ג'ון בת ה-43 נתמכה בידי משפחתה האוהבת כשהחלה את המעבר בגיל 17, אולם נשים רבות בסינגפור לא חוות כך את המעבר. הציבור בסינגפור שמרן יחסית, וטרנסג'נדריות רבות נאלצות להתמודד עם התפוררות קשרי משפחה וחברות ודחייה מהציבור הרחב. העבודה ברחוב היא הברירה האחרונה לרבות מהן, והנשים שעשו את המעבר בשנות השבעים, השמונים והתשעים אינן יכולות להסתמך על עתידן בתור עובדות מין מבוגרות.
הפערים באפשרויות הדיור בתוך הקהילה הטרנסית בסינגפור, הניעו את ג'ון ואחותה אירן לפתוח את המקלט הראשון לנשים טרנסג'נדריות מחוסרות דיור ב-2014. מאז אירן הלכה לעולמה, ובמקלט החדש מוקדשת פינה לזכרה. "אחותי זכרונה לברכה תמיד אמרה לי שזכינו לכל כך הרבה, ואנחנו חייבות לתת ולפעול יותר למען הזולת. זה מה שנתן לי השראה", מספרת ג'ון בראיון.
קמפיין מימון המונים שפתחה ג'ון למען חידוש המעון הישן זכה להצלחה מל למצופה, ואת התרומות הנדיבות של תושבי סינגפור היא מייעדת לאחזקת המעון לשנתיים הקרובות, שיספק מזון מקלט ותמיכה לבאות בשעריו. המקלט יכול לאכלס עד 12 נשים טרנסיות בכל פעם, ולמעשה ממומן על ידי תרומות בלבד.
התמיכה המפתיעה בקמפיין ושינוי היחס לקהילה הטרנסית בתקשורת בסינגפור, מוביל את ג'ון להאמין שהמקלט ימצה את תפקידו בעתיד הלא רחוק: "המקלט יהפוך להיות מיותר. יבוא היום ואף אחת לא תצטרך מקלט טרנסג'נדרי, בגלל שלכולן תהיה שליטה על חייהן".
סינגפור היא מקרה מיוחד ביחסה לקהילה הטרנסית. השגשוג הכלכלי באי הקטן במיוחד בתחום הפיתוח הרפואי הציב אותו כמקום הראשון באסיה בו נעשו ניתוחים להשמה מינית ב-1971. הממשלה לחצה לביטול הניתוחים הללו 20 שנה מאוחר יותר מחשש שהתעשייה תביא להתפשטות האיידס באי.
הציבור באי, המורכב מרוב סיני ומיעוטים הודים ומלזים, שמרן באופיו, וכך גם המשטר. ובעוד שמצנזרים רמיזות מיניות בתקשורת ואוסרים על החזקת חומרים פורנוגרפיים, תעשיית הזנות חוקית ונמצאת תחת פיקוח ומעקב של הרשויות.
תפיסת העולם של ג'ון פרגמטית, והיא מסלקת מהמשוואה מוסר או פוליטיקה, היא רואה את הצרכים של הקהילה הטרנסג'נדרית ורואה גם את הפתרונות בגובה העיניים. "עובדות מין הן עובדות", היא מכריזה, "זו התעשייה היחידה שבה זהותנו המגדרית אינה מוטלת בספק, ואנו עובדות מין לשם הישרדות, ולא כדי לאשר מחדש את זהותנו המגדרית. העבודה בתעשיית המין העצימה את הקהילה שלנו, אנו מסוגלות לחיות את החיים שאנו בוחרות, ולא נאלצות להיכנע לתכתיבים חברתיים – מה אנחנו צריכות לעשות או איך אנחנו צריכות להשתנות".
הרעיון שנשים טרנסיות נמצאות תמיד במצוקה מכעיס את ג'ון. "לכל אחד יש עליות וירידות בחיים", היא טוענת ומוסיפה, "כאישה טרנסית היו לי מהם הרבה. האתגרים שעמדו בפני אינם רבים יותר משל שאר האנשים, הם פשוט שונים".
מעל לכל, ג'ון רוצה לאפשר לנשים טרנסג'נדריות לאהוב את עצמן. "המתנה הגדולה ביותר שאת יכולה להעניק לעצמך זה להיות אותנטית", היא מסכמת, "זו הרגשה קסומה, ולמרות האפליה שהייתה חלקי כאישה טרנסית, אני עדיין מונה את הדברים בהם בורכתי. אם תסתכלו על זהותי המגדרית תראו רק הגבלות, אבל אם תסתכלו על האישיות שלי, תראו אינסוף אפשרויות ויכולות".
>> "הגוף שלי לא קונבנציונלי, הוא מתריס"
>> חושבים שה"גיידאר" שלכם אף פעם לא מזייף?