מרי וולש בת ה-72 ובוו ננס בת ה-68 חיפשו לעצמן בית בסביבה תומכת ומכילה, שתאפשר להן להשיג את העזרה לה אולי יזדקקו בזקנתן. השתיים פנו למתחם המגורים פרנדשיפ וילג', בסמוך לעיר מגוריהן סנט לואיס במדינת מיזורי בארה"ב. הנהלת הכפר סירבה לקבל אותן כדיירות, או להשיב להן את הפיקדון על סך 2,000 דולר ששילמו בהרשמה. כעת מרי ובוורלי תובעות את המקום לדין בגין אפליה על רקע נטייה מינית. מומחים טוענים שהסיכויים לניצחון בתביעה קטנים מאוד.
כעבור מספר ביקורים ותשלום פיקדון ודמי הרשמה, נאמר לזוג שבקשתן נדחתה, וזה נוסח המכתב: "בקשתכן לחלוק יחידת מגורים אחת לא עולה בקנה אחד עם קטגוריות המגורים המותרות בידי מדיניות ארוכת השנים של פרנדשיפ וילג' סאנסט הילס".
לאחר בירור נוסף מצאו השתיים את הסיבה האמיתית שבגללה נדחו. "ברוח ערכי המקרא", כך נכתב אודות המקום, "אנו מציעים לקהילה הוותיקה שירותים איכותיים למען בריאות ואריכות ימים". אם חופרים עמוק יותר לתוך מדיניות המוסד, ניתן למצוא סעיף המגדיר נישואים "איחוד בין גבר לאישה, כפי שמובנים הנישואים במקרא".
"הסיבה היחידה שבגינה נמנע ממרי ובוו למצוא מקום מגורים היא בגלל שהן נשואות זו לזו במקום לגבר", מסבירה ג'ולי ווילנסקי, עו"ד בכירה במרכז הלאומי לזכויות לסביות ארה"ב, "זוהי אפליה, חד וחלק. המדיניות של פרנדשיפ וילג' פוגעת בזוגות חד מיניים רבים באזור המטרופולין סנט לואיס".
>> "אל תתנו לנו להיות הורים, תתנו ליגאל עמיר"
>> חוק הפונדקאות הוא רק הגפרור שהצית את השריפה
>> כך הפכנו אחת המדינות עם הכי הרבה משפחות גאות
לצערן הרב, ייתכן שהדבר היחיד שיזכו בתביעה הוא בכספי הפיקדון שלהן. החוק המונע אפליה בדיור, לא אוסר על אפליה במקרים של שירותי דיור בבעלות חברות פרטיות, ואילו את פרנדשיפ וילג' מנהלת עמותה נוצרית ללא מטרות רווח. לכן אי אפשר לתבוע אותם על סירוב משום סוג. בדומה למקרה של הקונדיטור ההומופוב, סירוב מתן שירותים בידי אנשים פרטיים, במקום בו קיימת אלטרנטיבה, אינו בר הענשה.