כאשר טייסת החיפוש וההצלה, סגן איילה הולדום חזרה לבסיס, היא הציגה בפני השומר את תג הזיהוי שלה בו הופיעה התמונה שלה כפי שנראתה עד לפני שבועיים – כגבר. מילותיו של השומר "אל דאגה, את לא הראשונה ובטח גם לא האחרונה", חידדו עבורה את המציאות החדשה – איילה חוזרת לעבודה כאישה.
הולדום בת ה-34 היא קצינה מעוטרת בחיל האוויר הבריטי והטייסת הצבאית הטרנסג'נדרית המוצהרת הראשונה והיחידה בבריטניה. בין העמיתים עמם חלקה את הנושא היה לא אחר מאשר הנסיך וויליאם, שהיה באותה העת טייס משנה בחיל האוויר המלכותי.
הנסיך מצדו הראה תמיכה והבנה, והחתונה המלכותית שהתקיימה בשנת 2011 הייתה אחד האירועים הראשונים אליהם הגיעה הולדום לאחר תהליך השינוי, כשהיא מלווה בבת זוגה, איתה היא מתגוררת כעת.
"התגובה של עמיתיי מהטייסת הייתה מדהימה", היא אומרת. "אני חושבת שהם היו מופתעים, כי הייתי די מיומנת בהתחזות לגבר. אבל כשחזרתי כאישה הייתה קבלה ואמפתיה מלאה. אפילו קצינים ותיקים שגדלו בימים בהם היו מתעללים באנשים כמוני, באו לברך אותי. אני יכולה להבין למה מישהו יכול לחשוב שזה קשה. גברים יוצאים למלחמה ונשים נשארות בבית לטפל בילדים - זה הסיפור הצבאי המסורתי. אבל להיות טרנסג'נדר בחיל האוויר זה במובן מסוים קל יותר מאשר בחיים האזרחיים. לצבא יש מדיניות וכללים, ומה שאנחנו עושים הוא לעמוד בהם. זה שומר על דברים פשוטים. גם בנושא הזה", היא אומרת בחיוך.
הולדום מתגוררת היום עם זוגתה בבסיס חיל האוויר עם החתולים, האקווריום וערימות הספרים שלהן. אל האווירה הביתית הזו הן מקוות להכניס בקרוב תינוק שייוולד מזרע אותו הקפיאה הולדום לפני השינוי.
אך לא תמיד הולדום הרגישה בטוחה במסגרת הצבא. בראיון הראשון שלה סיפרה כיצד הייתה קרובה להתאבד בשל לחץ חברתי שהוטל עליה להיות בכושר רב כגבר.
"זה לא הייתי אני. מאז גיל הנערות הרגשתי חלל בתוכי. זה הניע אותי להישגיות וגרם לי להצטרף לצבא, ללמוד לטוס, להצטיין כטייסת חיפוש והצלה, אבל זה אף פעם לא היה מספיק, כי העצמי שלי לא התאים לדימוי החיצוני שלי ולא יכולתי לחיות בשקר. ידעתי שאני לא הומו, אבל לא העזתי לשאול את עצמי האם אני טרנסג'נדרית בגלל הסטיגמה הקשורה לכך. את יודעת שאת מסתכנת בנידוי, לעג וזלזול. את מסכנת את הקריירה שלך, את קשרי המשפחה והידידות שלך, וזו הסיבה שאת מכחישה את זה אפילו לעצמך עד שהצורך לעשות משהו בקשר לזה הוא כה קשה, שהופך את החיים לבלתי אפשריים".
הולדום מודה שהיא חשבה על התאבדות. "כל החיים שלי הרגישו ריקים וחסרי ערך ובסופו של דבר החשבון היה פשוט, או שאני עושה את השינוי או שאני מתאבדת".
ההחלטה לעבור את השינוי זיכתה את הולדום בשני ניצחונות גדולים – החיים בנישואים שהוגדרו על ידי אהבה ולא על ידי מגדר, והתמיכה של חיל האוויר המלכותי. היא מדגישה כל הזמן כמה סביבה צבאית השופטת אותה על פי כישוריה המקצועיים ולא על ידי המיניות והמגדר היא מקום נוח להיות בו. "זה לא מופרך לומר שנשים בצבא הן לעתים קרובות אחד מהחבר'ה. להיות הומו, טראנס, או להיות אישה בעולם של גברים, זה קל הרבה יותר ממה שחושבים כי זו עבודה ממוקדת משימה. אנשים דואגים בראש ובראשונה ליכולת שלך לעשות את העבודה".
הולדום הייתה מודאגת שמא תאלץ לוותר על קריירת הטיסה שלה, אבל היא טעתה. "בדיוק כפי שהפחדים שלי על אובדן האהבה של בני המשפחה והחברים שלי היו בלתי מבוססים".
במסגרת תפקידה בטייסת חילוץ והצלה, נאלצת הולדום לעשות דברים המוגדרים "אמיצים". אך היא עדיין טוענת שהדבר האמיץ ביותר שעשתה היה השלכת הגוף איתו היא נולדה כדי לחיות כאישה שהיא יודעת שהיא.
היום, ארבע שנים אחרי המעבר, היא אמיצה מספיק גם לחלוק את סיפורה. "למה להסתיר את זה?" היא שואלת, "למה לחזק את הטאבו? להיות טרנסג'נדר הוא אחד האזורים האחרונים של דעות קדומות. זה כמו נושא הגזע או ההומוסקסואליות לפני דור, ואני מקווה שאנשים טרנסג'נדרים יצליחו לעורר את אותו השינוי בחברה היום".