>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
"עכשיו הזמן שלי לפרוש ולגלות את עצמי מחוץ לכודרגל. סודות עלולים לגרום לנזק פנימי רב. אנשים אוהבים להטיף על כנות. הם טוענים שזה עניין פשוט. נסו לשכנע את עצמכם שלבורא עולם יש יעוד נפלא עבורכם, אפילו שהנחו אתכם לנהוג אחרת. תנסו להסביר לאוהדים שלכם אחרי 25 שנה, שאתם הומואים..." כך כתב רובי רוג'רס, שחקן נבחרת ארה"ב ואנגליה בכדורגל, רגע אחרי שיצא מהארון.
והוא לא היחיד. יותר ויותר ספורטאים גאים בעולם יוצאים מהארון. סטרייטים אחדים, אגב, לא בוחלים באמצעים, מורידים בגדים למען שוויון זכויות להומואים ולסביות ומביעים תמיכה גלויה במאבק הגאה. ומה בישראל?
אוהדים של קבוצת פורטלנד טימברס מליגת ה-MLS בארצות הברית מניפים דגלים בעד הקהילה
הכל כבר יצא מהארון: העובדה שגייז אוהבים לשיר "זה רק ספורט", שאנו אוהבים להתלבש בבגדי ספורט במסיבות הפטיש של הביף, אפילו העובדה שחלקינו נהנים לצפות בספורט תחרותי לסוגיו. אכן, כולם כמעט יצאו מהארון. חוץ, מהספורטאים עצמם. לצורך הכנת הכתבה התפרצתי למגרשי הספורט כדי לנסות ולמצוא גיי ספורטאי ומוצהר. בכדורגל, כדורסל, שחייה, קפיצה למרחק, קפיצה למים, פינג פונג, כדורעף, כדוריד, מטקות, סקווש, כדורת, גולף, האבקות סומו. חיפשתי וחיפשתי ואחרי הרבה מאמץ מצאתי. אחד.
ג'ניה דודוצקין הוא קפטן קבוצת הפועל מטה אשר, שהיה לספורטאי הישראלי המקצוען הפעיל הראשון שיצא מהארון .הוא כבר לא מתחבא מאחורי גביע המדינה בכדורעף שהוא עצמו הניף השנה בשם קבוצתו, שגאה בו מאוד. אך, האם זה הגיוני שבעולם סטטיסטי כמו שלנו, מספר הספורטאים הגייז המוצהרים לא עובר את אחוז החסימה, ונשאר ליגה?
"הומוסקסואליות משודרת אצל השחקנים כסטייה"
עמית לוינטל, ראש דסק ספורט עולמי בישראל היום ופרשן הקהילה הלא רשמי לענייני ספורט גאה, מסביר: "הומוסקסואליות משודרת אצל השחקנים כסטייה, כרפיסות, חריגות, סמל לחולשה ולנשיות, ויש פחד מזה. מעבר לאווירה העירומה וה'מאיימת' בחדר ההלבשה והמקלחות המשותפות, יש עניין של אחווה גברית. יחידה לוחמת. כל מי שלא מכיר את העולם הזה, יש בו הומופוביה אוטומטית. חוסר ההיכרות יוצר ניקור ופחדים, ולרוב על סמך דעות קדומות. יש לציין כי הדבר נכון בעיקר לגבי גברים המפתחים קריירה באחד מענפי הספורט המרכזיים בישראל. אין זה הדין לגבי נשים. הספורט נחשב מראש למקצוע גברי, וכשאישה נכנסת לתחום הספורט, זה לא יפתיע אף אחד אם היא תתגלה כלסבית. בספורט הנשי אין בעיות יציאה מהארון."
אורי משיח, מי שהקים את חוג אוהדי הכדורגל הראשון בארץ "ארגון היציע" ומנהל אתר ספורט פי כמה ואוהד כדורגל שרוף בעצמו, מוסיף: "הימים בהם הקהל בא, רואה משחק ומגיב רק לתוצאות המשחק, הם ימים שחלפו. תרבות הכדורגל כבר אינה כזאת של להבין את השחקנים, מי הם, מאיזה רקע הם באים, איזה ערכים הם מייצגים. היום הקהל לא בא להזדהות עם השחקנים כאידיאולוגיה, היום אנשים באים בשביל השואו. רוצים לשיר, רוצים להשתתף. רוב השירים בשלושים השנים האחרונות היו סביב המילים 'הומו' או 'בן זונה'. אם מישהו יעז לצאת מהארון, לא רק אוהדי הקבוצה היריבה ישירו, אלא כל אוהדי ישראל".
משיח מסביר כי זה לא מתחיל ונגמר רק במגרש. "גם באתרים ובפורומים יש התססה. וכך, ילדים קטנים שרים את אותם שירים ומתחנכים", מסביר משיח, מי שנחשב לאבא של אוהדי הכדורגל בישראל. "אצלנו יש ויראליות מהירה לחדשות צהובות. כשיש שמועות שמביאים שחקן רכש חדש מחו"ל, אני לא מקבל את כמות הטלפונים שאני מקבל כשמביאים משהו צהוב. הקהל כבר לא אוהב את המחשק כמו שהוא אוהב את הצהוב. כל תופעה של יציאה מהארון תקבל יחס ונדליסטי, ברברי וחודרני."
