אנדריי (שם בדוי) בן ה-19 חשב שהשינוי הגדול בחייו יהיה הליך ההתאמה המגדרית שעבר, אבל כשהפצצות הרוסיות החלו ליפול על קייב הוא נאלץ לצאת למסע נוסף: מאזרח אוקראיני לפליט מלחמה. כמו מיליוני אוקראיניים שהתעוררו לקול הפגזים, גם הוא הבין שעם הפלישה של פוטין למולדתו החיים לא יהיו אותו הדבר. "זה לא משנה אם אתה טרנס או לא, המלחמה מפחידה את כולם. אני מכיר גם גברים חזקים וגדולים שמאוד מפחדים", הוא אמר בשיחה עם ה-businessinsider. "הייתה לי עבודה נחמדה, מטרות, תוכניות, דירה", נזכר אנדריי, "עכשיו אני לא יכול לחשוב על קייב תחת רוסיה, או על פוטין כעל הנשיא שלנו".
אנדריי ואמו תפסו בתחילה מחסה בתחנת הרכבת התחתית במשך שלושה לילות, שבמהלכם תהו מה יעשו בהמשך, איפה יגורו ולאן ילכו. בזמן שהותם שם, הם קראו כי כל הגברים באוקראינה מגיל 18 ועד 60 אינם יכולים לעזוב את המדינה ומחויבים לשרת בצבא. "לא ידעתי מה לעשות", סיפר. "ידעתי שאני לא יכול לעזוב את אמא שלי, שאני חייב להישאר איתה ולטפל בה. להשאיר אותה לבד פשוט לא הייתה אופציה".
במקביל, הוא אמר, ריחף מעליו האיום של מה שיעשו לו במידה ויישאר: בין אם ייתפס כטרנסג'נדר בממשל חדש ובין אם ישרת בצבא, במדינה שהיחס בה לטרנסים עדיין מלא בדעות קדומות וטרנספוביה. "החלטנו לנסות לצאת מהמדינה, אבל הייתי צריך מישהו שיבין את המצב הספציפי שאני נמצא בו ואיך אוכל לעבור את הגבול".
ב3 במרץ יצר אנדריי קשר, דרך האינסטגרם, עם האקטיביסט והדוגמן ריין דויב דובילסקי, שעוזר לחלץ מאוקראינה טרנסג'נדרים ואנשים נוספים הנתונים בסיכון. לדברי אנדריי, כדי לעזור לו לצאת הם שאלו אותו אם עבר ניתוח תחתון. כשאנדריי ציין בפניהם שלא, הם שאלו אם יש לו את הדרכון הישן שלו, בו הוא רשום כנקבה. למזלו, אומנם לא היה לו את התעודה המקורית, אבל היה לו עותק והם קיוו שזה יספיק.
לאחר יומיים של מסע לא בחרדה, הגיעו אנדרי ואמו לעיר לביב. "היה שם כאוס שלם", הוא נזכר. אחרי שבע שעות ארוכות, הצליחו השניים למצוא מקום ברכבת שיוצאת לכיוון הגבול עם פולין, שם היו צריכים לעבור את בדיקות המסמכים.
"כל כך פחדתי והייתי כל כך עייף", תיאר אנדריי. "דיברתי בלחש כדי שאף אחד לא ישים לב לקול העמוק שלי. מרחתי לק בצבע סגול ולבשתי חולצה של אמא שלי כדי שאראה יותר כנערה. אמא אמרה להם שאיבדנו את המסמכים ושיש לנו רק עותק של תעודת הזהות שלי. המפקחת הסתכלה עליי מקרוב, ביקשה ממני להוריד את הכובע שלי, ואז נתנה לנו לעלות לרכבת". לאחר 15 שעות של נסיעה, ללא אוכל או שתייה, הם הגיעו לגבול. "כל הדרך רעדתי ולא יכולתי לישון. כשהגענו אף אחד כבר לא בדק לנו את המסמכים ופשוט עברנו. מעולם לא הרגשתי כל שמח ומותש".
"זה לא היה לו פשוט להתחפש לאישה", אומר דובילבסקי, "אבל אם הוא היה נשאר באקוראינה לא היה מי שיטפל באמא שלו, והיא הייתה צריכה להיות לבד. לא ידוע מה היה עולה בגורלו אם הוא היה מתגייס או אם פוטין יכבוש את המדינה".
כיום מדורגת אוקראינה במקום ה-39 מתוך 49 ביחסה לזכויות להט"ב, והזימון הצבאי משפיע על לא מעט טרנסים שחוששים ממה שיעשו להם אם יגלו שהם עברו התאמה מגדרית. "הם עומדים בפני סיכון גבוה להטרדה ואלימות", אומרים נציגי ארגון הטרנסג'נדרים האירופי. "באוקראינה יש אנשים נפלאים", מציין דובילבסקי, "עם זאת, הדעות הקדומות שם עדיין שולטות. כשאתה נמצא במצב מלחמה אתה חייב לדעת שהאנשים שנמצאים לצדך יגנו עליך וירצו בך". לדבריו בימים אלו הם פועלים כדי לעזור לכל מי שרוצה להימלט מהמדינה, וכרגע הם עומדים על 100 אחוז הצלחה. "אנחנו לא יכולים להגיד להם שהם לא יחוו טרנסופוביה, אבל אנחנו מבטיחים להם שאם הם אמיצים, יהיו אנשים שיעזרו להם, שהם לא הולכים להינטש".
אנדריי ואמו בטוחים ונמצאים בימים אלו בברלין.