בערב החג חזרו אמיר אוחנה ובן זוגו לישראל, יחד עם שני ילדיהם הקטנים, שנולדו בתהליך פונדקאות בארצות הברית. מתוך אינספור הברכות וגילויי השמחה בפייסבוק, היו כאלה שמצאו לנכון לנצל את הרגע המאושר של ההורים הטריים על מנת להתנגח בקהילה הגאה במסווה של דאגה לפונדקאיות.
אריה יואלי, עורך באתר הדתי "סרוגים", העלה לפייסבוק תמונה של הזוג שצולמה באולם קבלת הפנים בנמל התעופה, וכתב:
"בתמונה: סוחר הנשים אמיר אוחנה (בקרוב ח"כ מטעם הליכוד) עם הילדים שקנה מאישה שמכרה את גופה למענו. #פונדקאות זה יותר חמור מזנות"
הפוסט של יואלי העלה מחדש את הוויכוח הישן, האם פונדקאות היא דרך נאותה עבור זוגות חד מינים להביא ילדים לעולם. מילותיו של יואלי עוררו זעם רב, בקרב רבים שטענו כי הוא מנסה להסוות את ההומופוביה שלו בעזרת מעטה של דאגה לנשים.
מי שלא הייתה יכולה להישאר אדישה לדברים היא מישל, הפונדקאית של ילדיו של אוחנה, שהגיבה לסערה, וכתבה: "למרות שאני מעריכה את הדאגה לשלומי מאנשים שאני אפילו לא מכירה, אני מאמינה שהיסודות לכך רעועים. אין ספק שאני לא יכולה לדבר בשם כל הפונדקאיות, יותר משאמיר יכול לדבר בשם כל ההומואים או שאדם יכול לדבר בשם כל היהודים. אבל אני יכולה לדבר על עצמי.
אני אישה משכילה ופמיניסטית. יש לי שלושה תארים אקדמאיים - תואר ראשון באנגלית, תואר שני בחינוך על-יסודי, ותואר שני בחינוך מיוחד. אני בחרתי להיות פונדקאית כי אני אוהבת להיות בהריון. אפילו עם ההקאות, כאבי הגב, הצרבת, אני אוהבת את זה. התחושה של הבאת חיים לעולם הזה, התחושה שיש תינוקות מתנועעים ובועטים מבפנים היא אולי ההרגשה הכי המדהימה בעולם.
יש לי שלושה ילדים יפים משלי, כולם בהריונות קלים ולא מסובכים ובלידות טבעיות ומהירות. כמה שאני אוהבת להיות בהריון, המשפחה שלי היא שלמה, ולא אני ולא אישי רוצים עוד ילדים. בחרתי להרות למישהו אחר. רציתי להשתמש בכישורים שלי כדי לעזור לזוג אחר שלא יכול היה לעשות זאת בעצמו.
רציתי שמשפחתי תראה שאתה יכול להעניק ולחשוב על הזולת בדרכים רבות ושונות. רציתי שילדיי –ילדים שגדלו במשפחה הכי מסורתית שניתן להעלות על הדעת, עם הורים נשואים ושני זוגות של סבים וסבתות שעדיין נשואים והרבה דודים ודודות ובני/ות דודים- יכירו בכך שמשפחות נעשות ובאות בכל מיני צורות שונות. בנוסף, נהנינו משותפות עם משפחה בינלאומית. הרחבתי את נקודת המבט שלי על פוליטיקה עולמית, הבן שלי גילה עניין בלימוד עברית, והמשפחה שלנו כבר לומדת על יהדות. יום אחד כולנו נלך לבקר, הזדמנות שילדיי מעולם לא היו חושבים עליה אחרת.
למרות שסביר להניח שלא הייתי עושה את התהליך בחינם (יש לי חברות פונדקאיות שעשו זאת), הפיצוי לא הייתה המטרה. אני מלמדת חינוך מיוחד בתיכון וגם את זה לא הייתי שוקלת לעשות בחינם. האם זה הופך אותי לאדם רע או מורה רעה? בהחלט לא".
"מעולם לא קיימתי יחסי מין תמורת כסף"
מישל התייחסה גם להשוואה של פונדקאות לזנות, והסבירה: "פונדקאות היא לא זנות. מעולם לא קיימתי פעם אחת יחסי מין תמורת כסף. בהחלט אמיר ואלון הם שני גברים מאוד אטרקטיביים, אבל אני נשואה באושר, תודה רבה. כמו כן, אינני לוקחת חלק בסחר בבני אדם. אני לא קיבלתי כסף עבור תינוק. קבלתי פיצוי עבור הכאב והסבל של להיות בהריון. אם אי פעם היית בהריון, את יודעת שזו עבודה רבה. היא צורכת הרבה אנרגיה מהאדם, וזה מהווה נטל על יתר בני המשפחה גם כן. אם הייתם בודקים מקרוב חוזה פונדקאות, הייתם רואים שהפיצוי שקבלתי לא היה תלוי בכך שההורים המיועדים יקבלו את התינוק שלהם, אלא בזמן ובמאמץ שאני השקעתי כדי לגרום לזה לקרות.
מי שמסתכלים על חיסול הפונדקאות כאג'נדה פמיניסטית מתעלמים לחלוטין מגורם מרכזי של פמיניזם: שליטה מלאה של אישה על גופה.