אוהדים צועקים "יא הומו" ביציעים
משיח מאמין כי יש קבוצות שבהן הסבירות יותר גבוהה ששחקן הומו מחוץ לארון ינודה מהקבוצה. "בבית"ר ירושלים ובמכבי תל אביב יהיו לזה השלכות עקב תרבות אוהדים שחיים מהקנטות. שלא נדבר על בני סכנין, ויש עוד אינספור דוגמאות".
"קבוצות לא ירכשו שחקן הומו"
לוינטל (33), שמעיד על עצמו כי עוד לפני שאהב בנים, אהב ספורט, מספר על הדיסוננס בין הנטייה המינית והתחביב הספורטיבי: "בגלל אהבתי הגדולה לספורט עוד מגיל קטן, היה להורים שלי די קשה לקבל את יציאתי מהארון בגיל 22. שתי האהבות הגדולות שלי הן מוזיקה קלאסית וספורט. כן, כן, מוזר אני יודע. לדעתי, הבסיס לכל הבלוף של הריאליטי המודרני הוא עולם הספורט. רק ששם אין עורכים ובמאים, שם זה הדבר האמיתי".
אחד החסמים הגדולים ליציאה מהארון, כפי שמתאר לוינטל, מגיע דווקא מסוכני השחקנים. נראה כי בדומה לזמר המזרחי בו זמרים הומואים ולסביות נשמעים להוראות מנהליהם, כך הדבר גם בכדורגל ובענפי ספורט נוספים. "סוכנים לא ממליצים לשחקנים שלהם לצאת מהארון. הספורטאים עצמם חוששים שמנהלי קבוצות וסוכנים יירתעו מהם, ושזה יחבל להם בקריירה. הרבה קבוצות לא ירצו לרכוש שחקן הומו, כמו שבית"ר ירושלים יפחדו לרכוש שחקן ערבי. הפחד הוא איך יושפעו האוהדים. 'הומו' היא אחת הקללות הכי נפוצות מצד האוהדים. כשהם צועקים 'יא הומו ומזדיין בתחת' הם חושבים על זה בתור קללה."
לוינטל התמקצע בתחום סיקור הספורט התחרותי, המקצועי, הקבוצתי והיחידני וביניהם האולימפיאדה, ומאז יציאתו מהארון, עבר התמחות גם בעליזיאדה. "בבלוג שלי בדה באזר, אתר הבלוגים של עולם הספורט אליו נכנסים אלפי גולשים ביום, אני מעלה מדי פעם כתבות בנושאים גאים הקשורים בעולם הספורט, כדוגמת הכתבה על תליית דגל גאווה דרך קבע באצטדיון בגרמניה, כאות הזדהות. לא כולם מקבלים את הנושא ואותי, ואני מקבל טוקבקים הומופוביים ומקניטים, אבל אני לא מתרגש מזה. אני לא אוהב כאלה שמתייחסים מאחורי כינוי אנונימי. שיבואו וישטחו טענותיהם פנים מול פנים, נראה אותם", מגחך לוינטל.
"אני מכיר אישית כדורגלנים וכדורסלנים שהתנסו בחוויות חד מיניות. אני נגד אאוטינג ולכן לא אמנה את שמותיהם, למרות שיש ויכוח לגיטימי אם זה עניין ציבורי או שזה עניינו הפרטי של אדם. אני אישית חושב שאם אתה כדורגלן ממוצע בליגה סבירה, ואתה בן 28 והגעת לשיא הקריירה, ואתה מבין שכנראה שכבר לא תהיה מסי, אתה כן יכול לעשות היסטוריה ותהיה פורץ דרך בישראל ביציאה מתוקשרת מהארון, וכן תעשה לעצמך שיווק עצמי אם תוביל את המהלך הזה. לעומת זאת, אם אתה כדורגלן צעיר ומבטיח שיש לו שאיפות עתידיות וכולם מייעצים לך לא לצאת, יהיה קשה להאשים את אלה שנשארים בארון, כי הם דואגים לפרנסה שלהם.
"למשל ברוסיה ההומופובית יש המון כסף שמושקע בספורט, ואף אחד לא יקנה אותך אם אתה הומו מוצהר. אבל לכדורגלן שכבר הגיע לשיא, זה כן יהיה צעד אמיץ וחשוב לצאת מהארון. קל וחומר, אם אתה שחקן עבר פופולרי, ואתה מנצל את האהדה הגדולה שלך לצורך בניית קריירה שנייה, אז תלך עם האמת שלך עד הסוף."
