>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
למרות ששינתה את דעתה באשר לשינוי, קופר עדיין מדברת על עצמה בלשון נקבה. את הניתוח לשינוי מין, שהיה קבוע לינואר, החליטה לבטל.
בסרט מדברת קופר על החלטתה להפסיק את נטילת ההורמונים, בין השאר, במטרה לעסוק בזנות בקרב קהל לקוחות, שאם לנסח זאת בעדינות, מעדיף נשים שלא עברו שינוי ביולוגי מלא. הדבר הוביל לכך שהגוף המשיך להתפתח באופן זכרי – מה שתרם לדיכאון ולשינויים הקיצוניים אותם חשה במצבי הרוח.
"פשוט חשבתי כמה אני בודדה, וכמה אני מרגישה רגע אחד שמחה – ורגע אחרי זה שוקעת לדיכאון", אומרת קופר.
"לא רוצה לחיות בניכור מכל האנשים שאני אוהבת"
קופר מספרת בסרט כי מאז גיל 12 היא חיה כנערה, ובתקופות ממושכות חיה מחוץ לביתה ובתוכו, לסירוגין. הרצון שלה לעבור שינוי ביולוגי גרם למתיחות בינה לבין אמא ואביה החורג, בעוד אביה הביולוגי החליט להתנתק ממנה לחלוטין.
כעת מודה קופר כי חלק גדול מההחלטה שלה לחזור לחיות כזכר הוא לרצות את בני משפחתה. "הרחקתי את המשפחה ממני, והחלטתי שרק אם אחזור לחיות כנער אוכל לפתור זאת. אני לא רוצה לחיות בניכור מכל האנשים שאני אוהבת. זה הסיכוי האחרון שלי לחיים של אושר".
הסרט מציג גם ראיונות שהעניקה קופר בשנה שעברה, בהם היא מספרת כמה הגוף הזכרי שלה מייסר אותה. "אני שונאת את הגוף שלי כפי שהוא", היא אומרת. "אני אהיה שלמה עם עצמי רק כשאהיה בגוף של אישה".
הדיכאון לא נובע רק מתופעות לוואי – אלא גם מגורמים סביבתיים
אלונה שטרן, המרכזת את הקבוצה החברתית לטרנסג'נדרים ואת הקבוצה "קול משלך" לאימון קול נשי במרכז הגאה שבגן מאיר בתל אביב, אומרת כי אחת הבעיות במקרים הדומים לאלה של קופר היא היעדר תמיכה מהסביבה הקרובה.
"חשוב שכל שינוי ייעשה תחת פיקוח פסיכולוגי ושלאותו אדם תהיה התמיכה הנחוצה ממקום שיהיה כמה שיותר מחבק ותומך – בין אם מדובר במשפחה, חברים או קבוצה חברתית", אומרת שטרן. "קל וחומר כשמדובר בנערה בת 17".
שטרן, אשר צפתה בסרט, אומרת כי אמנם לנטילת הורמונים ישנן תופעות לוואי של דיכאון, אולם להידרדרות במצבה הנפשי של קופר ישנם כמה גורמים סביבתיים. "קודם כל, ההתנכרות של המשפחה, היא חיה תקופות ממושכות מחוץ לבית ולעבודה בזנות יש את התרומה שלה לדיכאון".
"אין שום דבר רע בלחזור אחורה"
שטרן אומרת כי מי שמחליט להתחיל בתהליך של שינוי ביולוגי, צריך לדעת על הקשיים הצפויים. "דבר ראשון, צריך לדעת את ההשפעות שקורות עם השינוי ההורמונלי, חוץ מהתהליכים הפיזיים", היא אומרת. "יש המון תופעות לוואי שמשפיעות גם על מצבי הרוח ועל המצב הנפשי.
"לפעמים אנשים מתאכזים מזה שהגוף לא משתנה בן רגע או מספיק מהר. זה רק מגביר את הקושי של ההתמודדות".
מה היית אומרת לאנשים במצבה של קופר, שמתחרטים פתאום?
"קודם כל, לקבל את התמיכה המתאימה מאנשים קרובים ומאנשי מקצוע שמתמחים בנושאים של זהות מגדרית. צריך לתת להם את המקום הנכון לבטא ולספר על הלבטים, גם כשזה אחרי תחילת התהליך. אין שום דבר רע בלחזור אחורה.
"אני מכירה אנשים שעברו תהליכים דומים, שהחלו בטיפול, התחרטו – וככה הגיעו לגיבוש זהותם המגדרית. זאת אחת הסיבות שצריך לעבור את התהליך עם המון סבלנות ועם התמיכה הנכונה.
"דוגמה קיצונית לא טובה ישנה בסיפור שהיה על מיליונר עיראקי, שהיה לו מספיק כסף לרוץ ולעשות מהר מהר את כל הניתוחים. בסוף הוא התחרט, ועכשיו הוא צריך שוב לעבור סדרה של טיפולים כדי לחזור למצב הקודם. לכן, צריך לעשות את זה עם הרבה סבלנות ועם תמיכה נכונה – על מנת שיהיה גם מספיק מרחב זמן להתחרט".