מי *אתם* שתגידו לי מה אני יכולה ולא יכולה לעשות עם הגוף *שלי*? אם אתה מתנגדים לפונדקאות מסיבות אחרות, זו שיחה שונה. אבל להגיד שזה כדי להגן על נשים היא רק דוגמא נוספת למישהו אחר, פעמים רבות גבר, שאומר לי מה אני צריכה לעשות עם הגוף שלי. למזלנו, התקדמנו כחברה ואני כבר לא רכושו של גבר, אלא אדם בפני עצמי. על כך אני מודה. ועם זה מגיעה היכולת, הזכות למעשה, לעשות עם עצמי מה שאני בוחרת, ללא קשר לדעתכם המוסרית בעניין.
כן, יש מקרים של פונדקאיות שנוצלו. כן, זה רציני ויש להתייחס לכך ולפתור זאת. עם זאת, בכל הקריאה של מקרים כאלה שעשיתי, האנשים המעורבים לא פעלו לפי הנהלים. באורגון, פונדקאות היא חוקית. ולמרות שיש מעט מאוד חוקים המסדירים זאת בפועל, סוכנויות בעלות שם אימצו שיטות עבודה מומלצות. כאשר כללים אלה נשמרים, הנשים המעורבות מסוגלות לקבל החלטות לאחר מחשבה, בהדרכתו של עורך דין. הנשים, כמו גם בני זוגן אם יש כאלה, עוברות בדיקות רקע מקיפות, הכוללות הערכות פסיכולוגיות ובדיקות כלכליות. התקנות אוסרות על נשים שמקבלות רמה מסוימת של סיוע כלכלי-ממשלתי לשמש כפונדקאיות. למה? בגלל שפונדקאות איננה עבודה. היא לא אמורה להוות מקור ההכנסה העיקרי.
אז האם הפתרון הוא לעשות את הפונדקאות לבלתי חוקית, כמו כל כך הרבה דברים אחרים בלתי חוקיים, שאנשים ימצאו את הדרך לעקוף את המערכת ולנהוג שלא על פי הנהלים המומלצים כדי לעשות?
לא. הפתרון הוא להסדיר את הפרקטיקה עם קווים מנחים אתיים שיבטיחו את שלומם של כל הצדדים המעורבים, כולל התינוקות, הפונדקאיות, וההורים המיועדים. וזה בדיוק מה שעשינו על ידי אחת מהסוכנויות והמרפאות המכובדות ביותר שיש בארצות הברית.
יש לי שלושה ילדים משלי ואני עובדת בחינוך מיוחד. אבל אני יכולה לומר בקלות שלהיות פונדקאית הייתה החוויה המדהימה ביותר בחיי. להביא כמות כזו של אהבה ושמחה לעולם הוא משהו שאין למה להשוות אותו. אני רואה תמונות של אלה ודוד המתוקים עם המשפחה שלהם והלב שלי פשוט ממריא. אני רואה את השמחה בעיניים של אבותיהם ואני מחייכת, מרגישה כבוד שהיה היה לי חלק קטן בזה. ואני עשיתי זאת מבחירה שלי. ומבחירה שלי - הייתי בהחלט עושה זאת שוב".
"דברים מכוערים, שקריים ומרושעים"
גם אוחנה עצמו הגיב לפוסט וכתב: "סחר בנשים היא עבירה פלילית חמורה, ששנות מאסר רבות בצידה - ובצדק רב. בתי המשפט בישראל ובעולם המערבי בכלל רואים את התופעה ככזו שיש להאבק בה במלוא חומרת הדין, בהיותה שוללת את חירותה של האישה וזכותה על חייה וגופה.
אריה יואלי החליט לקחת תמונה מהיום המאושר בחיי, יום חזרתי ארצה הביתה עם בן זוגי ואהוב נפשי אלוני ועם שני ילדינו הקטנים לעבר חייהם-חיינו החדשים, והכתיר אותי כ"סוחר נשים", שכן לדידו "פונדקאות יותר גרועה מזנות".
אריה יואלי לא מכיר אותי, לא את מישל (עליה הוא כביכול מנסה להגן בשם איזה קשקוש כלשהו שאליו הצטרפו עאלק פמיניסטיות "אינטלקטואליות" בשקל וחצי שבשם חירות האישה מבקשות לשלול את חירות האישה) ולא את הסיפור שלנו, אבל זה לא הפריע לו לפרסם ברבים את דבריו המכוערים, השקריים והמרושעים (אני אולי לא היהודי הכי דתי בסביבה אבל אפילו אני זוכר ש"נח לו לאדם שיפיל את עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים").
החלום להורות, שעבור רוב בני האדם הוא מאוד טריוויאלי ובר השגה, עבור אנשים רבים הוא משאת נפש, הוא שאיפה שאולי לא תתגשם לעולם. עד כדי כך השאיפה גדולה אצל חלק מאותם אנשים, שכדי להגשים אותה הם מוכנים לכל תעצומות הנפש ותעצומות החומר.
הרחק מהמשפחה, הרחק מהחברים, במנותק מהעבודה ומהחיים הרגילים והנוחים, והכל כדי לשמוע ביום מן הימים את המילה "אבא", כשהיא נאמרת כלפיך. לדאוג למישהו, ללמד משהו. להעניק אהבה, רוך ורגש.
אני גאה בחברי ההורים, גאה באחיותי הפונדקאיות, גאה ברופאים, בסוכנים ובכל מי ששותף לדבר הענק הזה שמביא חיים לעולם, חיים שלא היו מגיעים אחרת. גאה בכם ובילדיכם שיצטרכו להתמודד עם אנשים בורים ומלאי שנאה ופחד, אבל יוכלו להם".