לפני שש וחצי שנים, שינה הרצח בברנוער את תמונת המצב של הקהילה הלהט"בית בישראל. לפתע, קיבלה הלהט"בופוביה בישראל פנים ושמות, בהם שמו של ניר כץ ז"ל.
ביום ראשון הקרוב, יקבל רן לייבל, מנכ"ל שותף באיגי - ארגון הנוער הגאה, את פרס זוסמן-ג'וינט, שנחשב לפרס הגדול ביותר בתחום העשייה החברתית בישראל. לייבל יקבל את הפרס על חלקו בפיתוח תוכנית ניר, שמאז 2011 מביאה תכנים להט"ביים לבתי ספר ברחבי הארץ במטרה לעודד שיחה בגובה העיניים על מגדר, זהות, נטיה מינית ויציאה מהארון.
תוכל לספר לנו על תחילת התוכנית – איך היא גובשה ולמה?
"אחרי הרצח בברנוער, הגעתי לאיגי, כמו רבים אחרים, מתוך תחושה שאני מוכרח להיות גורם מעצב ומכריע עבור נוער. שמעתי על רעיון ליישום תכנית חינוכית על סמך פרויקט אמריקאי בשם Gay Straight Alliance (אחוות גייז-סטרייטים), שמאד סיקרן אותי. במקביל, התחלתי ללמוד חינוך דמוקרטי, ובער בי הרצון להכניס שיח על מגדר ומיניות בצורה משמעותית למערכת החינוך הפורמאלית, שיח שבאמת יצליח לגשר בין נוער גאה לנוער הטרו על כל הנושאים המורכבים, שלא נעים לדבר עליהם. זה מצחיק לדבר על זה באופן הזה, כי עברו רק שש שנים, אבל זה היה חלום רחוק לחשוב על 22 קבוצות בכל הארץ ביום מן הימים.
"הבנתי שהשיח שאנחנו נותנים לחניכים שלנו בארגון הוא מדהים ומעצים, אבל הוא גם עלול לייצר חוויה של פער בין היום-יום של הנוער הגאה לבין המפגש עם הארגון, ולכן חשבנו לייצר מרחבים של נוער, הטרו ולהט"בי יחד, שיוכלו לדבר על מה שבאמת מעניין אותם. חשוב להדגיש שבזירה החינוכית ועד היום, הראשונים שעשו עבודה מדהימה הם ארגון חוש"ן שפועלים בבתי ספר, ואנחנו רק הצטרפנו אליהם בשביל שהשיח על להט"ב ופמיניזם לא יקרה רק פעם אחת, אלא לאורך כל שנת הלימודים".
מה התלמידים מקבלים היום מהתוכנית?
"התוכנית בנויה כיום על 14 מפגשים, שנפרשים לאורך שנת לימודים מלאה. אחת לשבוע, כמו שיעור מתמטיקה או לשון, יש לנוער שיעור במערכת שנקרא "תוכנית ניר", והם יודעים שמדריכי איגי יגיעו לבית הספר. הניסיון הוא לתת מושגי יסוד בסיסיים לשיח מכבד ומכיל, לעודד חשיבה ביקורתית בנושאים של מיניות ומגדר, ובעיקר לעשות את החיבור בין גזענות בכלל ללהט"בופוביה בפרט. כיום התכנית משולבת דרך בגרויות או דרך מעורבות חברתית, ולמעשה מוכּרת לנערות והנערים בתכנית כמחויבות אישית".
אתם נתקלים גם בסירובים מטעם מוסדות חינוך?
"זה התחיל ב"חבר מביא חברה", אבל עם השנים התגברו הפניות, ולאט-לאט הצמחנו עוד ועוד קבוצות של התוכנית בבתי ספר ומתנ"סים. יש לצערי עוד הרבה להט"בופוביה, ולא מעט מסגרות לימודים שטוענות שאין להם צורך בתכנית כי אין להם להט"בים בבית הספר, אבל המגמה היא של שינוי והפנמה אמיתית במערכת החינוך שיש צורך, ושלהם אין כרגע את הכלים להתמודד איתו".
עוד בגאווה:
- אילה כץ: חבקו את הילדים שלכם, אל תבכו עליהם אחר כך
- למה כל כך קשה לנו עם ביסקסואלים?
- הומו שאוהב בחורות: שיטה חדש לאבחון נטיה מינית
מפוצצים את הבועה התל אביבית
אחת המגמות שאנחנו רואים היא התרחבות גאוגרפית של תוכניות אקטיביסטיות, ופעילות שפורצת שוב ושוב את גבולות הבועה התל אביבית. יש הבדל בין נוער בפריפריה לנוער תל אביבי בתגובות אליכם?
"יש הבדלים בין כל המקומות, וגם להט"בופוביה וסקסיזם יש בכל מקום. גם בין יד אליהו לצהלה יש הבדל, והמשוואה "כמה שיותר תל אביב - כמה שיותר מקבלים" היא משוואה לא נכונה. יש מקומות בפריפריה שהשיח בהם הוא אמיץ, ומסגרות ארציות כמו רשת "אנקורי", שהייתה בין הראשונות לאמץ את התכנית בכל חלקי הארץ - מאשדוד עד הקריות".
אתם מתאימים את התוכנית מראש למקומות שונים?
"קודם כל, חשוב לי לציין שבאמת מדובר בצוות, ולא רק בי. היום מנהלים בפועל את הפרויקט עופר, שחר, מתן ונועם. אנחנו מנסים להתאים את התוכן לכיתה - אם הם נחשפו לתכנים כאלה בעבר, אם יש בקבוצה נוער גאה מחוץ לארון, ובכלל, מסתכלים המרחב הבית ספרי. אנחנו מאד רוצים שזה יהיה רלוונטי".
על רקע ההתרחבות הגאוגרפית של הפעילות החינוכית להט"בית, עדיין יש היגיון בזה שתל אביב היא בירת הגייז? אולי צריך לעודד בני נוער להישאר ולחזק את הקהילות באזורים בהם גדלו?
"אף אחד לא שם אותי להחליט איפה נוער גאה יבחר לחיות. אני בעצמי בוחר לגור בתל אביב כי כרגע פה טוב לי. אני חושב שאנחנו צריכים לעבוד מאד קשה, ואיגי לגמרי שותף של האגודה וחוש"ן, לאפשר לכל מי שתבחר או יבחר לחיות בכל מקום בארץ ביטחון ומרחב לאהוב את מי שהיא או הוא רוצים".
מה לדעתך סיפורי ההצלחה הגדולים שלכם?
"הסיפורים המרגשים באמת הם אלה על חניכים וחניכות להט"בים, שמרגישים פתאום בנוח לצאת מהארון בבית הספר. זה מדהים לראות איך בתהליך השנתי פתאום יש נוער שבוחר לשתף את חבריו וחברותיו לספסל הלימודים, בזהותו המינית או המגדרית".
"מעבר לזה, מרגש לראות גם תגובות של מורים ומורות, שבהתחלה מאד מתנגדים, ובמהלך שנת הלימודים עוברים בעצמם תהליך של קבלה והכלה. אין מה לעשות, חברה פחות להט"בופובית תהיה גם פחות אלימה, גזענית וסקסיסטית".