>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
הרב פרומן האמין ששלום צריך להיות "שלום דתי". הוא היה בהחלט דמות יוצאת דופן בנוף רבני ההתנחלויות, שהאמינו בהידברות עם הגרועים שבאויבינו כי שלום עושים עם אויבים.
והיו לו כוונות טובות. הוא פעל מתוך כן ואמיתי רצון למנוע שפיכות דמים. מתוך אמונה שרק אנשי הדת יביאו שלום. אחרי הכל, הרב פרומן הרגיש שיש בין אנשי הדת של חמאס ובינו הרבה מן המשותף, ואפשר לוותר על המפריד למען המאחד.
השנאה איחדה בין שלוש הדתות כפי שלא היו מאוחדות מעולם
ומהו אותו הדבר שמאחד את האיסלאם הקיצוני עם כבוד הרב, מנוחתו עדן? אני זוכר משהו כזה. זיכרון רחוק שכל כך נוח לשכוח בימים בהם כבוד המת חשוב מכבודם של מאות אלפי סוטים... סליחה, הומואים.
השנה הייתה שנת 2006. אני וחבריי, מתנדבי הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות, סופגים קללות, גידופים, הסתה לרצח ושאר ירקות – כפי שניתן לראות ביצירת המופת של ניצן גלעדי, "ירושלים גאה להציג".
בעיר הקודש מתקיים כנס בין-דתי חסר תקדים. מעולם לא נראו אנשי דת יהודים, מוסלמים ונוצרים כה מאוחדים. מצטלמים יחד, מתחבקים, מצטטים את הקו-קלוקס-קלן (במשפט המתחרז כל כך יפה באנגלית: "אלוהים ברא את אדם וחווה, אלוהים לא ברא את אדם וסטיב"). השנאה כלפי קהילת הלהט"ב איחדה בין שלוש הדתות כפי שלא הייתה מאוחדת מעולם.
הרב פרומן הבהיר כי הנפת "דגל הטומאה" בירושלים תביא לשפיכות דמים, לא רק בארץ הקודש – אלא גם בפריז, בלונדון ובכל העולם המערבי. גם מסית לאלימות, גם מתריע מפניה.
לסבית דתייה מספרת על מצוקה – הרב מטיח שנאה בפרצופה
הרב פרומן היה מלא באהבת אדם. אלא אם מדובר באדם ההומו. כי על בת לסבית צריך לשבת שבעה – כפי שנחשף לראשונה על ידי ארגון חברותא – הומואים דתיים.
מדובר היה בדיון שהנחתה העיתונאית גל גבאי. ברכה קורן, לסבית דתיה, סיפרה כי הוריה לא מוכנים לארח אותה בשבת עם בת זוגה. בתגובה אמר לה כבוד הרב: "אני מוכן לדבר עם ההורים שלך. תני לי את הכתובת, אני אדבר ואגיד להם: 'הורים, בואו תשבו עליה שבעה, תבכו'".
מזכיר לי קצת את הצחוקים של כיתה ד', שבו היינו "מייבשים" חבר לכיתה ואומרים לו: "אם מישהו מרביץ לך, תגיד לי, אני אעזור לו".
יחסית הכל נפלא: עם המילה "יחסית" אפשר להצדיק לייפות כל דבר
"יחסית לרב אורתודוכסי הוא היה דמות חיובית", יאמרו לי המסנגרים. איזו מילה יפה זאת, "יחסית". הלוא איתה אפשר להצדיק ולייפות כל דבר.
יחסית, גם האפרטהייד הוא דבר טוב. יחסית, גם הכיבוש הוא דבר טוב. יחסית, גם הדרת נשים היא דבר טוב. יחסית, גם כפייה דתית היא דבר טוב. יחסית, גם יאסר ערפאת היה אדם טוב. יחסית, גם הרב מאיר כהנא היה אדם טוב. יחסית, גם קפיטליזם חזירי ורומס הוא דבר טוב. יחסית, גם אנטישמיות היא דבר טוב. יחסית הכל נפלא!
הכל יחסי בחיים. אבל אני לא מגלה סלחנות כלפי אלה שמאמינים בעשיית שלום עם אנשי חמאס על הגב שלי! אני לא מגלה סלחנות כלפי אנשים שהסיתו נגדי ונגד חבריי "הטמאים" וחברו לאנשים שהסיתו לרצח שלנו.
אז מה אם הוא היה רב אורתודוכסי? יש היום מספיק רבנים אורתודוכסים שהבינו כי הומופוביה היא דבר פסול וכי הומוסקסואליות אינה פגם. די אם אזכיר את הרב שי פירון, שהפך לבן ברית של קהילת הלהט"ב, והיה לו האומץ לומר ל-mako גאווה: "התבגרתי, למדתי משהו בעשר השנים האחרונות".
אז כן, כבוד הרב, מנוחתו עדן, פעל למען השלום ממניעים טהורים. הוא היה מקורי. אז מה? אדם שמסית נגד ציבור שלם ואומר למישהי קבל עם ועדה כי הוריה צריכים לשבת עליה שבעה כי היא לסבית הוא לא צדיק, הוא אדם בזוי. הוא היה הומופוב חשוך. הומופוביה היא הומופוביה היא הומופוביה!