>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
שנות ה-30': אישור מהרופא כי את אישה
תהיות לגבי מי נחשבת לספורטאית עלו לדיון מחודש בשבוע שעבר, אחרי שלראשונה במאה ה-21 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי על ביצוע "בדיקת מין" כימית לספורטאיות שחשודות בחוסר נשיות. הכוונה היא שהוועד האולימפי הבינלאומי, ואתו כל התאחדויות הספורט הקשורות אליו, מחזיר את מבחן המין כמדיניות גורפת, אך הפעם ייקבע מיהי אישה על-פי פרמטר אחד: ספורטאית שרמת הטסטוסטרון שלה גבוהה מהמקובל אצל נשים ותגיע לרמה המינימלית של גבר, לא תיחשב אישה ולכן תיפסל. לא תעזור לה העובדה שנולדה כאישה לכל דבר; לא תסייע לה גם העובדה שיתברר כי גופה פעיל מבחינה הורמונלית באופן טבעי וכי אין לה יכולת לשלוט על רמת הטסטוסטרון.
עשרות שנים ניסו ראשי הספורט העולמי לבדוק מיהי ספורטאית. בתחילה היה מדובר במבחן פשוט של אבחנה חיצונית מי נראית נשית. הבחינה הזו הביאה לכך, שגבר בשם היינריך ראטיין התחרה בשם דורה ראטיין במשלחת של גרמניה במשחקי 1936 בתחרות הקפיצה לגובה (התרמית נעשתה כדי למנוע משיאנית גרמניה גרטל ברגמן היהודייה להתחרות במשלחת), כיוון שהיה בעל שיער ארוך ומראהו היה נשי דיו. החל מ-1948 נדרשו נשים לספק אישור חתום על-ידי רופא שהן נשים על מנת להתחרות, ובראשית שנות ה-60 נדרשו הספורטאיות להתייצב עירומות כדי להוכיח שהן נשים.
המעמד המבזה הזה נפסק ב-1967, אז החל השימוש בבדיקה כרומוזומלית לקביעה מי היא ספורטאית. אך המדע לא ידע להבחין אז במקרים בהם נשים נשאו כרומוזום גברי ואילו גברים היו בעלי כרומוזום נשי, והקביעה לא היתה מדויקת. השיא היה במקרה של האצנית מריה ז'וז'ה מרטינז-פאטינו, שהשתתפה באליפות העולם באתלטיקה ב-1983 ועברה בו את המבדק הכרומוזומלי שהעניק לה את האישור שהיא אישה. בבואה למשחקי האוניברסיאדה ב-1985 ביפן, היא ניגשה שוב לבדיקה. התוצאה היתה מפתיעה - הספורטאית אינה אישה.
הוועד האולימפי הבינלאומי הורה על השעייתה ועל מחיקת כל הישגיה. מאבק משפטי הביא לשינוי הקביעה, ולהכרה שמרטינז-פאטיניו היא אישה והבעיה היא בהגדרה שקבעו ראשי הספורט ביחס לשאלה מיהי אישה. החל משנת 2000 נטש הוועד האולימפי הבינלאומי כל ניסיון לבצע מבחן של הגדרת המיניות של הספורטאיות. עם זאת נקבע, שבכל מקרה בו יש מקום לבחון סוגיה זו, תופנה הספורטאית החשודה כגברית לסדרת בדיקות - מעבדה וקליניות.
רק הטסטוסטרון יקבע
קסטר סמניה, רצת ה-800 מטר מדרום אפריקה, שזכתה בזהב באליפות העולם בברלין ב-2009, הביאה את עולם הספורט לדון מחדש בסוגיה. עם שובה לדרום אפריקה עברה בדיקות שונות, שהיא סברה שהן חלק מבדיקות לגילוי סמים או חומרים אסורים בדם, ובהן גם חודרניות, מבלי שנאמר לה מה תכלית הבדיקות. בסיומן נקבע כי היא רשאית להתחרות כאישה, למרות שרמת הטסטוסטרון בדמה היה פי שלושה מרמה נורמלית אצל אישה (מאחר ועדיין היו רחוקות מהרמה המינימלית אצל גבר).
הבעיה היא כפי שטוענים חוקרים בכירים בתחום, כי מקרה קסטר סמניה אינו מעיד על ההבדלה בין ספורטאים לספורטאיות. לטענתם, אין ברמות טסטוסטרון גבוהות לקבוע שאכן מדובר ביתרון לאותה אישה או אינטרסקס על פני נשים, וכי המדע טרם הוכיח כי נשים עם עודף באנדרוגנים (קבוצת הורמונים, ובהם גם טסטוסטרון) אכן מייצרות שובר שוויון בתחום הספורט.
ההתמקדות רק בטסטוסטרון, תוך התעלמות ממכלול גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים המייצרים את המצוינות הספורטיבית, היא בבחינת הפתרון הקל. היא באה לשרת את ההוגנות הספורטיבית, אבל מתעלמת מכך שאותן נשים לא עשו מניפולציה ביולוגית להגברת רמת ההורמון האמור, אלא נולדו אתו, ורק כדי להתחרות הן עוברות הליכים רפואיים וחברתיים שהנחיצות שלהם לא ברורה, ובכך מופר אותו עיקרון של הוגנות והשוויון ביחס לספורטאיות האחרות.
הוועד האולימפי הבינלאומי נאבק בהצלחה להכללת ייצוג נשי, לראשונה בהיסטוריה בכל 204 המשלחות העושות דרכן ללונדון. כעת יהיה באפשרותו גם לבדוק את נשיותן.