בלי טובות מהסטרייטים: קבוצת כדורגל גאה
ואולי אין צורך לצאת מהארון ולהשתלב בכוח במסגרת הומופובית? אולי כן צריך שתהיינה קבוצות ספורט גאות כמו שיש מועדוני לילה גאים? רון כהן, ממנהלי קבוצת הכדורגל הגאה, הריינבול, ומי ששיחק שנה בליגה הגאה באנגליה, משלים הכנות אחרונות לקראת נסיעת הנבחרת לייצג את ישראל במשחקי הWORLDOUT- הגאים באנטוורפן שבבבלגיה, ומפנה רגע בין פנדל לקרן לטובת הכתבה.
"הפחד הגדול הוא מהתגובות של האוהדים וגם מהקבוצה היריבה. הפחד הוא לאבד את המוניטין בקריירה שלהם. בעצם, במצב כמו היום שמעטים בעולם עשו זאת, הם פוחדים לקפוץ למים ולעשות זאת ראשונים. למשל בארה"ב אין תגובות שליליות. אני חושב שהגיע זמן שיפחדו פחות ויעשו את הצעד הזה, וזה יעשה להם טוב. לא יתכן שבכל הכדורגל הישראלי, אין שחקן הומו. לדעתי זה יעבור חלק יותר ממה שחושבים. שחקני הקבוצות היריבות תמיד ימצאו משהו להקניט עליו."
מזמינים אתכם למשחקי הגאווה באנטוורפן
כל הסימנים מראים שהמסמר החלוד שתקוע בכדורים הוורודים-כחולים-לבנים הוא האוהדים. ברגע שהפנצ'ר הזה יתוקן, העולם ואנו עשויים להיות עדים לגל יציאה ספורטיבית ומיוזעת מהארון.
ההיסטוריה מראה שאין לעולם הספורט בעיה עקרונית עם קבלת השונה בישראל, והוכחה לכך היא הצהלה המשותפת שהתחוללה בבריכת עיריית תל אביב ב1998 כאשר באותו לילה חלקו מאות אוהדי בית"ר ודנה אינטרנשיונל גיגית אחת, והשפריצו אחד על השני כבוד הדדי רב. אז, מה צריך לקרות כדי שהקפיץ המיותר הזה ישתחרר וייצא מארון המלתחות?
ימות המשיח: שחקן יוצא מהארון
משיח נחלץ להגנת חדרי ההלבשה: "הרבה אוהדים לא יאהבו את הרעיון ששחקן בקבוצה שלהם ייצא מהארון. הם יראו את זה בושה. אך אם יש לו לפחות 3 שחקנים בחדר ההלבשה ששומרים עליו והם איתו, לא תהיה לו בעיה לצאת. אם תיקח איד שגדל במועדון והפך לסמל שייצא מהארון, זה עלול לגרום מבוכה. אבל אם השחקן ייצא וכל הקבוצה מאחוריו, תומכת בו, אוהבת אותו ומראה שגם שחקן שנחשב הכי קול וסטרייט, מתחבק איתו, נותן לו נשיקה בקטע חברי או קופץ עליו כשהוא נותן גול, זה יוריד את כל הפשפוש בציציות. לדעתי בקבוצות כמו מכבי פ"ת זה לא יהיה כזה עניין. גם בהפועל תל אביב נראה לי שיהיה לו גיבוי מבית. שם השחקנים מרגישים הכי בטוחים. באופן עקרוני, מי שחזק, הכל יעבור לו בשלום ויקבלו אותו. העולם כבר מוכן ליציאה הראשונה מהארון."
לוינטל מחזק את דברי משיח: "הכי הרבה אוהדים הומואים וגיי פרנדלי יש בהפועל תל-אביב. הלכתי למשחק 'יורו צעירות' האחרון, וראיתי חבר הומו מהקהילה בקהל. זה מתחיל להיות פופולרי. יש מגמה גדולה של הומואים שנכנסו לאהוב ספורט. הסטיגמה של 'הומואים זה אירווזיון' השתנתה. היום הומואים אוהדים נוסעים לטורנירים בארץ ובעולם. חלק מהתרבות הגברית של ההומואים בארץ ובעולם הולכת לכיוון הזה. זה כבר לא רק חדרי כושר. באפריל, ג'ייסון קולינס, סנטר בן-34 ששיחק ב-NBA היה הספורטאי הגברי הראשון שיצא מהארון בזמן הקריירה הפעילה שלו. הוא לא מצא קבוצה עדיין אבל קיבל המון עידוד מצד האוהדים. יש אווירה של פתיחות וקבלה בארה"ב. ברק אובמה, שנחשב אגב לכדורסלן לא רע בכלל, מוביל מדיניות תמיכה בגייז ונישואין חד מיניים.
אם אפילו לאפיפיור אין בעיה עם זה, אז מה זה ספורט בכלל? בעוד שבאנגליה ובגרמניה יש קמפיינים מוצלחים נגד גזענות והומופוביה ביציעים, בארץ המצב עדיין תקוע. יכול מאוד להיות שהשנה הזאת תיכנס לדפי ההיסטוריה כשנה מחוננת בתחום היציאה מהארון של עולם הספורט המקצועי גם בארץ".