חופשי ומאושר ולעשות את מה שטוב לו, זה בעיקר מה שחבל לי. זה תהליך שקורה וכולם צריכים לעבור - הכדורגל, החברה, המדינה. אני מקווה שבסופו של דבר כל אחד יוכל לעשות את מה שהוא באמת רוצה לעשות בלי לתת דין וחשבון לאנשים אחרים".
למרות זאת, אתה מרגיש שיש התקדמות במאבק נגד הומופוביה במגרשים?
"כרגע קריאות להט"בופוביות נמצאות באותו מקום כמו קריאות גזעניות ומבחינתי זו הצלחה. לשתיהן אין מקום על המגרש וקבוצה תיענש על קריאות כאלה וכאלה באותו אופן. זה עוד לא כתוב בספר החוקים, אבל הדבר הזה אושר".
לעמוס חשוב גם להעביר מסר ברור שנוגע במהומות שפרצו בישראל בערים המעורבות. "עם כל מה שקרה בתקופה האחרונה, עדיין ראיתי איך שחקנים יהודים וערבים מתאמנים ביחד, משחקים ביחד וחוגגים יחד. אתה רואה שהכל אפשרי", הוא מציין באופטימיות. "התמזל מזלי והגעתי למכבי נתניה בדיוק בתקופה שהחלטתי שאני רוצה לעשות עם זה משהו וקיבלתי גיבוי מלא מהקבוצה, מהשחקנים ובהרבה דברים גם מהמינהלת. זה דבר יפה לראות שיש היום פתיחות, קבלה והבנה, לא רק כדורגל".
