מת'יו שוּרקה גדל בבית יהודי בניו ג'רזי, בסביבה יהודית שהוא מתאר כ"לא יותר מדי מסורתית". כבר בתחילת גיל ההתבגרות, הבין שהוא לא נמשך לנשים, ובגיל 16 סיפר לאביו שהוא לא בטוח בנטייתו המינית. "הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ולא משנה מה, ושהוא יהיה שם בשבילי", סיפר שורקה.
אולם לאחר זמן קצר, האב החליט להפנות את מת'יו לטיפול מהסוג שחשבנו שכבר פס מהעולם – טיפול המרה. שורקה החל להיפגש ולשוחח עם מטפל, שהסביר לו שכל בני האדם נולדים הטרוסקסואליים, שרק כתוצאה מטראומת ילדות חלקם הופכים להומואים ולסביות, ושזהו מצב בר-תיקון. הטיפול נמשך כחמש שנים, בהן נאסר על שורקה להתרועע עם נשים, בהן אמו ואחותו, כדי שלא "יספוג" מהן מאפיינים נשיים. "היה קשה מאוד לחזור הביתה מבית הספר ולא לדבר איתן", סיפר שורקה, שהנטייה המינית שלו תוארה על ידי המטפל, בין השאר, כהפרעה כפייתית.
גם לאחר שנים של טיפול, הבין שורקה שהמשיכה שלו לגברים לא פוחתת, ואחרי גיל 18 החליט לעזוב את הטיפול הנפשי שנכפה עליו על ידי אביו ופנה לטיפול סטנדרטי, במטרה להשתקם ולתקן את הנזק שגרמו נסיונות ההמרה. בגיל 23 הוא יצא מהארון בפני חבריו ומשפחתו, והפעם התגובות, כולל זו של אביו, היו תומכות ומכילות, מבלי שום ניסיון לשנותו.
בשנתיים האחרונות שורקה פעיל בתנועת #BornPerfect (נולדנו מושלמים) האמריקאית, שמנסה להביא לחקיקה ארצית כנגד טיפולי המרה. כיום, טיפולים כאלה אסורים בחוק בארבע מדינות בארצות הברית, בהן ניו ג'רזי, המגרש הביתי של שורקה. תנועות רבות ברחבי ארצות הברית פועלות כיום למיגור טיפולי ההמרה, בטענה שאלה גורמים לנזק פסיכולוגי רב למי שהטיפול נכפה עליו. בישראל, אין חקיקה מסודרת בנושא, אולם הסתדרות הפסיכולוגים של ישראל פרסמה כבר לפני חמש שנים נייר עמדה ובו מוסבר שהיא אינה ממליצה עליהם כשיטת פעולה.
עוד בגאווה: