מוריץ וובר, עיתונאי מוזיקה שוויצרי מוכר ומוערך, טען במהלך תוכנית הרדיו "הגברים של שופן", ששודרה בערוץ התרבות של SRF השוויצרי, כי הארכיונאים והמתרגמים התעלמו במכוון מהנטייה המינית של המלחין הפולני האגדי פרדריק שופן. לטענתו של וובר, הדבר נעשה כדי להתאים את האייקון הלאומי של פולין, עליו קרוי בין היתר גם שדה תעופה, לנורמות השמרניות של החברה. שופן, שחי בין השנים 1810-1849, התפרסם במהלך חייו הקצרים בזכות יצירות מופלאות שניצחו את מבחן הזמן ולאחר מותו תורגמו מכתבי אהבה הומוארוטיים שכתב, לכאורה באופן מוטעה במכוון.
וובר חקר 22 ממכתביו המרתקים ופירט במשך שעתיים את "מבול הצהרות האהבה בעלות פן ארוטי ושובב המיועדות לגברים", כך לדבריו. את המכתבים שכתב המלחין הוא שלח לחברו הטוב טיטוס וויצ'כובסקי, והם לרוב התחילו בגילויי אהבה ושייכות: "לחיים היקרים ביותר שלי", כתב בתחילה וחתם ב"תן לי נשיקה, המאהב היקר ביותר".
באחד מתוך 22 המכתבים שנחקרו כתב שופן לוויצי'כובסקי "אתה לא אוהב שמנשקים אותך, אבל אנא הרשה לי לעשות זאת היום. אתה צריך לשלם על החלום המלוכלך שחלמתי עליך אמש". במכתב אחר כתב על טיטוס "האידיאל שלי, אותו אני משרת בנאמנות, עליו חלמתי".
זה לא נגמר כאן. במכתבים אחרים שופן רמז כי נהג לחפש סקס עם גברים בשירותים ציבוריים וכי העניין שלו עם נשים נועד רק ל"מעטה רגשות נסתרים". בנוסף טען וובר כי לא מצא אף עדות לאהבתו של המלחין לסופרן הפולנית קונסטנצה גלדקובסקי, או לאירוסין (הזמניים) עם האמנית הפולנית מריה וודז'ינסקי. בראיון לגרדיאן אמר וובר כי "עניינים אלו היו רק שמועות, שהתבססו על הערות שוליים. לא מכון שופן בפולין ולא הביוגרפים שלו הצליחו לספק הוכחה כלשהי לקשרים רומנטיים כאלה".
במהלך תוכנית הרדיו, וובר טען כי מכון פרדריק שופן הממוקם בוורשה פולין, מקום היוולדו של המלחין האגדי, מחק באופן מכוון את נטייתו המינית על ידי שינוי שמות עצם, החסרת אותיות ועריכתם של המכתבים המדוברים. דובר המכון, שהתארח בתוכנית, הודה כי אין הוכחה ממשית למערכות יחסים של שופן עם נשים ואמר כי "המכון אכן ארגון שמרני, אך עם זאת לא נמצא אף 'תיקון' במהדורה הפולנית של המכתבים". בנוסף, טען הדובר כי השפה הארוטית היא תוצר חייו והסביבה החברתית של שופן.
דיוויד פריק, שתרגם אחד מהמכתבים של המלחין, טען בראיון לגרדיאן כי "שופן היה רומנטיקן שלא הבחין בין גברים ונשים בביטוי אהבה, אבל לומר שיש מזימה כלשהי מאחורי אותיות חסרות במגוון מהדורות היא אבסורדית".
"העובדה ששופן היה צריך להסתיר חלק מהזהות שלו במשך זמן רב, כפי שהוא עצמו כותב במכתביו, השאירה חותם על אישיותו ואומנותו", אמר וובר, וקינח בעוצמתיות: "המוסיקה אפשרה לו לבטא את עצמו באופן מלא, כי הצלילים שבקעו מהפסנתר היו חסרי מילים". בדיוק כפי ששופן הגדיר זאת באחד ממכתביו לויצי'כובסקי: "אני חושף בפסנתר את הדברים שלפעמים אני רוצה לומר לך".