“בכל יום אני שואלת את עצמי, איזו מן ארץ זו שבשביל להיות בה מאושר צריך למות?”, השאלה קורעת הלב הזו מהדהדת באזניה של קטז’ינה קוך מפולין, שבנה מיכאל דמסקי תלה את עצמו למוות בחצר בית המשפחה ב-1 ביוני, בעודו בן 30. בצערה, החליטה האם לזעוק את זעקתו של בנה מיכאל והחלה לספר את סיפורו לכל. בראיון שנתנה לעיתון גזטה וויבורצ’ה סיפרה על הרדיפות הבלתי פוסקות מהם סבל בנה מאז שהיה ילד, וכי מותו אינו אלא עוד תוצאה עצובה לרטוריקה ההומופובית של הנשיא הפולני, אנדז’יי דודה.
"הבן שלי לא היה אידאליסט. הוא היה הכי נורמלי בעולם, הרבה יותר מכל אלה", התייחסה האם להומופוביה הבוערת בפולין, "אנשים כאלה השמידו את הבן שלי. יום ביומו, צעד צעד".
כשהחלה לספר על חייו, נזכרה האם ברגע בו האלימות כנגד בנה החלה. בבית הספר הקתולי בו למד בתור ילד קטן, הוא נהג לשים את מחרוזת התפילה כתכשיטים על היד. "הפציצו אותו בקללות הומופוביות", נזכרת קוך, "מאותו רגע החלה הרדיפה... הכו אותו, ילדים מביעים את עצמם בבוטות, הוא בקושי עבר את זה".
השנים שהעביר דמסקי הצעיר במערכת החינוך היו נוראיות, ועם סיום התיכון, החל בקריירת דוגמנות שסחפה אותו קודם כל לוורשה, בה מתקיימת גם אווירה מקבלת יותר ללהט"בים, ואחר כך למסלולים ברחבי העולם. אך הסביבה המקבלת, והקריירה הפחות או יותר גיי פרנדלי שבחר לעצמו, לא היו מספיקים כדי לעזור לו להיאבק בהומופוביה ובשנאה העצמית שהטרידו את נשמתו במשך שנים.
#LGBTtoLudzie #szczucie #nienawiść #PrawdziwiPolacyKatolicy #prawica pic.twitter.com/TDaT1wFlEK
דמסקי ניגש לטיפול פסיכיאטרי במהלך פרק דיכאוני-אובדני בחייו, וקיבל מרשמים לתרופות הרגעה. תוך זמן לא רב, פיתח התמכרות כפולה בתרופות הרגעה ואלכוהול. נסיבות חייו לא הפכו לקלות יותר. בדצמבר של השנה שעברה מצבו הנפשי הגיע לשפל חדש, עם ניסיון אובדני נוסף. הוא ביקש ללכת שוב לגמילה, אך במכון הגמילה נאמר לו שאינו יכול להיכנס למכון אלא אם יכניס את עצמו לבידוד שם, כשאין אף אחד שידאג לו. בסופו של דבר הגיע לבית אמו.
"כשהבאתי אותו הביתה, הוא בכה. הוא מצא מקום בטוח, בסופו של דבר, אבל הגורל המשיך להתאכזר אליו", היא מעידה, "בסוף מאי, שוב פעם איימו עליו ברחוב. המצב היה נורא. הוא קיבל את זה קשה. הוא חזר הביתה עצבני ואמר שהספיק לו, הוא לא יכול לסבול את זה יותר".
בהסתכלות לאחור, קטז’ינה מבינה כי בנה הכין אותה למותו. ארבע ימים לפני שלקח את חייו, הוא הוביל את אמו לטיול בבית הקברות של סבתו (אם אמו,) והחל לספר לה על הלוויה שלו, ואיך הוא רוצה שיראה הקבר, "אבל הוא התבדח לעיתים קרובות כל כך, לא חשבתי שהוא דיבר ברצינות".
"אני פוחדת שאם לא ישתנה השלטון במדינה הזו, אם אנדז’יי דודה, וגישתו כלפי הקהילה הלהט"בית, ינצחו, ללא ספק יהיו עוד קורבנות כמו בני", היא מזהירה, "נדמה שכל מה שפוליטיקאים עושים היום זה לחזור אל העבר הפשיסטי המזוויע שחנו. אלה אותם תהליכים ובלי ספק הוא יחזור". קוך מתוודה כי הדבר היחידי שמחזיק אותה היא הידיעה שבנה נמצא במקום טוב יותר.