הסופרת הבריטית ג'ונו דוסון, שספריה לקהל הצעיר יותר זכו בפרסים, התראיינה לאחרונה לדיילי מייל ושיתפה בחשש לצאת לרחוב ובמעבר שלה. "בסופו של דבר, אני מי שהייתי אמורה להיות. שחררתי כל כבל ברמה הגופנית הרגשית והרוחנית. אך למעשה זה מסע מפרך. אף אחת לא החלה במעבר בשביל הצחוקים", מכריזה דוסון בראיון. "הגרוע מכל הוא הפחד שיתקפו או ירצחו אותך ברחוב. גברים בקבוצות יכולים להיות מאוד לא נעימים", היא מוסיפה.
ספריה של דוסון עוסקים לרוב בחוויה הקווירית, ובשנת 2014 אף פרסמה ספר בשם "הספר הזה גיי", סוג של מדריך לנוער להט"בי. לפני שהתפרנסה מכתיבה, דוסון עבדה כמורה בבית הספר, ואף ייצגה את הארגון הגאה "סטונוול" כדמות מופת לחינוך. דו"ח שהוציא הארגון בקיץ שעבר מצא כי לפחות 2 מתוך 5 א.נשים טרנסג'נדרים/ות נמנעים/ות מרחובות מסוימים מחשש לאלימות.
"אף פעם לא ראיתי את עצמי כבן. הייתי ילד קטן, אז תסלחו לי על צרות האופקים המגדרית, אבל חשבתי שבנים זה זבל", כתבה דוסון במאמר כחלק מטור קבוע שפרסמה במגזין "גלמור" על המעבר שלה, "ולמרות זאת לא הפסקתי לחלום. בעודי נגררת אחרי אמי ואחותי בטאמי גירל או C&A, הייתי מרכיבה את תלבושת החלומות שלי ותוהה איך אסדר את השיער לו הייתי בת".
>> יום היסטורי: "ניצחנו בענק, המחאה רק החלה"
>> חוק הפונדקאות הוא רק הגפרור שהצית את השריפה
למרות שעבודתה כמורה ומחנכת עלתה יפה, דוסון לא הייתה מרוצה. "ללא תלות במטרות שהגשמתי, ובכמה חתיכים היו בני הזוג שלי, תמיד הרגשתי שמשהו לא יושב טוב", היא מסבירה, "וזו הייתי אני. לא הייתי בטוב עם עצמי".