ג’וזף הסקינס הור, רופא לבריאות מינית ו-HIV, נדבק בנגיף הקורונה בזמן עבודתו במחלקה. לאחר שהחלים, הוא התנדב לתרום פלזמה, כלומר את הנוגדנים לקורונה שנמצאים בדמו, במטרה לספק אותם לחולי קורונה שמצבם מצריך זאת. הוא גילה, לצערו הרב, שלא יוכל לתרום בגלל החוק המפלה בממלכה המאוחדת, האוסר על גברים הומואים וביסקסואלים לתרום דם, בדומה לחוק הנהוג בישראל.

"למען האמת זה היה די משפיל", סיפר לחדשות BBC 5, “זה החזיר אותי לימים בהם הייתי צעיר ולא בנוח עם המיניות שלי, נבוך ומלא אשמה. זה די מוזר בהתחשב בזה שידעתי מה עומדים לספר לי מאחר ודיברתי עם אחרים שהיו באותו תהליך. אז למעשה ציפיתי לתשובה כזו ועדיין הופתעתי מכמה מאכזב זה היה".

האכזבה של הסקינס נבעה בעיקרה מכך שהתקנות המיושנות של רשויות הבריאות נוגעות בו אישית, הן בהיותו רופא המתמחה ב-HIV והן כהומו. "זה מבוסס על התפיסה של קבוצות בסיכון גבוה לווירוסים מועברים בדם כמו HIV וצהבת, ומבוסס כמו כן על הרגלי המין של אנשים... אבל אם מדובר בגבר שנשוי במשך 20-30 שנה למישהו בזוגיות מונוגמית, ולא היה לו פרטנר אחר במשך חודשים או שנים, הוא אינו מציב סיכון גבוה יותר ל-HIV בתרומת דם מאשר גבר הטרוסקסואל אחר בזוגיות מונוגמית".

לטענתו, סדרה פשוטה של שאלות תוכל למצוא עד איזו רמה מהווה תורם פוטנציאלי סיכון. השאלות יגעו בתדירות החלפת פרטנרים ובשימוש באמצעי הגנה, ובכך, על אף שחלק מן הגברים הסטרייטים שבאים לתרום דם יסורבו, הרבה גברים הומואים וביסקסואלים יוכלו לתרום.

נכון להיום, מערך הבריאות הלאומי של הממלכה המאוחדת, NHS, עובדת עם וועדה לבדיקת השפעת השימוש בהערכת סיכון אישית, ומסקנות הוועדה יוגשו בסוף השנה הנוכחית. "אנחנו צריכים מערכת ברירת תורמים בטוחה שתוכל להתמודד עם מספר גדול של אנשים", אומרת ד"ר סו בריילספורד, מובילת הוועדה, "עלינו להבין אילו שאלות רלוונטיות יותר להערכת סיכון, והאם ישנן שאלות מסוימות שעלולות להניא אנשים מלתרום".