בשונה ממה שאפשר אולי ללמוד מאתרי פורנו, חיילים אמריקאים נאלצו עד לא מזמן להסתיר את נטיותיהם. אתמול (30.11) לפני עשרים ושתיים שנה, הועברה התקנה העשירית בתקנון הצבאי האמריקאי (ליתר דיוק, בסעיף 654 בפרק 37), שעניינה: השתלבות והתמודדות עם הומוסקסואלים בצבא. לימים, זכתה התקנה לכינוי "אל תשאל, אל תספר", ובשפת המקור - Don’t Ask, Don't Tell.
התקנה התנתה את שירותם של לסביות, הומואים וביסקסואלים בצבא האמריקאי בכך שישמרו בסוד את נטייתם המינית. כלומר, הפגנת התנהגות הומוסקסואלית או שיחה על אורח חיים הומוסקסואלי תיחשב עילה להדחה מהתפקיד. המפקדים, מצדם, יימנעו מליזום חקירה אודות מעשים או חיילים שנחשדים בהומוסקסואליות, ומכאן החלק של Don't Ask בכינוי. הצידוק לכך, למקרה שתהיתם: החשש שמא התנהגות הומוסקסואלית תפגע בגיבוש היחידות. כי כפי שיעידו פחות או יותר כל מי ששירתו בצה"ל, אין שום דבר הומו-ארוטי בהתנהגות של חיילים בבסיס סגור.
למרבה האירוניה, התקנה נחקקה כמעין פתרון לבעיית ההומופוביה שפשתה בצבא האמריקאי באותה תקופה, אולם היישום שלה בשטח גרר את ההיפך המוחלט. חיילים שסבלו מהצקות עקב נטיותיהם ופנו למפקדיהם – נחשפו כהומוסקסואלים והודחו מתפקידם. במהלך השנים בהן הוחלה המדיניות, למעלה מ-13,000 חיילות וחיילים הודחו מתפקידם לאחר שנטייתם התגלתה. התקנה נשארה בתוקף עד סוף 2010, אז הוכרזה כלא-חוקתית ובוטלה, בהדרגה, ברחבי ארצות הברית.
ואצלנו? נספר בזריזות שבצה"ל נכנסה לתוקף כבר ב-1993 הוראת קבע של אגף כוח האדם (אכ"א), ובה נקבע ש"שהומוסקסואלים ראויים לשירות צבאי כאחרים". זאת לאחר שעשר שנים קודם לכן, נמנתה הומוסקסואליות כאחת מהפרעות הנפש שבגינן מותר לפסול חייל או חיילת משירות או תפקיד מסווג. החל מ-1998, הוסרו כל ההתייחסויות לנטיות מיניות בהוראות המטה הכללי.
