>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
כשמאלני המתנגד לכיבוש, אני מזדהה עמוקות עם שאיפותיו הלאומיות של העם הפלסטיני למדינה עצמאית שבירתה מזרח ירושלים. אני בהחלט תומך בהתנגדות לדיכוי שנעשה במקומות שונים בגדה המערבית. אני אפילו מתנגד ל-PinkWashing (שטיפת מוח ורודה – הניסיון להשתמש בקהילת הלהט"ב כעלה תאנה להצדקת פשעי הכיבוש). אני בהחלט תומך בסיסמה: "אין גאווה בכיבוש".
יחד עם זאת, אינני יהודי שונא-עמו, המסתכל על המציאות בשחור ולבן. נהפוך הוא, אני ציוני גאה, המחובר בעבותות לארץ הזאת, ולא אתן לאיש להפקיע את זכותי למדינה יהודית עצמאית, שבירתה ירושלים. הציונות שלי מתבטאת באהבת הארץ, לא בשנאת יושביה.
אם יש משהו שאני מתעב זה הסתה, הכללה, ראייה חד-ממדית וכמובן – גזענות, על כל צורותיה. אין משהו יותר מעצבן ממשפטים מכלילים כמו: "אין אמונה בערבים", "הם כולם רוצים לזרוק אותנו לים", "כולם רוצחים".
באותה מידה, אני לא יכול לסבול את המוסר הכפול וההתנגדות העיוורת שמגלים רבים מתומכי הפלסטינים. אנשים אלה יקבלו בעיוורון מוחלט כל עלילת דם, כל יוזמה לחרם, כל גזענות כלפי ישראלים.
די עם התמיכה העיוורת בכל דבר אנטי-ישראלי
די אם אזכיר את מיק נאפייר ומאזן קומסייה, שהשוו בין ישראל לנאצים ואת חברת ועדת התמיכה, אמנה מונא – אישה שטנית ש"גבורתה" הגדולה מתבטאת בפיתוי ורצח של נער תמים בן 16. במה תרמה מונא לשלום? במה היא תרמה למאבק נגד הכיבוש? במה היא תרמה לקהילת הלהט"ב הפלסטינית?
אין גאווה בכיבוש, זה נכון. אבל גם אין גאווה באנטישמיות. ולצערי, יותר מדי רדיקלים ישראלים אינם בודקים את היוזמות בהן הם תומכים, ומביעים תמיכה אוטומטית בכל דבר אנטי-ישראלי.
החרם שגרם לביטול המפגש בין ארגונים גאים מישראל ומארה"ב
כך למשל היא תמיכתם של חלק מהרדיקלים בישראל ביוזמותיו של אדם בזוי בשם דין ספייד (קדימה, חבריי הרדיקלים, הכינו את בלוטות הארס ואת האצבעות, היכונו לשלוח לי עוד גל של הודעות נאצה).
דוגמה נוספת היא לתגובה שקיבלתי בפייסבוק מידידה רדיקלית, לאחר שכתבתי סטטוס בגנותו של השייח' ראאד סלאח, אותו כיניתי: "גזען פונדמנטליסט". היא כתבה לי: "יש אלמנט של גזענות במה שאתה כותב. סלאח שייך לאוכלוסייה שעוברת דיכוי". מה הקשר?! מיד השבתי לה: "לא כל ביקורת נגד ערבים היא גזענות".
"הישראלי הראשון שלא מתבייש לדבר איתנו דוגרי"
לפני כשלוש שנים נסעתי עם חבורה של בני נוער לדרום הר חברון, במסגרת סיור של ארגון שוברים שתיקה. בדרך, באוטובוס, לא הפסקתי לדבר בגנות הכיבוש ובגנות הפשעים שמבצע צה"ל. הדבר הוביל לוויכוח סוער באשר למוסריותו של צה"ל.
הגענו לאוהל בסמוך להתנחלות סוסיא, של משפחה שמצאה את עצמה מפונה מספר פעמים מביתה, בגלל הקמתם של מאחזים בלתי חוקיים. גם האוהל בו שכנה נמצא היה בסכנת הריסה, שכן מדובר ב"מבנה בלתי חוקי". המאחזים, אגב, קיימים שם עד היום.
כשנכנסנו, התקבלנו בסבר פנים יפות, ובשלב מסוים מצאתי את עצמי בתפקיד המתורגמן, מתרגם את הדברים שאומרת האם דוברת הערבית לבני הנוער דוברי העברית. ובשלב מסוים היא אמרה את מה שלימדו אותה מגיל אפס: "אין לכם הצדקה לעשות לנו את מה שעשו לכם באירופה".
מיד התרעמתי ואמרתי לה בערבית: "עם כל הכבוד, יש הבדל גדול בין כיבוש לשואה (בינא אִיחְתִילָאל לִמָחְרָקָה)! אף אחד עוד לא הכניס אתכם לתאי גזים ואף אחד לא שם למטרה להשמיד אתכם בשיטתיות!".
מלבד בני הנוער שהתרשמו מהאופן בו עמדתי על שלי, אותה אישה נישקה אותי על הלחי לפני שעזבנו, ואמרה לי: "כל הכבוד לך. אתה הישראלי הראשון שלא מבייש לדבר איתנו דוגרי, רק בגלל שהוא מתנגד לכיבוש".
סולד מרמיסת זכויות אדם באשר הוא אדם – יהודי או פלסטיני
אני סולד מה-PinkWashing. אני סולד מהאופן בו נתניהו מדבר באיפא"ק על כך שבישראל יש מצעדי גאווה, אך בפועל לא עושה דבר כדי לסייע לקהילה הגאה. אני סולד מהכיבוש ומהדיכוי של אזרחים שבינם לבין הטרור אין דבר וחצי דבר.
אבל אני גם סולד מפשעי מלחמה שמבצעים פלסטינים. אני סולד מהומופוביה שמביעים פלסטינים. אני סולד מרמיסת זכויות אדם באשר הוא אדם – יהודי או פלסטיני. ואני סולד מגזענות ומשנאה על כל צורותיה – מהומופוביה וטרנספוביה ועד לאיסלאמופוביה ואנטישמיות.
רוצים להפיץ תעמולה רוויה בשקרים וחצאי אמיתות נגד ישראל? רוצים להפיץ אנטישמיות המהולה בזילות השואה? תעשו את זה – ואני אבוז לכם. אבל זיכרו, כשאתם משתפים פעולה עם מחבלים, אנטישמים, מכחישי שואה, הומופובים, גזענים, שקרנים, אתם יורים לעצמכם ברגל. אין לכם במה להתגאות – רק להתבייש.
>> אני אוהב את הבן ההומו שלכם. למה אתם לא?