בסוף השבוע האחרון הצביעו אזרחי אירלנד על השאלה האם לאפשר נישואים גאים במדינה. 62% מהאזרחים הצביעו בעד, והפכו את אירלנד למדינה הראשונה המאשרת נישואים גאים במשאל עם.
מדובר בנושא בעייתי למשאל עם, בכל זאת לא מדובר בהחזרת שטחים או שינוי שיטת הממשל, אך משאלי עם היא שיטה נפוצה באירלנד, בעיקר כאשר מדובר בשינויים חוקתיים.
כשקוראים על משאל העם, על התנגדות העזה של הכנסייה במדינה בה הפלות עדיין לא חוקיות, ועל התוצאה שהושגה, אי אפשר שלא להשוות את אירלנד עם ישראל, ולחשוב האם תרחיש כזה יכול להתקיים גם בישראל?
מי אמר שלא?
ישנן מגוון טענות המייחדות את ישראל משאר המדינות, אך בחינה של הטענות הללו מראה שהדמיון בינינו לבין אירלנד גדול הרבה יותר ממש שחשבנו.
מדינת ישראל היא מדינה בעלת צביון דתי, ונישואים גאים מנוגדים לתורה.
זה נכון שבמדינת ישראל, שרוב אזרחיה מגדירים את עצמם כשומרי מסורת, יש לדת השפעה גדולה על חיי היומיום. אך גם הכנסייה באירלנד היא בעלת השפעה רבה על אזרחיה הקתוליים של המדינה, המתחנכים במערכת חינוך קתולית על ברכי הדת, הולכים לכנסייה בימי ראשון וגומעים את ערכיה מגיל צעיר.
זה כנראה מה שגרם לכנסייה באירלנד להיות מופתעת מאוד מהתוצאות, כפי שהגיב ודירמויד מרטין, הארכיבישוף של דבלין, כשאמר כי רוב הצעירים שהצביעו בעד, הם תוצר של מערכת החינוך הקתולית והיו תחתיה במשך 12 שנה ולכן הוא תוהה כיצד מסרי הכנסייה חלפו על פניהם.
הסמכות הבלעדית היא של הרבנות.
נכון. בישראל לא נהוגה הפרדת הדת מהמדינה, והרבנות היא הסמכות הבלעדית בנושאי נישואים וגירושים, אך אין שום סיבה שמצב זה ימשיך ויתקיים, במידה ורוב העם חושב שיש לשנותו.
כמו הרבנות בישראל, גם הכנסייה באירלנד התעקשה להתנגד לנישואים גאים, והשתמשה בכנסים והמפגשים עם מאמיניה על מנת להעביר את המסר. אך כמו שהכנסייה הקתולית לא נהנית היום מהתמיכה לה זכתה בעבר, גם הרבנות הישראלית סופגת ביקורת על הליכי הגירושים וסרבני הגט גם ללא קשר לקהילה הגאה.
בעד זכויות. נגד הכרה.
גם ההצהרה הזו היא לא המצאה ישראלית. המשפט המוכר לנו מנאומיו של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, שהושמעה בגרסות שונות גם מפי רבנים בישראל, הוא אותו משפט ששימש את ראשי הכנסייה בקמפיין שלהם נגד הנישואים הגאים, בו הבהירו כי יש לכבד את זכויותיהם של גאים וגאות מבלי לשנות את ההגדרה של נישואים.
ההבדל הוא שבאירלנד הזכות קיימת כבר משנת 2001, אז אושרו איחודים אזרחיים בין בני זוג מאותו המין. בישראל לעומת זאת, עדיין אין שום הסדר המאפשר כל סוג של איחוד בין בני זוג מאותו המין, אלא אם הם "עובדים על המערכת" - נישאים בחו"ל ולאחר מכן חוזרים לישראל כנשואים ונרשמים כך.
אולי יש רוב בעד נישואים גאים בתל אביב, אבל לא בפריפריה
אולי, ואולי לא. בסקרים קודמים שבוצעו, נמצא כי 70% מאוכלוסיית המדינה תומכת בנישואים גאים. בכל מקרה, המצב דומה גם באירלנד, בה בעוד במרכז המדינה ובעיר הבירה יש אחוזים גבוהים יותר שהצביעו בעד נישואים הגאים, באזורים מרוחקים יותר בהם לכנסייה הקתולית יש השפעה רבה, רוב המצביעים הצביעו נגד. אך מכיוון שבמשאל עם, בדיוק כמו בבחירות, כל קול קובע, וכל קול שווה, הושגה התוצאה הרצויה.
ישראל היא מדינה שמרנית.
למרות ההתקדמות המטאורית של אירלנד בסוף השבוע האחרון, במשך שנים נחשבה אירלנד לאחת המדינות השמרניות ביבשת. לפני שני עשורים, רק שליש מאזרחי אירלנד תמך בהסרת האיסור על יחסים חד-מיניים בין גברים מעל גיל 17, שהוסר רק בשנת 1993. כאשר בישראל הוסר האיסור 5 שנים מוקדם יותר בשנת 1988 על ידי שולמית אלוני, אך גם לפני כן הוא מעולם לא נאכף.
גם בנוגע לנושאים אחרים מחזיקים האירים בדעות שמרניות. ב-1995 אישרו האירים במשאל עם ברוב דחוק בלבד את הזכות להתגרש.
גם נושא ההפלות, שמהווה גם הוא מדד לליברליות, שנוי במחלוקת במדינה שעדיין אוסרת הפלות בחוק, לאחר שבשנת 1983 אושר, גם כן בממשל עם, תיקון לחוקה האירית האוסר על כל צורה של טיפול להפסקת הריון, גם במקרים של סכנה ממשית לחיי האם.
למרות כוחה של הכנסייה, התפיסות השמרניות והצביון הדתי, הדומים מאוד לנעשה בישראל, משאל העם הראה את רצונו האמיתי של העם. אך תגובתם של חברי הפרלמנט האירי, שקיבלו בהנפת דגלי גאווה את תוצאת משאל העם, מוכיחה שעדיין יש הבדל אחד משמעותי בין שתי המדינות.
האם המנהיגים בישראל יהיו אמיצים דיים ויעבירו את ההחלטה בנושא לידי האזרחים, כפי שעשו עמיתיהם האירים? אם רצון העם חשוב להם כפי שהם טוענים, אולי זה מה שעליהם לעשות.