המדינה ממשיכה להערים קשיים מערכתיים על הקהילה הטרנסג'נדרית

ב-20 השנה האחרונות המודעות לזכויותיהם של אנשים ונשים טרנסג'נדרים בישראל הולכת וגוברת. אולם חברות וחברי הקהילה הטרנסג'נדרית עדיין חשופים ביותר לפגיעה בזכויותיהם, ורבים סובלים מעוני ומאבטלה, מאלימות ומאפליה, ומקשיים בנגישות לשירותי בריאות וחינוך ולשירותים סוציאליים אחרים. כך עולה ממסמך שמפרסמת האגודה לזכויות האזרח לרגל יום הזיכרון הטרנסג'נדרי, שיחול היום (20.11).

יום הזיכרון הטרנסג'נדרי צוין לראשונה בשנת 1999 בארה"ב, בעקבות רצח ריטה הסטר, אישה טרנסג'נדרית, שנדקרה למוות בביתה בבוסטון שנה קודם לכן. מאז מצוין היום מדי שנה ב-20 לנובמבר, לזכר גברים ונשים שנרצחו כתוצאה מטרנספוביה, ולהעלאת סוגיות הקשורות בזכויות הקהילה הטרנסג'נדרית.

ממסמך שמפרסמת האגודה לזכויות האזרח, "זכויות הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל – תמונת מצב", עולה כי גם 20 שנה לאחר רצח ריטה הסטר, הקהילה הטרנסג'נדרית עדין סובלת מאלימות קשה. בשנים 2016 ו-2017, כ-25% מהדיווחים על אירועי שנאה נגד הקהילה הגאה שהגיעו למרכז הדיווח על שם ניר כץ באגודת הלהט"ב נגעו לטרנסג'נדרים, כולל כמה מהמקרים החמורים ביותר כמו תקיפות גופניות – שיעור גבוה יחסית להיקף אוכלוסייה זו.

נלחמות על החיים

נשים וגברים טרנסג'נדרים נתקלים בשורה ארוכה של חסמים וקשיים מול מוסדות המדינה בבואם לדרוש את זכויותיהם. כך לדוגמא, נהלי משרד הפנים מקשים מאוד על שינוי הרישום בסעיף המין בתעודת הזהות ובדרכון. כתוצאה מכך, אנשים נאלצים להציג תעודת זהות שסעיף המין בה אינו תואם את מראם החיצוני ואת המגדר שבו הם חיים, דבר הגורם להם לחץ ומבוכה וחושף אותם להתנהגויות פוגעניות. בעקבות תהליך שינוי המין, הורים טרנסג'נדרים רבים מאבדים את המשמורת על ילדיהם או כפופים לפיקוח קפדני מצד הרשויות להגנת הילד.

בעיות רבות שאיתן מתמודדים אנשים ונשים טרנסג'נדרים קשורים לנגישות לשירותים רפואיים שלהם הם זקוקים. ניתוחים להתאמה מגדרית אמנם ממומנים על ידי המדינה, ובכך יש הכרה חשובה של המדינה שניתוחים אלה הם מצילי חיים וחיוניים. אך כדי לזכות בהם יש לעמוד בדרישות ובתנאים שונים במסגרת "שנת מבחן" מול ועדה של משרד הבריאות. המסלול המתיש בוועדה מציב חסם בירוקרטי בפני האנשים המוחלשים ביותר בקהילה, ואלה עלולות ועלולים להיתקע במסלול הוועדה שלוש-ארבע שנים ויותר עד להשלמת כל התורים והפגישות הנדרשים.

שיעור ניכר מהטרנסים ומהטרנסיות מופלים בשוק העבודה, ורבים נותרים מובטלים ואנוסים להסתמך על קצבאות כמקור הכנסה עיקרי. עוני והיעדר אפשרויות תעסוקה, יחד עם העלויות הגבוהות של ההליכים הרפואיים להתאמה מגדרית, הם מהגורמים המובילים להידרדרות טרנסג'נדרים לזנות. בזירת הזנות נחשפות הנשים הטרנסיות לאלימות ולפשיעה, ונתונות בסיכון מוגבר למעצרים ולהתנכלות של שוטרים.

במקומות שבהם קיימת הפרדה מגדרית בשירותי בריאות הנפש, דוגמת הוסטלים ואישפוז פסיכיאטרי, נתקלים טרנסג'נדרים בבעיות בקבלה לטיפול על פי המגדר המועדף עליהם/ן. נוסף על כך, יש צורך בהכשרת הצוותים המקצועיים לטיפול בטרנסג'נדרים הנזקקים לשירותי בריאות הנפש. בבתי הכלא והמעצר, עד לאחרונה עצורים ואסירים טרנסג'נדרים רבים הוחזקו בבידוד. בעקבות עתירה לבג"ץ של אישה טרנסית השתפרה המדיניות, אך היא עדיין לא מבטיחה את זכויות היסוד של כלואים טרנסג'נדרים.

עם כל אלה, אפשר להצביע על כמה התפתחויות חיוביות מהשנים האחרונות. בין השאר חל שינוי חיובי בשיח הציבורי ובתקשורת, והיחס לקהילה הטרנסית הרבה יותר מכבד ואוהד מבעבר. התפתחויות חשובות בפסיקה החלו לעגן את זכותם של אנשים ונשים טרנסג'נדרים לכבוד ולשוויון. משרד הבריאות מגלה מגמה של פתיחות ונכונות לבדוק גילויים של יחס בלתי נאות ושל אפליה כלפי הקהילה הטרנסג'נדרית, כמו גם כלפי קבוצות מיעוט אחרות. וצה"ל הוא אחד הצבאות המתקדמים בעולם בכל הנוגע ליחס לטרנסג'נדרים – טרנסג'נדרים יכולים לשרת בהתאם לזהותם המגדרית המועדפת, ורשאים לעבור את תהליך שינוי המין במהלך שירותם הצבאי, לרבות ניתוחים במימון הצבא.

כל אירועי יום הזכרון הטרנסג'נדרי ברחבי הארץ:

שלישי (20.11)

• להט"ב