נערה טרנסג'נדרית בת 15 ממרכז הארץ, שהוריה התגרשו לפני מספר שנים, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה, בבקשה לאשר לה טיפול הורמונלי כחלק מהליך ההתאמה המגדרית אותו היא מעוניינת לעבור, וזאת למרות ההתנגדות הנחרצת של אבא שלה.
אביה של הנערה שמע כי היא מתכוונת לעבור טיפול הורמונלי ואסר עליה לעשות זאת. משום שהחוק מחייב את הסכמתם של שני ההורים לטיפולים אלה, היא פנתה בלית ברירה לבית המשפט כדי שיכריע בעניין. במהלך הדיון הראשון, טען האב כי אין לבית המשפט סמכות לדון בענייניה של בתו, אלא רק לבית הדין הרבני.
"נכון שאני מתנגד לתהליך הזה, אבל בית משפט אזרחי לא יכול לדון בבקשה של בתי, אלא רק לבית הדין הרבני שדן בגירושין וקבע את המשמורת על בתו", אמר לשופטת אפרת ונקרט שדנה בבקשתו. "רק לבית הדין יש סמכות בלעדית לדון בסוגיה הזו".
השופטת ונקרט דחתה את טענותיו של האב וקבעה כי בית המשפט רשאי לדון בבקשה, ללא קשר להליך הגירושין שעבר או החלטות בית הדין הרבני. "סבורה אני כי לבית משפט זה יש סמכות לדון בתביעת הקטינה, ואין היא כבולה בהסכמות ההורים, אשר הקנו את הסמכות לבית הדין הרבני, וזאת בהסכם הגירושין ביניהם", נימקה השופטת את החלטתה.
שרית בן שימול, מנכ"לית ברית הלביאות - ארגון משפחות לילדים.ות טרנס, מספרת כי היא מכירה באופן אישי שני מקרים דומים. "לעיתים משפחות חוות קשיים בהן צד אחד מלווה את הילד ומה שעומד מול עיניו זו רווחתו בלבד, ואילו הצד השני מתבצר בעמדותיו ומסרב לאפשר לילד לממש הזהות המגדרית שלו", היא מספרת.
"במקרים כאלה אפשר לפנות לסיוע משפטי ויש לא מעט גופים המעניקים סיוע כזה, גם פרו בונו. אני מכירה אישית שני מקרים כאלה. אחד נמצא בתהליכים בימים אלה ובשני הספיק רק מכתב התראה שהצליח לשכנע את האבא שאם לא ישתף עם האם והבת פעולה, הוא יגיע לבית משפט".
כדאי לציין כי העיקרון השולט בבית הדין למשפחה הוא רווחת הילד, לכן אם ישתכנע כי ההתאמה המגדרית היא רצונו האמיתי של הקטין או הקטינה, הסיכויים שבית המשפט יתן את האישור המיוחל הם גבוהים, אפילו אם אחד ההורים או שניהם מתנגדים לכך. במקרה הספציפי הזה, הנערה המדוברת בת 15, לכן הסיכויים שבית המשפט לא יענה לבקשה קלושים.
שרית, במקרה הזה אפשר להישאר אופטימיים?
"זה בעיקר תלוי אם יש מי שעומד לצידו. אם יש הורה שעומד לצידו ונלחם לטובתו, אז הסיכויים גדלים. אבל יש מקרים בהם אין לילד תמיכה משפחתית, והצעירים נזרקים לרחוב או גרים במסגרות לנוער במצוקה, שם מן הסתם הרבה יותר קשה להם להשמיע את קולם".